נועם ירושלמי על זרעים סו

מעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין ואמר ר' זעירא זאת אומרת שהוא נוטל דמי' מן השבט (כצ"ל) וכמו שאבאר לקמן וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג

אבל הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) לא ס"ל כשיטת הירוש' חדא דס"ל דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא רק מדרבנן כמו דאמרינן בע"ג (דף ע"ג) דהא דאינו בטל הוא רק מדרבנן משום דחטה א' פוטרת את הכרי ועוד דס"ל דאעפ"י דאינו בטל רק מדרבנן אעפ"כ צריך להפריש וליתן לכהן ע"כ מפרש הש"ס דהטעם הוא דע"כ א"ל לך וקח לך מן כו' הוא משום דהטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג הוא משום דקסבר יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן הפטור על הפטור

[והנה לשיטת הירושלמי יתיישב הא שהקשה הט"א על הא דאמרינן במנחות (ד' ל"א) לך וקח לך מן העו"ג ואמאי לא קאמר לו להפריש מיני' ובי' דהא אמרינן בר"ה (ד' י"ג) ריב"ב אמר משום ר"ט שזורי פול המצרי שזרע לזרע מקצתו השריש לפני ר"ה ומקצתו השריש לאחר ר"ה אין תורמין ומעשרין מזה על זה לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן כו' כיצד הוא עושה צובר גרנו לתוכו ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו כו'. וא"כ סובר ר"ש שזורי דיש בילה וא"כ אמאי לא אמר להפריש מיני' ובי' ותירץ דהא דאמר דיש בילה היינו דווקא בפול המצרי דהוי דרבנן אבל בהא דטבל שנתערב דהוי דאורייתא אע"ג דלאחר שנתערב הוי דרבנן אפ"ה לא אמרינן דיש בילה. וכמו דמחלק הש"ס בביצה (ד' ל"ח) דבשל תורה אין ברירה ובדרבנן יש ברירה ה"נ לענין בילה. והביא ראי' לזה מהא דאמרינן לעיל בירושלמי (פ"ה דדמאי) הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות או פלחי דבילה מעשר מכל א' בתמרים וגרוגרות בולל ונוטל כו' אמר חזקי' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד ר' יוחנן אמר עד כזיתים נבללים כו' ר' יוסי בשם ר' זעירא בדמאי התירו אלמא דבדמאי מקילין דיש בילה וה"נ לענין פול המצרי משא"כ בדאורייתא. אך במנחות (ד' ל"א) מדמי לחד לישנא טבל שנתערב לדמאי אבל לשיטת הירושלמי ניחא דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא. וע"כ אמרינן דאין בילה ולא דמי להא דר"ש שזורי פול המצרי שזרע כו' דהתם הוא מדרבנן והירושלמי ס"ל דבדרבנן דהיינו בדמאי התירו דיש בילה ובירושלמי (פ"ג דשביעית) תני שש מידות אמרו חכמים בפול המצרי כו' מקצתן עשה כו' הדא היא צובר גרנו לתוכו נמצא מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו (ואף דבירושלמי תני לה סתם אך בתוספתא וכן בר"ש תני לה בשם ר' שמעון שזורי עיי"ש]

ובזה יתבאר שם הירושלמי ועוד מן הדא דאמר ר' זעירי אבא אנטולי זבן פירי מן דארמאי אתא לגבי' דר' יודא בן לוי שלח למנחם ברי' דיתקן לי' ויהיב לי' מעשרי' מי אתי קם עמי' ריב"ל א"ל מאן יעביד דא אלא אבוך (פי' לשבח שיפה עשה שנטל המעשרות) מחלפא שיטתי' דריב"ל תמן הוא אמר הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותנם לשבט ונוטל דמים מן השבט. והכא הוא אמר הכין אמר ר' אבא ב"ר זמינא קומי ר' זעירא ר' סימן לא אמר כן אלא מי אתי קם עמי' ריב"ל א"ל לית אילין דאבוך ואיקפד

ולכאורה צריך להבין דמאי קאמר ועוד מן הדא דמה שייך זה להא שהביא ראיה מתחילה מהא דר' שמעון שזורי דאין קנין לעו"ג בא"י כו' אך לפי מה שביארתי ניחא שפיר שהביא ראי' מתחילה מהא דר"ש שזורי שנתערב טבלו בחולין דשאל את ר' טרפון וא"ל צא ולוקחם העו"ג וא"כ מוכח מזה דר"ט ס"ל דאין קנין לעו"ג כו' כאורה כיון דס"ל להירושלמי דטבל אינו בטל ברוב מדאוריית' א"כ למאי אמר לי' לך וקח לך מן העו"ג כו' ואמאי לא אמר דיפריש מטבל אחר עליו כיון דאינו בטל מדאורייתא אלא דהטעם שיוכל ליטול דמים מן השבט וא"כ אם מפריש מטבל אחר לא יוכל ליתן דמים מן השבט וע"כ א"ל לך וקח לך מן העו"ג ולכאורה מה איכפת לי' לר' טרפון אם יפריש מטבל אחר ליתן לכהן. ע"ז מביא הא דריב"ל שהקפיד על מנחם ברי' דר' יודה בן לוי על שלקח התרומה ממה שלקח מן העו"ג אלמא כיון שא"צ ליתן הוי כמו גזל ביד כהן ע"כ ניחא מה שא"ל צא ולוקחם מן העו"ג כדי שיטול דמים מן השבט וע"כ אמר ועוד מן הדא כו' שבזה נתבאר הא שא"ל מתחילה לך וקח לך מן העו"ג כו' דאל"ה היה מוכח בהיפוך מחמת שאמר לו צא ולוקחם מן העו"ג דס"ל דיש קנין כו' וטבל בטל ברוב מדאורייתא וע"כ א"ל צא ולוקחם מן העו"ג וכמו דבאמת סובר הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) דמזה מוכח בהיפוך דס"ל דיש קנין כו' הוי מן הפטור על הפטור. וע"כ אמר ועוד מן הדא דאמר ר' זעירא אבא אנטולי כו' וא"ל לית אילין דאבוך שמזה יש לומר שבאמת ס"ל דטבל אינו בטל ברוב כמו דסובר ר' יוחנן והא דא"ל לך וקח לך מן העו"ג הוא לענין דצריך ליטול דמי' מן השבט וכמו שביארתי ובאמת ר"ל דס"ל דטבל בטל ברוב איפשר דס"ל כשיטת הש"ס דילן דמדאורייתא בטל ברוב. והא דאמר ליקח מן העו"ג היינו משום דסובר דיש קנין כשיטת הש"ס דילן במנחות (ד' ל"א) וכמו שביארתי [והטעם הא דאינו צריך ליתנו לכהן בטבל שנתבטל ברוב אע"ג דצריך להפריש תרומה מטעם דהוה דשיל"מ אך לא לענין נתינה הוא מטעם דבטבל עדיין אין בו חובת נתינה לכהן אלא שאסור לאכול מחמת טבל. וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מניין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את קדשי ב"י אשר ירימו אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך וע"כ אם נתערב טבל ברור אעפ"י שלא נתבטל מחמת דהוה דשיל"מ היינו לעניין איסור אבל לא לענין חובת הנתינה ובזה נראה לי לבאר התוספתא (פ"ב דמ"ש י"א) כך אמרו ב"ה לב"ש לא אם אמרת בפירות שלא נגמרה מלאכתן כו' אמרו להם ב"ה אף פירות שנגמרה מלאכתן יכול לעשות תרומה ומעשר על מקום אחר וע"כ אין מחיצות קולטות ומסיים התוספתא ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו. והנה אינו מובן וא"כ צריך להגיה דקאי אדלעיל וכצ"ל ויכול לעשותן תרומה ומעשרות עד שירימו. אעפ"כ נראה לי לפרש שלא לשבש התוספתא דהא דקאמר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו פי' דאע"ג דטבל אסור לאכול אעפ"כ זהו רק מצד טבל אבל אין בו חובת הנתינה לכהן אלא עד שירימו. וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מניין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מנין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו את קדשי ב"י אין לך בהם אלא משעת הרמה. וכתב רש"י ה"ג בתוספתא וא"כ כיון דטבל אין בו רק איסור וחובת נתינה לכהן אינו רק אחר הרמה א"כ מוכח מזה דמתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין וע"כ אין בו חובת נתינה רק אחר ההרמה. וע"כ אומר ד"א אין חייבין תרומה ומעשרות אלא עד שירימו פי' שאין בו חובת הנתינה עד אחר הרמה וע"כ סברי ב"ה דאפילו נגמרה מלאכתן נמי אין המחיצות קולטות ודוק. והיינו תוספתא (פ"ג דע"ש) ישראל שאכל פירותיו בטבלו אין לכהן בהם כלום שנאמר בהם תרומה אין לכהן בהם אלא עד שירימו וכן בן לוי שאכל מעשרותיו בטבלו אעפ"י שמתחייב בהם לשמים אין לכהן בהם כלום שנאמר את אשר ירימו

] עוד שם בירושלמי ר' זעירא ר' אחא ר' תנחום ב"ר חייא בשם ריב"ל ג' שהם מעשרים שלא ברשות (והוא ט"ס וצ"ל ב' שהם מעשרים שלא ברשות כן כתב המפרש) זה שנתערב טבלו בחולין וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין. אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם את אומר שהוא נוטל דמים מן השבט הרי ברשות תרם. כבר ביארתי שצ"ל זאת אומרת שהוא נוטל דמים מן השבט ואם את אומר שהוא נוטל דמים מן השבט הרי ברשות תרם דכיון שהוא נוטל דמי' מן השבט ע"כ הוי כמו שתר' ברשו' (ודלא כפי' המפרש שם שנדחק לתת טעם דטבל שנתערב דכיון שכבר נתערב ברוב אינו חייב אלא מדרבנן וע"כ נוטל דמים מן השבט. וכן סובר דיש קנין כו' וע"כ כיון שאינו חייב אלא מדרבנן ע"כ נוטל דמים מן השבט. וכבר ביארתי דהירושלמי ס"ל דטבל אינו בטל ברוב מן התורה. וכן הא דהלוקח מן הטעם הוא דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'

אך שעדיין צריך לבאר דמפני מה תורמין שלא ברשות דאיך יכול לתרום שלא ברשות הא בעינן שליחות בתרומה. דאף דנוטל דמים מן השבט אעפ"כ איך יכול לתרום שלא ברשות. וזה ודאי דהא דאמרינן ב' שהם מעשרים שלא ברשות היינו מהטבל שנתערב בחולין גופא (ואיפשר דס"ל דיש בילה) דמשל התורם הא קיי"ל דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ד מה' תרומות פ"ב) דהתורם משלו על של אחרים ה"ז תרומה ותיקן פירותיהם. וכן איתא בירושלמי (פ"ד דנדרים