נועם ירושלמי על זרעים עז

פרוטה. ועיין בס' ע"י (ח"ב ד"ו) שהקשיתי על דברי התוס' דהא אמרינן בביצה (ד' ל"ח) דממונא לא בטיל

והנה שם תירצתי דע"כ מקשו התוס' והוא משום דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטיל. וכמו דמסקינן התם בביצה (ד' ל"ח) דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא בטיל. אך שם הארכתי אם חלוק האיסור מהממון דלענין תחומין אין האיסור תלוי בממון כל כך. דהעיקר תלוי במה שקנה שביתה מעיו"ט. ואפי' אם הי' מקנה לו עתה לא מהני. וע"כ אין האיסור תלוי בממון. וע"כ מסיק בביצה (שם) דמחלקינן האיסור מהממון דאע"ג דממונא לא בטיל איסורא בטיל. אבל במקום שכל האיסור הוא רק מפני הממון כגון פרוטה בכיס זה של הקדש א"כ כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. וכתבתי שם דאיפשר דהתוס' לא מחלקו בזה. אלא כמו דאמרינן שם בתחומין נהי דממונא לא בטיל איסורא מיהא בטיל

וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן. אבל לשיטת הירושלמי דאמרינן בתחומין כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. וכמו דאמרינן (פ"ג דמעשר שני) מתניתא פליגא על ר' יוחנן (פי' דדווקא כל שיש בו הותיר המדה השבח לפי חשבון כל שאין בו הותיר המדה השבח לשני. דהא תנן האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. (והא הכא אין בו הותיר המדה אעפ"כ הרי אלו כרגלי שתיהן). א"ר בא תחומין עשו אותו כמדת הדין (פי' כמדת הדין הוא לענין ממון כמו שהבאתי בספרי ע"י (ס' י"ח) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דברכות) למדת הדין אמר ר' יצחק כו' עיי"ש פי' למדת הדין לענין ממונא וכן בירושלמי (רפ"ב דקדושין) אף למדת הדין כן פי' לענין דיני ממונות כמו שפירש המפרש שם. וע"כ קאמר תחומין עשו אותו כמדת הדין. וכיון דהאיסור תלוי בממון וכיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל וכבר הבאתי בספרי א"ה (דרוש כ"ג) מה ששגה הק"ע בשילהי ביצה דאמרינן שם א"ר בא תחומין עשו אותו כמדת הדין. ולא ידע אמה קאי ונדחק בזה. ונעלם ממנו סוגי' הירושלמי דפ"ב דמ"ש דמתרץ על הא דר' יוחנן דאמר דבעינן דווקא הותיר המדה עיי'"ש]. וא"כ כיון ששיטת הירושלמי הוא דלא כשיטת הש"ס דילן רק כיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל. א"כ לא קשה מידי קושי' התוס' דליבטל האי פרוטה דכיון דממונא לא בטיל איסורא נמי לא בטיל דממון של הקדש לא בטיל. וממון של הקדש מקרי ממון שיש לו תובעים. כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דמ"ש) מה בין הקדש מה בין מ"ש. א"ר הילא הקדש יש לו תובעים מ"ש אין לו תובעים פי' א"ר יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעים מ"ש אין לו תובעים. וכמו דאיתא בש"ס דילן בב"מ (ד' נ"ד) עיי"ש

אך אעפ"כ לכאורה ליכא לתרוצי הכי. דהא כיון דתנן במעילה (ד' כ"ב) ר"ע מחייב על ספק מעילות אשם תלוי וחכמים פוטרים. ומודה ר"ע שאינו מביא את מעילתו עד שיתודע לו שיביא עמו אשם ודאי וכו'. וא"כ ליכא בזה ממונא דאפילו אם נאמר דמעל. אעפ"כ אינו מחויב להביא את מעילתו מה שנהנה מן הקדש. א"כ אין בזה דמים להקדש. א"כ קשה דליבטל האי פרוטה ודוחק לומר כיון דמעיקרו ממון הוא. ע"כ לא בטיל. (ואיפשר דזה הוי קשי' להו להתוס' דליבטל האי פרוטה ולא תירצו דממונא לא בטיל)

[וכבר ביארתי במ"א על מה שכתב המ"ל ברמב"ם (פי"ב מה' שגגות) שכתב שם ודע דאף אליבא דר"ע דמחייב על ס' מעילות אשם תלוי וכדתנן בכריתות (ד' כ"ב) ר"ע מחייב על ס' מעילה אשם תלוי חייב להביא אף לאחר יוה"כ משום דאין יוה"כ מכפר כי אם על איסורא אבל על ממונא אינו מכפר והכי איתא בהדי' בכריתות (ד' י"ח) כו' עיי"ש. וביארתי במ"א דאיפשר דלא דמי דהכא כיון דמ"מ אינו מביא מעילתו. דהיינו גזילו רק אשם תלוי בלחוד. א"כ לא הוי ממונא וע"כ יוה"כ מכפר)

וא"כ קשה אליבא דר"ע דליבטל האי פרוטה כיון דמ"מ לית בזה ממונא אך לר"ט דתנן התם בכריתות (ד' כ"ב) א"ר טרפון מה לזה מביא שתי אשמות אלא מביא מעילה וחומשה ויביא אשם בשני סלעים ויאמר אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי כו' והתוס' כתבו בשבת (ד' ע"א) דלר' טרפון דינא הכי ולא עצה טובה קמ"ל. וא"כ לר"ט הוי כמו ממונא דהא צריך להביא מעילתו. וע"כ לא בטיל משום דממונא לא בטיל

ובזה יתבאר הירושלמי תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר בכיס זה הקדש תני על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי וחכ"א על כולן מעל בספק. ועל האחרונה מעל בודאי. אמר ר' יודן אבוי דר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר. אבל אם הי' שתים על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי ובדברי חכמים קאמר על כולן מעל בספק ועל השני' מעל בודאי ע"ז אמר ר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר. פי' דלכך נקט לישנא בדברי חכמים דמיירי כשהי' עשר. אבל אם הי' שנים לא פליגי דעל הראשונה מעל בספק. ועל השני' מעל בודאי והוא דבדר' עקיבא נקט ראשונה ושני'. משום דמיירי דלא הי' רק שתים. דאם הי' יותר הי' בטל. וכ"ת דממונא לא בטיל הא כיון דלר"ע לא מחייב להביא מעילתו. א"כ סוף כל סוף ליכא ממונא לגבי הקדש. וע"כ בטל. וע"כ לא נקט רק ראשונה ושני' משום דמיירי שלא הי' רק פרוטה חדא. ועתה הם שנים בהדי שנפלה. וא"כ ליכא רובא. אבל רבנן דהכא לאו היינו רבנן דמתניתין דלא מחייבי בספק דאמרי עד שיוציא את כל הכיס. אלא רבנן היינו ר' טרפון דס"ל דצריך להביא מעילתו אפי' במעילה מרובה. וא"כ שייך ממונא לגבי הקדש וס"ל ג"כ דחייב על ס' מעילות אשם תלוי וע"כ נקט בלישני' על כולן מעל בספק. ועל האחרונה מעל בודאי. וע"ז אמר ר' מתני' הדא דתימר כשהי' עשר פי' דחכמים לאו היינו חכמים דמתניתין דלא מחייבי על ס' מעילות אשם תלוי דא"כ אין צריך למעול כלל. וע"ז אומר דחכמים סברי כר"ע דעל שנים על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי. אלא דחכמים היינו ר טרפון דסבירא ליה דצריך להביא מעילתו וא"כ הוי ממונא וממונא לא בטיל אפילו אם נתערב בעשרה מה שאין כן לר' עקיבא כיון דסוף כל סוף אינו מביא מעילתו א"כ לא הוי ממונא וכ"ת הא הכא מיירי בפרוטה וא"כ הוי מעילה מועטת זה אינו דהא דר' עקיבא מחייב בס' מעילות במעילה מועטת להביא מעילתו הוא רק מצד עצה טובה והראי' דבמעילה מרובה אינו מחוייב להביא מעילתו א"כ כיון שהוא רק מצד עצה טובה א"כ גרע מממון שאין לו תובעין דהא הגזבר אינו יכול לתובעו משא"כ לר' טרפון כיון דמן הדין הוא א"כ הוי כממון שיש לו תובעים וע"כ לא בטיל דהא צריך להביא מעילתו ודוק. אבל לר"ע בטיל כיון דבפרוטות הראשונות שחייב על זה ליכא עדיין ממונא א"כ הוי רק איסור בעלמא וע"כ שייך ביטול ואע"ג דאם יטול כולם א"כ חייב בממון ואז לא בטיל היינו אם יטול כולם אבל כל זמן שלא מעל בכולם הוי רק כמו איסורא בלחוד ואיסורא בלחוד בטיל

שם (רפ"ג דדמאי) ר"ש בן לקיש אמר אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה. ואמר אוף הכא למפרע חולין הוציא אלא כאן תלוי בהפרשה א"ר יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה מידי פרוטה מחלפא שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אמר מועלין בפרוטה לפי חשבון שלשה לוגין והכא הוא אמר הכין מן דאצרכת לי' חזר ופשטה

והנה בספרי נ"י (ס' א') כתבתי על הא דאמר רשב"ל אמר אפי' הוציא את כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה אוף הכא למפרע חולין הוציא וכתבתי שם שנ"ל שהוא ט"ס וצ"ל למפרע חולין שתה ודלא כהמפרש שפי' אוף הכא למפרע חולין הוציא פי' דאמאי אמרינן שאם אמר פרוטה בכיס זה הקדש דפליגי ר"ע ורבנן וס"ל לר"ע דכיון שהוציא הראשונה מעל נאמר דאינו קדוש אלא הפרוטה שנוטל אחר כך לשם הקדש אלא כאן תלוי בהפרשה: