נועם ירושלמי על זרעים עה

תורה היא ע"כ אמר לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר כשם שאמרו קטן חומרין כך אמרו מעטן של זיתים חומרין והוא רק מדרבנן וכמו שביארתי והמפרש מהרא"פ שגה בזה

ובזה יתבאר הא דאמרינן התם ר' חזקי' אמר בשם ר' ירמי' מה פליגי בחיבורין לפי שכל מקום נשוך חיבור מעוך אינו חיבור. וכא אפי' מעוך חיבור הא הכשירן תורה (פי' שלא אמר שהוא דרבנן רק על חיבור שהוא ע"י מעוך דנשוך הוי חיבור). ואפשר דר' יוחנן לטעמי' דירושלמי (פ"ג דחלה) א"ר אימי איתפלגון ר"י ור"ל ר' יוחנן אמר הנשוך תורה רשב"ל אמר אין הנשוך תורה כו' מן מה דתנן תמן המכניס חלות ע"מ להפריש ונשכו ב"ש אומרים חיבור בטבול יום. וב"ה אומרים אינו חיבור. הדא אמרה שאין חייבים עליו משום טמא כו' א"ל ר' יוחנן שני' הוא בטבול יום כו'. וא"כ קסבר ר' יוחנן דהנשוך תורה. אבל המעוך אינו תורה וכא אמר אפי' מעוך חיבור וזה הוי מדרבנן קם ר' יונה עם ר' ירמי' א"ל את אמרת הכי א"ל אין מיני אפי' הכשירן הם חומרין (פי' שר' ירמי' אמר אין מיני פי' לפי סברתי שאני סובר אפי' הכשירן לא הוי רק מדרבנן) ופריך והתנן ושוין שאין מוכרין גדיש של חטין ועביט של ענבים ומעטן של זיתים אלא לחבר ולמי שיודע שעושה אותו בטהרה ועביט של ענבים לא תורה היא. ודכותה מעטן של זיתים תורה היא מאי בדין תיפתר כר"מ דר"מ אומר המוהל כמשקה ועיין בהמפרש מהרא"פ שפי' דהא דאמר דהכשירן ד"ת הוא כר"מ דאמר המוהל כמשקה ולמ"ד דמוהל לאו כמשקה לא מחמירין אפילו מדרבנן כו' וכל דבריו דחוקים מאוד]

ע"כ נראה לי דהירושלמי ס"ל דלר"מ דאמר המוהל כמשקה ע"כ הוי מדאורייתא דמסתמא ניחא לי' אבל אי אמרי' דמוהל לא הוי כמשקה ואעפ"כ החמירו מדרבנן אבל מ"מ בעינן שיחשבהו משקה וכמו שכתבו התוספות בב"ב (ד' צ"ז) בד"ה לא צריכא כו' שכתבו ונראה לר"י דבגשמים בעינן תרתי שיחשוב אותן מתחילה שהם משקין ואח"כ בעינן דניחא לי' אבל שאר משקין כגון יין ושמן כיון דניחא לי' ממילא הם מכשירין אפי' לא יחשוב אותן להיות משקה. אבל קשה מהא דתנן במסכת מכשירין ומייתי לה בספ"ק דחולין המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וירד עליהם הטל אינן בכי יותן ואם לכך נתכוין הרי זה בכי יותן ואעפ"י שלא החשיב אותו מתחילה להיות משקה ושמא טל חשוב טפי להיות משקה ממי גשמים עכ"ל. וע"כ איפשר שזיעת המעטן הוי כמו גשמים וע"כ בעינן דחשב עליהם להיות משקה כיון דמוהל אינו כמשקה וע"כ אעפ"י שהחמירו מדרבנן אעפ"כ בעינן דחשב עליהם שיהיה משקה וע"כ מדמה האי ניחותא דממילא למעשה דקטן אם היפך בהם דהוי מחשבה ניכרת מתוך מעשה דהוי מדרבנן להא דקטן. ובזה איפשר ליישב קושי' התוספות במעילה דאמאי לא מייתי במעילה (ד' כ"ב) הא דעודהו הטל עליו אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דהתם לא בעינן ניחותא שירד עליהם הטל אבל הכא במעטן של זיתים בעינן ניחותא להחשיבם משקה וע"כ אמר עשאוה כמעטן של זיתים ודוק

ירושלמי (מתניתין) ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין א' לוקח סתם פטור כו' מתניתין דר' יוסי דתני הלוקח סתם צריך לעשר והוא ט"ס) כצ"ל כמו דאיתא בתוספתא (רפ"ז דדמאי) ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק אחד גלוסקין א' ר' יוסי אומר אין צריך לעשר ר' יהודא אומר צריך לעשר וע"ז אומר מתניתין ר' יוסי היא דתנן לוקח סתם פטור אתי כר' יוסי דאמר דא"צ לעשר מה אנן קיימים אם כשאמר לו צא ולקח לי שלוחו הוא צא ולקח לך שלו הן (פי' שייך להשליח) אלא כי אנן קיימין בסתם ר' יהודא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסי אומר לא נתכוין לזכות אלא לבעל המעות לפיכך אם נתן אחת יתירה ר' יהודא אומר של לוקח דר' יודא ס"ל דלא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח) ר' יוסי אומר של שניהם מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר לא נתכוין לזכות אלא לבעל המעות. וכא אמר הכין (פי' וא"כ היה צריך שיהיה הכל לבעל המעות) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהם חולקין ובש"ס דילן דכתובות (דף צ"א) מחלק בין דבר שיש לו קצבה ובין דבר שאין לו קצבה. דבר שיש לו קצבה חולקין ודבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות והירושלמי מיירי בדבר שיש לו קצבה

והנה כבר ביארתי בספרי נ"י (סי' ז') דבש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) מפרש טעמא דר' יוסי דאמר דא"צ לעשר משום דיש ברירה. וא"כ מיירי אם לקח הע"ה לעצמו ג"כ וע"כ אומר ר' יוסי דא"צ לעשר משום דס"ל דיש ברירה וחכמי' ס"ל דאין ברירה ולא ניחא להש"ס דילן לפרש כמו הירושלמי דפליגי דלמי נתכוין המוכר אם ללוקח אם לבעל המעות. ופליגי אפי' באם לקח לע"ה בלבד. והוא כמו דאמרינן בב"ק (דף ק"ב) מחכו עלה במערבא וכי מי הודיע לבעל החטין שיקנה חטים לבעל המעות כו' שאני חטין וחטין דשליחותי' קא עביד ובירושלמי (פ"ט דב"ק) א"ר נחמן בשעה שקיים שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות לבעל המעות (ט"ס וצ"ל לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות. וא"כ הכא שלא שינה בשליחותו. וא"כ ודאי לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות. ועוד איפשר לומר דהש"ס דילן אינו רוצה להגיה הברייתא. דהא בברייתא תנן ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק ובקח לי כ"ע מודו דנתכוין לזכות לבעל המעות. וכמו שאומר בירושלמי אם כשאמר לו צא ולקח לי שלוחו הוא ובזה לא פליגי ר' יהודא ור"י ומסיק אלא כי אנן קיימין בסתם. וע"כ פליגי בזה דלמי נתכוין לזכות. אבל הש"ס דילן רוצה לפרש הברייתא כמו דאי' שם ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק או גלוסקא אחת. וא"כ בודאי נתכוין המוכר לזכות לבעל המעות. וע"כ מפרש הש"ס דילן דפליגי בברירה. ומיירי שלקח לעצמו ג"כ ודוק: המזמין את חבירו פרק שביעי

תני ר' יוסי ור' שמעון אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע לא כטעמא הדין טעמא דהדין טעמא דר' יוסי משום מסויים כצ"ל טעמא דר"ש שמא ישכח וישתה את השאר כהדא דתני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל ר' יוסי אומר לא חילל כו'

והנה משמע מהירושלמי שאינו מפרש משום ברירה דר' יוסי לית לי' ברירה אלא דהטעם משום דבעינן מסוים ואמאי לא מפרש הטעם משום דר"י לית ליה ברירה ומה שאומר הירושלמי טעמא דר"י משום מסויים כהדא דתני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על סלע שבכיס זה חילל ר' יוסי אומר לא חילל מ"ט דר' יוסי (צ"ל ומודה ר' יוסי) שאם אמר על הסלע הישנה על הדינר הישן שחילל כו' דילמא הכא נמי לא משום מסויים אלא משום ברירה. ובאמת צריך להבין דאיך שייך לענין חילול טעמא דמסויים דבשלמא בתרומה בעינן מסויים כמו דאמרינן בעירובין (ד' ל"ז) וכן בירושלמי בפ"ג דתרומות דברי חכמים ר' זעירי כו' ונחשב לכם תרומתכם והרמותם כו' אף התורם במסויים וא"כ אמאי אמר הטעם משום מסויים. ואמאי לא אמרינן דהטעם משום דאין ברירה כמו דאמרינן בש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) ר' יוסי אומר לא חילל ואמרינן התם דהטעם משום דאין ברירה

ע"כ נראה לי שהחילוק הוא דבש"ס דילן אמרינן ת"ש האומר מעשר שיש לי בביתי מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס וע"כ ניחא דר' יוסי סובר דלא חילל וכמו דאמרינן התם איפוך) והוא דכיון דאין ברירה ע"כ אינו מחולל כלל אך זהו דוקא אי אמרינן על סלע שתעלה בידי