נועם ירושלמי על זרעים עג

התנאים דמעיקרא וע"כ סובר דכיון שמכרה לאחר שוב אין לו במעשרות וע"כ אפילו חזר ולקחה נמי אינו מחוייב ליתן דהחזר' אינו מחזיר לכמו שהיה מקודם וחד סובר דבין לכתובה בין לתנאים (פי' דכיון שגירשה והחזירה חוזרת לכל החיובים דמעיקרא אפילו לתנאים נמי) ור' אושעי' סובר כהאי אמורא ע"כ סובר דיש לו במעשרות ואף שמכרה אינו מחוייב ליתן אעפ"כ כיון שחזר חוזר לחיוב דמעיקרא כמו שהוא מתחילה כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים דכיון שחזר ולקחה חוזרת לכל החיובים שבתחילה

ובזה יתבאר הירושלמי מה שהביא הרא"ש בכתובות (ס"פ מי שהיה נשוי) דקאמר שם א"ר יוסי הדין אמרה ההוא דיזיף מן תרי בר נש אתא תנינא א"ל קום פשר א"ל לית סופך דקדמין אתא וטרף יכול לומר לו קום פשר ואי טריף טריף פשר מן השני חזקה שהראשון בא וטרף פשר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי דר' ירמי' אמר פשר פשר (פי' דאם נתפשר עם הראשון אין האחרון יכול לחזור ולטרוף ממנו) ופריך אמר ר' יוסי ולא אמר כל דאקני לא איתי אלא ביורש עכ"ל הרא"ש מה שהביא הירושלמי והוא בירושלמי כתובות שם אמר ר' חנינא ואפילו בבע"ח אתי בההוא דלא כתב לו דאקני או שאמר לו אל יהא לך פרעון אלא מזה וע"כ כיון שטרף הראשון הרי כבר אבד שיעבודו ומ"כ כיון שפשר עם הראשון כקונה שדה אחרת דמי כן פירש הק"ע ודלא כמו שפירש הפ"מ שכתב להראשון עיי"ש. עוד שם בירושלמי א"ר מתניא כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה עכ"ל

והנה בהא דא"ר מתניא שגו מאוד הק"ע והפ"מ ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם בפי' הירושלמי ואין מן הצורך להאריך בדחוקיהם. אך לפי מה שביארתי יתבאר היטב דברי הירושלמי דקאמר פשר מן הראשון אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי דר' ירמי' אמר פשר פשר פי' דכיון שנתפשר עם בע"ח ראשון שוב אין יכול הבע"ח השני לגבות) א"ר יוסי ולא כתב דאקני א"כ אפילו קנה מחדש יכול הבע"ח לגבות] וע"ז משני לא איתי אלא ביורש כו' א"ר מתניא אתי כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים (פי' דע"כ כיון שפשר עם ב"ח ראשון לא יוכל הבע"ח השני לגבות דהא הבע"ח הראשון קדם שיעבודו וע"כ אם חזר ולקחה מהבע"ח הראשון הוי כמו שנסתלק שיעבודו דשני והוי כמו שקנה אח"כ וע"כ אינו משועבד לו אם לא כתב לי' וע"כ אמר רב מתניא אתי כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים וע"כ אף שחזר ולקחה מהמלוה הראשון אעפ"כ שוב אינו חוזר שיהא שיעבוד המלוה השני עליו דאינה חוזרת לשיעבוד המלוה השני אלא הוי כאלו קנה מחדש וכיון דלא כתב לו דאקני אינו משועבד ברם כמ"ד בין לכתובה בין לתנאים הא חזירה [פי' למאן דסובר כיון דחוזרת אח"כ חזרה לכל החיובי' דמעיקרא וא"כ כיון שחזר ולקחה רואים כאילו היה מעיקרא והי' משועבדת להשני ג"כ וע"כ כיון שלקחה מהמלוה הראשון חזרה להשתעבד למלוה השני ולא אמרינן דהוי כאלו קנה קרקע מחדש וע"כ לא אמרינן כיון דפשר פשר] ודוק

אך לכאורה הירושלמי לא סבר להא דאמרי' בבכורו' (דף י"א) דיוכל לומ' אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' דאמרינן בירושל' (פ"י דיבמות ה' א') כהן שבא על הגרושה והוליד בן ומת האב בתוך שלשים יום הבן חייב לפדות את עצמו לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו. ואם לאחרים הוא פודה לא כש"כ בנו. ופי' הפ"מ לאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו כלומר שזכה בפדיונו כדמסיק אם לאחרים כו' לא כש"כ בנו דזוכה ומחזיק לעצמו וכשמת הבן יורש זכותו ואינו חייב לפדות עצמו כו' ולפי"ז הוא כמו דאמרינן בבכורות (דף מ"ז) היכא דמת האב לאחר שלשים דכ"ע לא פליגי דאין הבן חייב לפדות את עצמו שהרי זכה האב בפדיונו כי פליגי היכא דמת האב בתוך שלשים יום כו'

אבל פשט הירושלמי משמע דלאחר שלשים יום חזקה שפדאו אביו והוא כמו דאמרינן בבכורות (דף מ"ט) לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו לו שלא נפדה. וא"כ הוא מטעם חזקה שפדאו אביו ולא מטעם דיורש אותו הזכות. וכמו דאמרינן בבכורות אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'

אך איפשר לומר דע"כ קאמר מטעם חזקה שפדאו אביו. שהוא כמו דאמרין בירושלמי (פ"ו דתרומות) לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה (פי' בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן דאמרינן התם ומשלמת קרן וחומש לעצמה. וע"כ מיבעי לי' אם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה איתא חמי אלו הי' לה כמה מעשרות שמא אינן שלה. תמן מעשרות מסויימין ותרומה אינה מסויימת ומה דמי לה פטרי חמורות. וצריך להבין דמהו החילוק דמשני תמן מעשרות מסויימין תרומה אינ' מסויימת ע"כ נראה לי שהפירוש הוא כמו דאמרינן בפ"ק דבכורות (דף י"א) אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו ישראל שהיו לו עשרה פטרי חמורים ודאי בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו ואמר ר"נ אמר רבה ב"א ישראל שהי' לו טבלים ממורחים בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' מעשרן והן שלו וצריכא דאי אשמעינן קמייתא משום דקא מפריש וקאי אבל הכא מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אימא לא. ואי אשמעינן הכא דאיפשר לעשורי מיני' ובי' דהא מינה אבל הכא כיון דשה מעלמא בעי אתויי ומפריש וקאי אימא לא צריכא

וע"כ קאמר הירושלמי איתא חמי אלו הי' לה כמה מעשרות שמא אינן שלה. וא"כ אפי' לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה. אעפ"כ כיון דבשעה שאכלה היתה נפטרת ע"י שהי' משלמת לעצמה וא"כ תוכל אח"כ לעכב לעצמה דהא יכולה לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'. וע"ז משני הירושלמי תמן מעשרות מסויימין (פי' דהא כבר הופרשו וא"כ הם מסויימים ואיפשר דאפי' לא הופרשו אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי']. וע"כ יכולה לומר אתינא וזכתה לעצמה כו' משא"כ בתשלומי תרומה אם אכלה שמפרשת חולין מתוקנים והם נעשים תרומה. וא"כ אינם מסויימים. ע"כ אי איפשר לומר שזכתה לעצמה. ומה דמי לה פטרי חמורות דבפ"ח נמי אינם מסויימים וע"כ אי איפשר לומר שזכתה בעצמה וע"כ איפשר לומר דאע"ג דבפדיון הבן לא אמרינן שיורש אותו זכות מאביו שהוא כהן ולא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית כו' זהו דווקא בפדיון הבן דאין המעות מסויימים. ואפי' הפריש מעות אמרינן בבכורות (ד' נ"א) דאכתי חייב באחריותו וע"כ קאמר הירושלמי דהטעם משום חזקה דודאי פדאו אביו. אבל בתוך שלשים לא. אבל בתרומות ומעשרו' יוכל לירש הזכות של תרומה אם נפלה מאבי אמו כהן. וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ב דקדושין ה' ט') מתניתא פליגא על ר' יוחנן המקדש בתרומות ובמעשרות ובמתנות ובמי חטאת ה"ז מקודשת ואפי' ישראל, פתר לה בתרומה שנפלה מאבי אמו כהן הוא הדין בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. וכמו דאמרין בש"ס דילן בקדושין (ד' נ"ח) בטבלים שנפלו לו מבית אבי אמו כהן. וכמו שפיר"שי שם והוא הדין דמצי לאוקמי בתרומה שנפלה לו מבית אבי אמו כהן. אלא הא קשי' א"כ מאי קמ"ל פשיטא דמקודשת ולקמן יתבאר עוד בזה ע"ש] ועוד דאי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. א"כ בודאי יוכל לומר אתינא מכח גברא. כיון דהתרומות ומעשרות בתוכו. דהא הש"ס קאמר בבכורות (דף י"א) אבל הכא מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמי'. וע"כ הוה אמינא דאינה יורשתן. אבל אי אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין א"כ הוה כאלו הם מסויימים ומונחים בתוכה

אך לכאורה משמע מהירושלמי דס"ל מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין דהא אמרינן בירושלמי (פ"ד דמ"ש) הפודה מ"ש מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו ובין שנתן לו במתנה מתניתין דר"מ היא דאמר אין המתנה כמכר (פי' דהא מכירה אסור במעשר שני) אמר ר' אונה ד"ה הוא בפירות שהם טבולין למ"ש וא"כ מוכח דס"ל להירושלמי דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין. דהא אמרינן בקדושין (דף ט"ז) והתנן הפודה מ"ש שלו מוסיף עליו חמישיתו בין משלו בין שנתן לו במתנה מני אילימא ר"מ היא מי מצי יהיב ליה במתנה והאמר מעשר ממון גבוה אלא לאו ר' יהודא כו' והכא במאי עסקינן כגון דיהיב ניהלי' בטבלי' וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין וא"כ לשיטת הירושלמי ג"כ דמשני דיהיב בטבלי'. א"כ ש"מ דקסבר דכמי שלא הורמו דמיין אע"פ שהם מונחים בתוך הטבל

אך במקום אחר ביארתי דהא דאמרינן מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין היינו לענין ליתן במתנה אבל מ"מ אם מסא ליד כהן זכה בו כהן ולענין זה אמרינן דכמי שהורמו דמיין ועיין בחולין (דף ק"ל) מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים כו' מנין שפטור כו' אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך. הא משעת הרמה ואילך מיהו משלם כו' הכא במאי עסקינן דאתי לידי' בטבלייהו וקא סבר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. וביארתי במ"א דבזה אמרינן יותר מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין לענין שיהא הכהן זוכה בהם. א"כ ניחא שפיר ואע"ג דאמרין בירושלמי (פ"ג דמ"ש) אהא דתנן שם פירות שנגמרה מלאכתן ושל ענבים ושל תאנים כו' יחזור מ"ש שלהם ויאכל בירושלי' ושלא נגמרה מלאכתן כו' וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקום ור"ש בן יהודא אומר משום ר' יוסי לא נחלקו כו' על מה נחלקו על פירות שנגמרה מלאכתן כו' וב"ה אומרים יפדה ויאכל בכל מקוה. ואמרינן שם ר' יעקב ב"ר אידי ריב"ל הלכה כדברי תלמיד. ואם הפי' הוא הלכה כדברי תלמיד הוא ר"ש בן יהודא שאמר משמי' דר' יוסי דלא אמרינן דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין אף שקלטתן מחיצות א"כ דמי להא דמטא תרומות ומעשרות ליד כהן ואעפ"כ אמרינן מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין. התם הוא לענין קליטת מחיצות