נועם ירושלמי על זרעים עב

תפול לפני יבם שלא תייבם אלא תחלוץ. א"כ כיון שהתנאי אינו ברשותה דהא בדידי' תלי רחמנא וא"כ לא מהני התנאי אף אם אינו עובר על דברי תורה בפועל רק שנוטל ממנו הרשות והרצון ועיין בב"ב (ד' קכ"ו) אפי' תימא ר' יהודא התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל ודוק

ובזה יתבאר הירושלמי שאמר ולא דא היא קדמיתא (פי' מהו החילוק שבין שאמר ע"מ שיהי' המעשרות של זה. ובין שאמר שאטלם אני ואתנם לזה ע"כ אמר אם תרצה ביניהן (פי' דהתם מתנה ע"מ שיהי' המעשרות של זה. א"כ הוי כמתנה ע"מ שאין בו דין דטובת הנאה ע"כ אעפ"י שטובת הנאה הוא רק הזכות שיש לבעל הפירות. אעפ"כ כיון שאמר שיהי' המעשרות של זה הוי כמו שאין בו דין דטובת הנאה משא"כ אם אמר ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה היינו שתמחלי על הרשות שיש לי ויתרצה ליתנם לזה וע"כ הוי כמו ע"מ שתמחלי. ע"כ לא הוי כמתנה ע"מ שכתוב בתורה. דכיון דאינו מבטל לגמרי ע"כ הוי כמו ממון ומהני בע"מ שתמחלי ועז אומר אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן פי' דע"מ שאטלם אני ואתנם לזה מותר היינו מצד שהוא רוצה ומוחל משא"כ בע"מ שיהי'. אך זה דווקא אם מותר ליתן מעשרותיו בטובת הנאה וא"כ אין בזה רק משום דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דהיינו הזכות שיש לבעל השדה

וע"כ אמר ר' אחא אם תרצה ביניהן. אבל אי אמרינן דאסור ליתן מעשרותיו בטובת הנאה והטעם משום דנתינה כתיב בהו (וכמו שכתב הרא"ש והבאתיו לעיל) א"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה ממש דאינו יוצא ידי נתינה וכמו שאמר לקמן בירושלמי חילול קדשים יש כאן וא"כ אין חילוק מה שחילק ר' אחא וע"כ משני א"ר יוסי הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים ואינו מוזיל גבי' וע"כ מותר והדא דתימר אסור כשלא קיבלה כדרך המקבלים והוזיל גבי'. וא"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה מחמת שאינו יוצא ידי נתינה וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' יוחנן דאמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. וע"כ אינו מותר רק אם קיבלה כדרך המקבלים וע"כ לא מתהני הבעל השדה. והא דאמר אסור כשלא קיבלה כדרך המקבלים וא"כ נותן מעשרותיו בטובת הנאה. וא"כ הוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה. אבל ר' אחא ס"ל דאם תרצה ביניהן. והוא משום דס"ל כריב"ח דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. והא דהוי מתנה ע"מ שכתוב בתורה הוא משום שנוטל ממנו הרשות שיש לבעל השדה שהתורה נתנה לו רשות ליתן לכל מי שירצה. וא"כ כיון שתלוי רק בזכות שיש לבעל השדה ע"כ תלוי בזה בין אם אמר ע"מ שיהי' המעשרות של זה ובין שאמר ע"מ שאטלם אני ואתנם לזה וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' יוחנן ודר' אחא כריב"ח פי' דר' יוסי דאמר הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים סובר כר' יוחנן דאין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ משני הדא דתימר מותר כשקיבלה כדרך המקבלים אבל אם הוזיל ודאי אסור. ודר' אחא כריב"ח פי' שסובר דאדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה וע"כ משני דאם תרצה ביניהן ודוק

כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שיהי' המעשרות שלי המעשרות שלו מהו שימכרנה לכהן ונשמעינה מן הדא דר' אבהו בשם רשב"ל המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה ולא כלום ולדי שפחותיו לחבירו לא עשה ולא כלום עוברי בהמתו לחבירו לא עשה ולא כלום אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו שדה ומשייר לו מעשרותיו מוכר לו שפחה ומשייר לו ולדה מוכר לו בהמה ומשייר לו עוברה. מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה והאיך איפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אוירה וכא קרקע לפניו שהוא אומר תלוש מן הקרקע הזה שתקנה א' מעשרה שבו. פי' המפרש והאיך איפשר כו' להקנות אויר שאין בו ממש אלא ע"כ שמיירי באומר כו' וכא הכא נמי אם אמר תלוש מן הקרקע זו כו' ה"נ יכול להקנות המעשרות

ולי נראה דאיפשר לפרש בתמיה שאמר איך איפשר להקנות אויר חורבתו רק באומר תלוש מן הקרקע שתקנה לך אוירה זהו דווקא אם המוכר מקנה האויר שכל הקרקע שלו ע"כ יכול לומר לו תלוש מן הקרקע שתקנה לך אוירה והיינו שהקרקע שלו אבל הכא כהן שמכר שדה לישראל ואמר ע"מ שיהיה המעשרות שלו שהמעשר שלו אע"ג דמשייר לו מקום המעשר וכמו דאמרינן בב"ב (ד' ס"ג) ואמאי הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כיון דא"ל ע"מ שהמעשר שלי שיורי שיירי' למקום מעשר אעפ"כ אינו יכול להקנות לאחר ע"י הקרקע שאין הקרקע מבוררת שיוכל הכהן להקנות לאחר. וע"כ אומר והאיך אפשר לאדם למכור אויר חורבתו לחבירו תיפתר באומר לו תלוש מן החורבה הזו שתקנה לך אוירה וכא קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה א' מעשרה שבו פי' אבל הכא קרקע לפניו שהוא אומר לו תלוש מן הקרקע הזה שתקנה א' מעשרה שבו כיון שאין שלו. (איפשר שהוא ט"ס וצ"ל וכא קרקע שלו שהוא אומר כו') ואעפ"כ איפשר לומר שהוא בניחותא פי' דאותה הקרקע ששייר לפניו ע"כ יכול לו' תלוש מן הקרקע כו' אך נראה לי יותר כפי' הראשון ועי' לקמן מה שביארתי בשיטת הירושלמי ודוק

דף י"ב כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהיה המעשרות שלי המעשרות שלו מת אין לבניו במעשרות לי ולבני לי וליורשי יש לו במעשרות ולבניו במעשרות כו' שיהא כל המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו המעשרות שלו כל זמן שהוא לפניו מכרה לאחר אין לו במעשרות חזר ולקחה ממנו תני ר' חייא אין לו במעשרות תני ר' הושעי' יש לו במעשרות אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתנינן תמן שהמגרש את האשה והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה תני ר' חנן קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים מ"ד לכתובה אבל לא לתנאים יש לו במעשרות (הוא ט"ס וצ"ל אין לו במעשרות) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים אין לו במעשרות (והוא ט"ס וצ"ל יש לו במעשרות)

והנה בספרי נ"י (סי' י"ז) ביארתי הירושלמי הזה והוא דאמרינן בירושלמי (ספ"ט דכתובות) המגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובתה ראשונה מחזירה קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה ואמרינן התם תני ר' חנן קומי ר' לא תרין אמוראין חד אמר לכתובה אבל לא לתנאים וחרנא אמר בין לכתובה בין לתנאים (פי' אם מגרש את אשתו ומחזירה חד אמר כיון שהחזירה היה כמו שהיה מעיקרא וחזרה בין לכתובה בין לתנאים וחד אמר דלא אמרינן כיון דהדרא חוזרת למעיקרא רק לכתובה אבל לא לתנאים. וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות ה' ב') הנושא את האשה ופסקה עמו שיזון את בתה חמש שני' כו' הפקחין היו כותבין ע"מ שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי ואמרינן בירושלמי מתה אינה עמו נתגרשה אינה עמו החזירה מאן דאמר לכתובה אבל לא לתנאים ה"כ א ה"נ אינו מחוייב לזון את בתה דלא אמרינן דחוזרת תנאים דמעיקרא) ומ"ד בין לכתובה בין לתנאים ה"נ ש אי אמרינן דחוזרת כמו שהיה בתחילה בין לכתובה בין לתנאים ה"נ חוזרת לתנאים שהיה מעיקרא וחייב לזונה)

וע"כ אומר בירושלמי דאם אמר כל זמן שהוא לפניו ומכרה לאחר אין לו במעשרות ואם חזר ולקחה ממנו פליגי בה ר' חייא ור' אושעי' דר' חייא אמר דאין לו במעשרות ור' הושעי' סובר דיש לו במעשרות וע"ז אומר הירושלמי דפליגי בפלוגתא דלכתובה אבל לא לתנאים או דבין לכתובה בין לתנאים (פי' דאם גירש את אשתו ומחזירה אמרינן דע"מ כתובה ראשונה מחזירה ופליגי בה תרין אמוראין דחד סובר דרק הכתובה מחוייב ליתן לה אבל לא לכל התנאים שהתנה מעיקרא כגון תוספות כתובה וכה"ג ור' חייא סובר נמי כמ"ד לכתובה אבל לא לתנאים דכיון שנתגרשה נתבטלו