נועם ירושלמי על זרעים סט

הרי ברשות תרם פי' דהוי כמו שברשות תרם (או שצ"ל אם אתה אומר שאינו נוטל דמים מן השבט הרי שלא ברשות תרם וע"כ ודאי שנוטל דמים מן השבט ודוק

אך מהתוספות דע"ג מוכח דאפי' בנתערב טבלו בחולין אין יכול אחר להפריש שלא ברשות כמו שהקשו בע"ג (ד' ע"ג) בד"ה טבל מ"ט כהיתירו כך איסורו. והקשו התו' דל"ל האי טעמא תיפוק לי' משום דהוי דבר שיש לו מתירין ותירצו דצריכא תרוייהו דאי ליכא אלא חד טעמא דיש לו מתירין הוה אמינא דווקא היכא דהבעלים בעיר דאז יש לו מתירין שהבעלים יכולים להפריש אבל אי ליכא בעיר כו' וא"כ מוכח דאפילו היכא דנתערב טבל ברוב שאין אחר יכול להפריש דאל"ה הרי האחר יכול להפריש ואיפשר לומר כיון שאינו מוטל על האחר להפריש ע"כ הוי כדבר שאין לו מתירין

[אך לכאורה איך יכול להפריש מיני' ובי' אי אמרינן אין בילה. וכמו דאמרינן לעיל בירושלמי א דדמאי) ר"י בשם ר' יונה בשם חזקי' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזיתין הנבללין. מתניתין פליגא על ר"י ובגרוגרות ובתמרים בולל ונוטל פתר לה עד כזיתין. ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו. משמע דלר' זעירא אמרינן דאין בילה ועיין בר"ה (ד' י"ג). והכי מוכח בירושלמי (פ"ג דחלה) דתני מעשר טבל שנתערב בחולין אוסר כל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו ר"א בן ערך אומר וקרא שם לת"מ שבו ויעלה בא' ומאה. אלמא דמיני' ובי' אינו יכול להפריש. איפשר לומר דהכא מיירי בפחות מכזיתים ועוד דיכול להפריש אם יקח מן העו"ג. דבשניהם מפריש ונוטל דמיהם מן השבט וא"כ יוכל להפריש מזה על זה. דב' דברים אלו נוטל דמיהם מן השבט ודוק]

והנה צריך עוד לבאר על מה שהבאתי מהירושלמי (פ"ד דנדרים ה"ג) המתקן פירותי' של חבירו שלא מדעתו טובת הנאת מעשרותיו של מי כו' אלמא דס"ל להירושלמי דיכול להפריש אחר פירותי' של חבירו שלא מדעתו ולענין פדיון פטר חמור אמרינן בירושלמי (פ"ב דקדושין ה"ח) פטר חמור ר' אלעזר אומר מקדשין בו את האש' ר' יוחנן אמר אין מקדשין בו את האשה ר' אימי בשם ר' אלעזר פטר חמור מקדשין בו את האשה מה אם הבכור שאינו מוציא מידי איסורו בחייו כו' עבר ופדאו שלא מדעת בעלים ר"א אומר אינו פדוי ר"י אומר פדוי כו' וא"כ בתרומה פשיטא ני' להירושלמי דיכול אחר להפריש שלא מדעת בעלים כמו דמשמע בירושלמי דקדושין (ומשמע דאפי' לא אמר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום) ואלו בפדיון פ"ח פליגי ומשמע דלא פליגי למי שייך הפ"ח אם פדיונו פדוי לפודה או לבעלים אלא דפליגי בפדיון גופא אם יכול לפדות שלא מדעת בעלים ודלא כהפ"מ שם) ובש"ס דילן הוא להיפוך דמיבעי לי' בנדרים (דף ל"ו) איבעיא להו התורם משלו על של חבירו צריך דעת כו' ובפדיון פ"ח אמרינן בבכורות (דף י"א) אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי איבעיא להו פדיונו לפודה או דילמא פדיונו לבעלים וא"כ פשיטא להו דפטר חמור יכול אחר לפדות ובתרומ' מיבעי לי' ואלו בירושלמי הוא להיפוך דבתרומ' פשיטא לי' דיכול אחר להפריש ובפדיון פ"ח מיבעי לי' וכבר הקשו התוס' דב"ק (דף י"ח) דבפ"ק דבכורות (דף י"א) משמע דהפודה פ"ח שלא מדעתו מדבעי לי' פדיונו פדוי לפודה או דילמא פדיונו פדוי לבעלים כו'

ודע דהירושלמי ס"ל דבין בתרומה ובין בת"מ אם לוקח מן עו"ג מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים. מן השבט ולא כמו שסובר הש"ס דילן בבכורות (דף י"א) דאמר ריב"ל מנין ללוקח טבלים ממורחים מן העו"ג שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת ב"י טבלים שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהם תרומת מעשר וכן איתא בש"ע (סי' של"א) ואם לקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שנגמרה מלאכתן וגמרן ישראל חייבים ומפריש תרומה ומ"ר ותרומת מעשר ומשייר לעצמו מעשר ראשון כו'] והירושלמי סובר דאפי' בתרומה גדולה נמי וע"כ אומר מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט כו' מה טעם כי תקחי מאת ב"י כו' והטעם דסובר דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' וע"כ הוא הדין בתרומה נמי ועיין במ"ל ברמב"ם (פ"א מהלכות תרומות הלכה י"א) כתב ומדברי הטי"ד (סי' של"א) משמע דאף בתרומה פטור הלוקח וכן הכריע שם מרן וכתב דמה שרבינו לא הביא דין הלוקח אלא בה' מעשר הוא משום דקרא גבי מעשר כתיב עיין שם ודוק

והנה לכאורה קשה על הא דקאמר ריב"ל ג' הן שמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין. והגיה המפרש מהרא"פ ב' הן שמעשרין שלא ברשות (דהא לא קא חשיב רק שני דברים), וא"כ מ"ט לא קא חשיב עוד דבר א' והוא דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמעשרות כו' לא הי' יכול כו' עושה אותה דמים ואוכלה (פי' אם מצא דבר שיש בו סימן ואם יניחנה יתקלקל ע"כ שם דמיהם ואוכלן (ועיין לקמן מה שביארתי שם) ר' יונה בעי דמים מהו שיטבלו כמקח (פי' מה ששם דמיהם אם זה חשיב כמקח ואסור לאכול אפי' עראי עד שיתרום) או מאחר שהבעלים מוציאין אותה לא נטבלה (פי' כיון שאם הבעלים מוציאים ממנו ע"כ לא הוי כמקח. ר' מנא בעי הגע עצמך שהי' נתונה בפיו לא נמאס הוא יכול הוא להחזירה (פי' וא"כ בשעה שאוכל הוא נמאס ואינו יכול להחזירה, וא"כ הוי כמקח) אם אומר את כן לא נמצא אוכל טבל למפרע (דאז הוי כמקח ממש) הדא אמרה דמים כמקח הן. (ואסור לאכול אפי' עראי עד שיעשר). ולכאורה קשה דאיך יעשר דהא באמת אינן שלו ואם הבעה"ב בא מוציא ממנו. וכבר הארכתי במ"א על הירושלמי (ריש תרומות) אתם פרט לתורם שאינו שלו. מה את עביד לה כתורם את שאינו שלו או כתורם של חבירו. נשמעינה מן הדא כו' והארכתי בזה דבחולה אעפ"י שהותר לו לאכול אעפ"כ אינו יכול לעשר ביומא (ד' פ"ג) ועיין בס' ע"י (ס' ט"ו) שהארכתי בזה. והכא הוא הטעם כמו שביארתי דהירושלמי ס"ל דעיקר הטעם משום שלא ניחא לי' משום חילוק של עין יפה או רעה. והכא שאם לא יתרום ויאכל תפסד כולו ע"כ מעשר (דהירושלמי ס"ל דלא בעינן שליחות ממש אבל מ"מ מ"ט לא קא חשיב לה

ע"כ אלולי מסתפינא הי' נראה לי לקיים הגירסא ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות. זה שנתערב טבלו בחולין ווה שהוא לוקח מפסקי' של כותין (צ"ל מפסקי') (ושל כותין) פי' זה שהוא לוקח מפסקי' דהיינו מה שב"ד פוסקים לו הדמים או שהוא פוסק (עיין תוספות פסחים (ד' י"ג) בד"ה מאי כו' ובב"מ (ד' ל"ב). וע"ז אומר את שהוא לוקח מפסקי' שצריך לתרום אם שם דמיהם וזה הוא שמעשר שלא ברשות ושל כותים (פי' הלוקח משל עו"ג דיכול לעשר שלא ברשות). וכבר הארכתי וביארתי הטעם דכיון דאין בזה קפידא לבעה"ב יוכל לתרום שלא ברשות ודוק

ירושלמי שם כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשרות ואמר מן הדמאי על הדמאי. ר' בון ב"ר חייא בשם ר' שמואל ב"ר ר"י זאת אומרת ספק דימוע כספק תרומת מעשר של דמאי פטור מן הודאי (והוא ט"ס וצ"ל זאת אומרת ספק תרומת מעשר של דמאי כספק דימוע ופטורין מן הדמאי) (והמפרש מהרא"פ שכתב דאמתניתין קאי ולאו תירוצא הוא כו' שגה בזה מאוד). והפי' הוא שמקשה כמה דתימר מן הודאי על הדמאי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשר ואמר מן הדמאי על הדמאי כן שלא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ומעשר והוא משום דילמא הדמאי הוא כבר מעושר. א"כ התרומת מעשר שמפריש הוא טבל וא"כ לא תאכל עד שיוציא עליו תרומת מעשר. וע"ז משני ר' בון ב"ר חייא זאת אומרת ספק תרומת מעשר של דמאי כספק דימוע פטורין מן הדמאי (פי' דכיון שקרא עליו שם תרומת מעשר אינו חושש דילמא הדמאי שתרם עליו הי' מתוקן וא"כ לא תאכל עד שיוציא עליו תרומת מעשר דמ"מ ה"ל כספק דימוע שנתערב תרומה בחולין ופטור מן הדמאי)

אך לכאורה לא דמי דהא אמרינן בפ"ק דדמאי א"ר יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו. אמר ר' הושעי' אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן פי' וחלת ע"ה על דעתי' דר' הושעי' בפירות ע"ה הוא מתניתא אבל חבר שלקח פירות מע"ה ונדמעו לא (פי' דכיון שנדמעו אצל חבר לא שייך אימת קדשים עליו). על דעתי' דר' יוחנן היא הדא היא הדא. א"כ לפי טעמא דר' הושעי' הכח כיון שהחבר מתקן ומפריש ת"מ. א"כ לא שייך שעשו זה כספק דימוע. וא"כ הירושלמי אזיל