נועם ירושלמי על זרעים עח

וביארתי שם עפ"י מה שכתבו התוספות רי"ד בשם הריטב"א שהקשה על הא דאמרינן בקדושין (דף נ"א) המקדש אחת מב' אחיות דהוי קדושין שאין מסורין לביאה. והקשה הריטב"א דהא אי אמרינן ברירה הוי קדושין המסורין לביאה מתחילתו הוא ותירצו בתוספות רי"ד דודאי אם היה אמר איזה שארצה הוי תלוי בברירה שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחילתו בספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שום ברירה (ואף שבס' אבני מלואים השיג ע"ז וכתב דאפי' לא התנה מתחילה ולא פירש נמי אמרינן ברירה למ"ד דיש ברירה והביא ראיה מהתוס' דיומא (דף נ"ד) וכן כתבו התוספות להדי' בתמורה (דף ל') דכל שלא הוברר האיסור מתחילה קודם תערובתו סמכינן אברירה ע"ש. אפ"ה הרי התוס' כתבו בשילהי מעילה (דף כ"ב) כי אתא ר' זירא אמר רמי לי' ר"ל לר' יוחנן כו' ר"פ אמר כיסין אלוגין רמא לי' וכתבו התוס' דס"ד דטעמא דמתניתין משום ברירה אעפ"י שאינו מפרש שום דבר. ולכך פריך מלוגין דאפי' למ"ד יש בריר' מ"מ דווקא משום שפירש שאני עתיד להפריש אבל בסתמא לא אלמא דבסתמא לא אמרינן ברירה

ובזה יתבאר הירושלמי רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה והוא ט"ס וצ"ל למפרע חולין שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא. פי' דאמאי פליגי ר"ע ורבנן וס"ל לר"ע דכיון שהוציא הראשונה מעל נאמר דאין קדוש אלא הפרוטה שנוטל אח"כ לשם הקדש. וע"ז משני אלא כאן תלוי בהפרשה. פי' דהא דאמרין ברירה היינו דווקא בשני לוגין שאומר שאני עתיד להפריש. אבל אמר סתם פרוטה בכיס זה הקדש. כיון שלא תלוי בהפרשה לא תלוי בברירה. והוא דאם אינו מפרש ותולה במה שיהי' אח"כ לא תלוי בבריר'. וע"ז אומר הירושלמי אלא כאן תלוי בהפרשה. וע"ש מה שביארתי עוד על דברי הירושלמי

וכעת נראה לי לבאר באופן אחר וכמו דאיתא בירושלמי ואין צריך להגיה רשב"ל אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה. אוף הכא למפרע חולין הוציא

והוא דיש לחקור בהא דתנן בגיטין (דף כ"ה) הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה עשרה מעשר ראשון כו' דברי ר"מ ור' יהודא ור' יוסי ור' שמעון אוסרין והוא משום דלית להו ברירה אם הא דאמרינן דלית להו ברירה היינו דלא הוי תרומה כלל והוי טבל. או דלית להו ברירה. ואמרינן דמעורבת התרומה בחולין. וע"כ לא יכול לשתות. והנה רש"י בחולין (דף י"ד) כתב על הא דר' יוסי ור' שמעון אוסרין אלמא לר' יהודה לית ליה בריר' וחייש שמא תרומה שתה. אלמא דהוי תרומה אלא שהוא מעורב

והנה בעירובין (דף ל"ז) כתבו התוס' בד"ה אלא מעתה כו' ומהר"י מפרש אהא דפריך אלא מעתה הי' לפניו שני רימונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהא זה תרומה על זה. ואם לא ירדו גשמים היום. יהא זה תרומה ע"ז ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום ופי' מהר"י דאי טעמא דר' שמעון משום ברירה אתי שפיר דודאי היה אחת מהם תרומה ומותר הכהן לאוכלו ואע"ג דאין ברירה דחד מינייהו ודאי תרומה. אבל אטעמא דראשית פריך שפיר הכי נמי דלא הוי כלל תרומה והיה כהן אסור לאוכלו אלמא דאי אין ברירה מ"מ הוי תרומה אם הי' לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום

והנה הירושלמי סובר דאי אין ברירה הוי טבל ואפילו כהן אסור לאוכלו דאמרינן שם (פ"י דדמאי) תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא כו' והטעם הוא משום דאין ברירה. וא"כ כיון דלא בא לידי ברירה הוי טבל גמור וע"כ אמר רשב"ל אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא (פי' כמה דתימר למפרע טבל שתה. ולא אמרינן דאי אין בריר' הוי תרומה מעורבת בחולין. וא"כ ה"נ אם אין ברירה לא הוי הקדש כלל. ואפי' הוציא את כל הכיס נאמר דחולין הוציא וע"ז תירץ אלא כאן תלוי בהפרשה א דהא דאמרינן אם לא אמרינן ברירה הוי טבל למפרע ולא חולין מעורב בתרומ' היינו דווקא התם דתלוי בהפרשה שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. וע"כ אם לא בא לידי הפרשה. ע"כ הוי טבל למפרע. דהא לא בא לידו מה שאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. אבל גבי הא דאמר פרוטה בתוך כיס זה הקדש דלא תלוי כלל בהפרשה. ע"כ אפי' הוציא את כל הכיס אעפ"כ הוי הקדש מעורב בחולין. וע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש. פי' אפי' אם היה כונתו שאמר פרוטה בכיס זה הקדש דהיינו שיפריש. אפ"ה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש פי' שאל יצא מידי פרוטה הקדש שאפי' לא יבוא לידי הפרשה אעפ"כ יהי' בתוכו הקדש וע"כ אעפ"י שלא בא לבסוף לידי ברירה אעפ"כ הוי א' מהן הקדש אלא שאינו ידוע איזה מהן. והא דאמרינן גבי שני לוגין דלמפרע טבל שתה היינו משום שתלה במעשה דהפרשה אבל אם לא תלה במעשה דהפרשה קדוש א' מהן רק שאינו ידוע איזה הן

וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף פ') דהפריש ב' חטאות לאחריות דמיירי כגון דאמר תקדש א' מתוך שתים כי ההיא דלקדשו ארבעים מתוך שמונים אבל צריך לדקדק דלא תקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא קשיא מברירה כדפירשתי לעיל (פי' שכתבו התוס' לעיל במנחות (דף ע"ח) לקדשו ארבעים מתוך שמונים. ואע"ג דר' יוחנן לית ליה ברירה בריש כל הגט (דף כ"ה) היינו היכא שמברר לבסוף דלאו כלום עביד. אבל הכא קדשי כל היכא דאיתנייהו. וכשבא להפריש ד' חלות של תודה צריך להפריש ד' חלות מכל מין ומין דאל"ה כיון דאין ברירה דילמא דחולין קא שקיל ועיין בספרי נ"י (סימן א') שהארכתי בזה. אלמא דאעפ"י דאמרינן דאין בריר'. אעפ"כ הוא קדוש

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דקדושין ה"ב) אמר ר' אלעזר באחיות לא קידש ובחטאות כיפר וביארתי בספרי נ"י שם דמיירי שאמר הרי כולכם מתקדשות כו' דאין אחת מהם מקודשת וכן פי' הפ"מ עיי"ש ובחטאות כיפר וביארתי שם דקמ"ל דלא אמרינן כל שאינו בזא"ז אפילו בבת אחת אינו וכמו שביארתי שם דזה הכלל אינו רק דווקא היכא דסתרי אהדדי עיי"ש באורך. אבל כעת נראה לי לבאר שהפי' הוא הא דבאחיות לא קידש ובחטאות כיפר היינו אם קידש א' מב' אחיות ור' אלעזר סובר דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין ובחטאות כיפר ואם קידש אחת מתוך שתים בחטאות אע"פ שאין יודע איזה הן ואפילו אי אמרינן דאין ברירה מכל מקום א' מהן קדוש וע"כ כיפר וע"ז אומר האיך עבידא שחט שתי חטאות לשם חטאת אחת המזבח בורר את הראוי לו. שניהם אסורין באכילה (פי' הא דאמרינן דבחטאות כיפר הוא משום שבאמת א' מהן קדוש רק שאינו יודע איזהו וע"כ שניהם באכילה דהא אינו יודע איזהו חטאת (משא"כ באחיות לא קידש אם קידש א' מב' אחיות לא הוי קדושין כלל מחמת שקדושין שאין מסורין לביאה לא הוי קדושין) שחט שני אשמות לשם אשם א' דהיינו שקידש א' מתוך שתים המזבח בורר את הראוי לו דבאמת הא' מהן הוא קדוש ושתיהם אסורים באכילה מחמת שאין אנו יודעים איזה מהם קדוש

וע"ז אומר ר' זעירא בשם ר' יוחנן שחט את לשמו ואת השני לשמו כיפר שאין הראשון שלא כשר אלא מכח שמו הבא אחריו אבל שחט הראשון לשמו והשני שלא לשמו אם כיפר הראשון על מה השני בא ומכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה וזהו אגב דאמר לה בפ"ק דשבועות ה"ב) אמר נמי הכא כדרך הירושלמי ואינו שייך לכאן) והנה בספרי נ"י (ס' א' שם) ביארתי דמיירי באשם