נועם ירושלמי על זרעים סה

בין מחוברין ובין תלושין ע"פי דאמרינן בבכורות (דף י"א) א"ר חנינא הלוקח טבלים ממורחים כו' מעשרן והן שלו כו' אלא דמרחינהו ברשות ישראל כו' והן שלו דאמר לי' קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' וכן אמרינן בבכורות (ד' מ"ז) איתמר כהן שמת והניח בן חלל כו' לאחר שלשים דכ"ע לא פליגי דאין הבן חייב לפדות את עצמו שהרי זכה אביו בפדיונו כי פליגי היכא דמת האב בתוך שלשים יום ר"מ אמר הבן חייב לפדות את עצמו דהא לא זכה אביו בפדיונו. רבה בר רב הונא אמר אין הבן חייב לפדות את עצמו דא"ל אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי'

וע"כ אמר ריב"ל הלוקח פירות תלושין כו' מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט והלוקח פירות מחוברין כו' מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט דהטעם הוא דמחוברין לא חל עליהם עדיין החיוב ע"כ לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו' וע"כ נותנם לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט אבל בפירות תלושין שחל עליהם החיוב כו' אעפ"י שצריך להפריש תרומה מחמת שאין קנין כו' אפ"ה לענין ממון נוטל דמים משום דאמר אתינא מכח גברא כו' ואעפ"י שכל זמן שהם ביד העו"ג פטורים מן התרומה אעפ"כ כיון שבאים ליד ישראל ומיד שבא לישראל הם מחוייבים שייך לומר אתינא אבל אם לקחן מחוברים דאפי' באו לידו אינם בתורת חיוב ע"כ לא שייך לומר אתינא כו' וע"ש במה שביארתי בהגמ' דבכורות (דף י"א) ע"ש

עוד שם בירושלמי ר' יהודא בן פזי בשם ר' הושעי' הלכה כר"ש דלא כן מה אנן אמרין ר' מאיר ור"ש אין הלכה כר"ש בתמי' (פי' וא"כ פשיטא דהלכה כר"ש דיש קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשר) אלא בגין דתני אר"ש שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עלי' ותני עלי' ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר דלא תסבור מימר תרי כל קבל תרי אינון לפום כן צריך לומר הלכה כר"ש

וכבר ביארתי בספרי זה בתרומות (רפ"ד) דהמעשה הי' שנתערבו טבל בחולין דהיינו טבל מועט בחולין מרובה וא"כ הירושלמי הזה הוא תמוה מאוד דהא אדרבא מוכח בש"ס דילן דסובר ר' טרפון דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וכמו דאמרינן במנחות (ד' ל"א) תני' אר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קא סבר דאוריית' ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין הן וה"ל כתורם מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מן כו' קסבר אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן החיוב על הפטור איכא דאמרי א"ל לך קח מן העו"ג קסבר יש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח מהשוק קסבר ן רוב ע"ה מעשרין הן וא"כ מוכח מהש"ס דילן בהיפוך דאם א"ל לך קח מן העו"ג קא סבר דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ומהירושלמי מוכח בהיפוך

וע"כ ביארתי שם דהירושלמי ס"ל דטבל לא בטל ברוב מדאורייתא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דחלה) דאמר ר"ל טבל בטל ברוב כו' אמר ר' יוחנן אין הטבל בטל ברוב וכן בירושלמי (רפ"ד דתרומות) דאמר ר"ל בשם חזקי' טבל בטל ברוב ור' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב כן בירושלמי (רפ"ד דמעשרות) על דעתיה דרשב"ל דאמר הטבל בטל ברוב ניחא על דעתי' דר' יוחנן דאמר אין הטבל בטל ברוב והוכחתי שם בירושלמי (רפ"ד דתרומות) דהירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא דלא כשיטת הש"ס דילן בע"ג (דף ע"ג) דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא מדרבנן מטעם דחטה א' פוטרת את הכרי

וע"כ כיון שסובר הירושלמי דהא דאין הטבל בטל ברוב הוא דאורייתא א"כ כיון דא"ל לך וקח מן העו"ג א"כ מוכח דסובר ר"ש דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעש' וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג

אך שעדיין צריך לבאר דמפני מה א"ל דווקא צא ולוקחם מן העו"ג. ועיי"ש ברפ"ה דתרומות מה שביארתי בזה אך איפשר לומר טעם אחר דע"כ א"ל צא ולוקחם מן העו"ג והוא עפ"י דאמרינן לקמן בירושלמי ר' זעירא ר"א רבי תנחום ב"ר חייא בשם ריב"ל ג' שמעשרין שלא ברשות (ט"ס וצ"ל ב' שמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין וזה שלוקח מפסקי' של כותין אמר ר' זעירא זאת אומרת שאינו נוטל דמים מן השבט אם אמר את שהוא נוטל דמים מן השבט הרי ברשות תרם (והוא ט"ס) וצ"ל זאת אומרת שנוטל דמים מן השבט פי' וע"כ יכול לתרום שלא ברשות. ומשום דנוטל דמים מן השבט (וכמו שאבאר לקמן פירוש הירושלמי הזה) [וכן מצאתי בהגהת הגר"א]

וע"כ כיון שמוכח לקמן דנתערב טבל בחולין נוטל דמים מן השבט וצריך לבאר דמפני מה נוטל דמים מן השבט. ע"כ נראה לי לבאר דהטעם דהא דטבל אינו בטל ברוב הוא משום דהוה כמו דשיל"מ ולא בטל ברוב אפילו מדאורייתא לשיטת הירושלמי שביארתי לקמן דס"ל כשיטת הר"ן וכמו שהוכחתי (שם) מהירושלמי (פ"ג דחלה) דקאמר בשעה שהוא כו' הואיל ואותו הטבל יכול לעשות חולין כיוצא בו אינו בטל וע"כ אינו בטל משום שהטבל יכול לעשות חולין כיוצא בו

אך ה"מ לענין הפרשת תרומה אבל מ"מ כשנותנו לכהן נוטל דמים מן השבט דדשיל"מ הוא רק לענין איסור אבל לענין ממון כבר נתבטל בהחולין. ואף על גב דאמרינן בביצה (ד' ל"ח) נהי דאיסורא בטל ממונא לא בטל. ובירושלמי (פ"ב דמ"ש) [וכן בירושלמי שילהי ביצה וביארתי במ"א ששגה הק"ע שם] תחומין עשו אותו כמדת הדין אלמא דממונא לא בטל יותר מן האיסור אעפ"כ הא אמרינן לקמן בירושלמי בהדי' דטבל שבטל ברוב נוטל דמי' מן השבט (כצ"ל דהכי מוכח שם כמו שאבאר] אלא ודאי הא דלא בטל לענין איסור אבל לא לענין ממון. והטעם דטבל קודם שנפרש לית בי' עדיין ממונא של כהן וכמו דאמרינן בחולין (ד' ק"ל) מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלים ובן לוי שאכל מעשרותיו טבלים מניין שפטור מן התשלומין ת"ל ולא יחללו כו' אין לך בהם אלא משעת הרמה ואילך. ולא דמי להא דאמרינן בירושלמי (פ"ה דתרומות) סאה תרומה טמאה שנפלה לכהן א"ל ולא דמי עצים אני חייב לך כו' מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו התם שאני שלאחר הפרשה הוא ממון של כהן דהא אם נפלה תרומה לחולין עולה באחד ומאה והוא משום גזל השבט דלאחר הפרשה אף על גב שנתבטל יש גזל השבט אבל בטבל קודם הפרשה ס"ל להירושלמי דאעפ"י שצריך להפריש תרומה אף על פי כן נוטל דמי' מן השבט. ולקמן נבאר עוד בזה]

וע"כ אמרינן בירושלמי דאמר ר' שמעון שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג שע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג ואעפ"י דהירושלמי ס"ל דאין הטבל בטל ברוב מדאורייתא וא"כ יכול לתרום עליו ממקום אחר. אעפ"כ אמר לו צא ולוקחן מן העו"ג והטעם משום דבתרוייהו אמרינן שמפריש ונוטל דמים מן השבט וכמו דאמרינן לקמן ב' הם שמעשרין שלא ברשות זה שנתערב טבלו בחולין. וזה שהוא לוקח מפסקי' של כותין. ואמר ר' זעירא זאת אומרת שהוא נוטל דמים מן השבט וע"כ לא רצה לתרום מיני' ובי' דאין בילה וא"כ דילמא יפריש מן החילוק שהוא מן הפטור על החיוב ואם היה מפריש ממקום אחר א"כ היה צריך ליתן לכהן ולא ליטול דמי' מן השבט דבאותם שהוא מפריש צריך לקיים מצות נתינה. וע"כ אמר לו צא ולוקחם מן העו"ג שבשניהם אעפ"י שצריך להפריש תרומה מדאורייתא ומשום דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ואעפ"כ בשניהם נותן לכהן ונוטל דמים וכמו דאמרינן לקמן ב' שהם