נועם ירושלמי על זרעים עט

שכשר שלא לשמה אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה. וע"כ הראשון כשר והשני ג"כ כשר דכיון דלא עלה לבעלים לשם חובה צריך להביא השני דהא הפריש שניהם לאחריות אבל אם שחט הראשון לשמה והשני שלא לשמה על מה השני בא ומכפר ולא כמו שפירשו הק"ע והפ"מ דקאי על חטאת דהא חטאת פסול שלא לשמה ועיין במנחות (ד' מ"ח)

וכעת נראה לי לבאר דקאי נמי על חטאת דאם שחט הראשון שלא לשמו ואת השני לשמו כיפר (פי' דאיפשר דמותר לאכול הבשר ממ"נ דאם הראשון חטאת א"כ נפסל שלא לשמה וצריך להביא השני ומותר לאכול ואם לא הי' הראשון חטאת א"כ השני חטאת ובודאי דמותר לאכול וכן באשם נמי דינא הכי דהא באשם אף אם הוא כשר שלא לשמו אעפ"כ לא עלה לבעלים לשם חובה וע"ז אומר שאין הראשון שלא לשמו כשר אלא מכח לשמו הבא אחריו אבל אם שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר וא"כ יש ספק דילמא הראשון לא הי' חטאת והשני הוא החטאת או האשם וא"כ בחטאת פסול דאם הראשון הי' חטאת א"כ השני פסול ואם הראשון לא הי' חטאת א"כ פסול השני דהא נשחט שלא לשמו ובאשם חיישינן דילמא הראשון הי' אשם וא"כ השני לא הי' צריך לאשם וע"כ פסול (ועיין בפסחים (דף ע"ב) אמר רב הונא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה אלמא קסבר לא בעי עקירה אי הכי כי לא ניתק נמי גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה]

וע"ז אומר ובפסחים לא כיפר פי' אם הפריש לפסח א' משתים שאין הפסח בא אלא לאכילה ע"כ אעפ"י שבאמת הא' הוא קדוש אעפ"כ כיון שאין יודע איזה הפסח וא"כ אי אפשר לאוכלו ואכילת פסחים מעכבת ודלא כר' נתן דר' נתן אומר יוצאים בזריקה בלי אכילה פי' דזהו דלא כר' נתן דלר' נתן כיון דאכילת פסחים מעכבא ע"כ כיון שהוא קדוש וקמי שמיי' גלי' ע"כ יוצא בפסח כמו בחטאת. [עכ"פ מה שא' מן השתים הוא קדוש אין תלוי בברירה]

[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ה דפסחים) שחטו שתתכפר בו חצי חבורתו ר' יונה פוסל נעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו מאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ור' יוסי אמר כשר במחזירא תנינא חזר בו ר' יוסי א"ל רבי פנחס לא כן אולפן רבי כשר וא"ל הא קביעא גבך במסמרא

והנה בספרי ע"י (ס' ז') ביארתי דנראה דהטעם משום דאין ברירה לומר שהוברר שלאלו נתכוין ומאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ולא אמרינן דהחצי חבורה שיהי' אוכלים בסוף הוברר דלאותם נתכוין כו' ע"ש

וכעת לא נראה שיפלגו בדין ברירה ועוד דהא הכא לא אמר לחצי חבורת' שיברר אח"כ (וכמו שהבאתי תחילה מה שכתב הריטב"א בענין המקדש אחת מב' אחיות) ע"כ נראה לי דמעיקרא הי' פליגי בזה דשחטו שתתכפר בו חצי חבורת' וא"כ הפסח נשחט לאוכליו ושלא לאוכליו אך שאינו יודע מי הם לאוכליו ומי הם שלא לאוכליו וע"כ ר' יונה פוסל דכיון סוף כל סוף אינו יודע מי הם לאוכליו ומי הם שלא לאוכליו וא"כ הוי כמו שהוא כולו שלא לאוכליו כיון שאינו יודע א"כ לא יוכלו כולם לאכול והוי כמו שהוא כולו שלא לאוכליו וע"ז אומר נעשה כמתפיש כפרת אלו לאלו ומאחר שלא נתכפר לאלו לא נתכפר לאלו ור' יוסי אומר כשר פי' לרבנן דאכילת פסחים לא מעכבא וע"כ כיון שבאמת הוא נשחט שתתכפר בו חצי חבורת' וא"כ חצי חבורה הם לאוכליו ולאוכליו ושלא לאוכליו כשר ובמחזירא תנינא חזר בו ר' יוסי. ולכאורה איפשר לומר דממ"נ אפ' לר' נתן בעינן גברא דחזי לאכילה ואע"ג שביארתי במ"א בהירושלמי (פ"ז דפסחים ה"ה) דלשיטת הירושלמי לא בעינן אפי' גברא שיהא חזי לאכילה בהא דשחטו בטהרה ונטמאו הבעלים יזרק הדם בטהרה ולא יאכלו הבשר בטומאה ר' לא בשם ר' יוחנן ר' נתן הוא דר' נתן אמר יוצאים בזריקה בלא אכילה אע"ג דגברא לא חזי לאכילה אך זהו כמו דס"ל לר' אלעזר בפסחים (דף ע"ח) והתוס' כתבו דאפי' לר' אלעזר בעינן בשעת שחיטה שיהא גברא דחזי לאכילה]

ומעתה נחזור לענין הראשון ולבאר עוד הירושלמי שם מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה והכא הוא אמר הכין מן דאצרכת לה חזר ופשטה

והענין היא כמו שביארתי דהא דרשב"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה ואמר אוף הכא למפרע חולין הוציא וא"כ סובר ר"ל דאם אינו בא לסוף לידי בירור אז אינו קדוש כלל וא"כ אמאי אמר ר"ל מועלין בתרומה לפי חשבון שלשה לוגין א דבמעילה (דף י"ב) אמר ר"ל אין מועלין בפרוטה אלא פי חשבון שלשה לוגין דס"ל דאין המים מקדשים אלא כשיעור שלשה לוגין והתוס' כתבו שם דחינו מועל אלא בשלשה לוגין האחרונים ע"ש) ולשיטת הירושלמי מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין דמשערין לפי ערך הג' לוגין אם כבר שתה שו"פ לפי ערך השלשה לוגין מעל

וע"ז פריך מחלפא שיטתי' דר"ל (פי' דהא ר"ל אומר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא וא"כ לא קדוש כלל ואמאי אמר ר"ל מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין) וע"ז משני מן דאצרכת לה חזר ופשטה ופי' לאחר שהקשה ר"ל דכמו דהתם אמרינן למפרע טבל שתה דכיון שלא בא לידי הפרשה לא הוי תרומה כלל ה"נ לא תקדש כלל, אך לאחר שתירצו דהטעם דהתם תלוי בהפרשה וע"כ כיון שלא הפריש הוי טבל משא"כ הכא דלא תלוי בהפריש ע"כ קדוש רק שאינו יודע איזה פרוטה קדוש

ולכאורה קשה מהא דאמרינן בסוכה (ד' מ"ט) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' ואמאי ניתי במקודשת (ופירש"י דקא ס"ד אין הכלי מקדש קדושת הגוף ליפסל בלינה אלא א"כ דעתו שיקדש הכלי אם יש בהם יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשן אלא הראוי להם) אמר זעירא קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת ואי מייתי להו במקודשת אפסילא להו בלינה וא"כ אם הוי שיעור למים לא הי' קדוש כלל חזקי' אמר כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו לדעת נתקדש (ופירש"י הא ודאי מצית למשמע מינה דאין שיעור למים וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה שמא יאמרו מקידוש ידים ורגלים מילאן עכ"פ לכולהו אמוראי אמרינן דאם יש שיעור למים ובכלי יש יותר מג' לוגין לא קדוש כלל

וכן כתב רש"י בזבחים (ד' ק"ו) ת"ר המנסך מים ג' לוגין בחוץ חייב ראב"ש אומר אם מילאן לשם חג חייב אמר רנב"י ביש שיעור במים קמיפלגי ופירש"י דקאמר ת"ק המנסך שלשה לוגין חייב והוא הדין יותר מג' לוגין דיש בכלל מאתים מנה ואף על גב דמלינהו בכלי קדשינהו בכלי דאין שיעור למי החג למעלה. ואתא ר"א לומר והוא שמילאן לשם חג כדרך מילואן דהיינו שלשה לוגין ותו לא כדתנן צלוחית של זהב מחזקת כו' אבל אי הוה טפי לא קדשינהו כלי דלא חזי ליה דיש שיעור למים ואין כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם אלמא דאי אמרינן יש שיעור למים אין הכלי מקדש כלל וא"כ איך אמרינן בירושלמי דלר"ל דסבר דיש שיעור למים מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין

ע"כ נראה לי דתלוי בזה. דאי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת ע"כ אם יש יותר משלשה לוגין למאן דס"ל דיש שיעור למים לא קדוש כלל אבל אי אין כלי שרת מקדשין אלא מדעת ע"כ כיון דכוונתו לקדש שלשה לוגין ולא יותר ע"כ נתקדש הג' לוגין אלא שאינו יודע איזהו. וע"כ אומר הירושלמי דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין [ולפי"ז יתבאר שלא כמו שכתב המ"ל וה"ג מהלכות פסולי המוקדשין הלכה י"ח] וז"ל וטעם דהא דקיי"ל דכלי שרת מקדשין כל דבר הראוי להם מ"מ כל דבר שיש שיעור ונתן בכלי שרת יותר מכשיעור לא נתקדש כלל וזה יתבאר בפ' לולב וערבה (ד' מ"ט) דפריך בגמרא ואמאי ניתי במקודשת ואמר זעירא אין שיעור למים משמע דאם היה שיעור למים אינם ראוים לכלי ואין הכלי מקדשן וכמו שפירש"י שם וחזקי' ור' ינאי כולם מודים בדין זה כמבואר שם ולפי מה שאבאר, יהיה זה דווקא אי אמרינן דכלי שרת מקדשין שלא מדעת אבל אם כלי שרת אין מקדשין