נועם ירושלמי על זרעים סד

אם לא הפריש המעשרות החלה קודמת א"כ אם לא הפריש המעשרות תהא החלה פטורה. ובאמת ודאי דחלה חייבת במעשרות דהא לא תנינן אלא דחלת דמאי פטורה אבל חלת ודאי צריך לעשר (ולא כפי' המפרש ושגה בזה מאוד) וא"כ לפי"ז אמאי חלה חייבת במעשרות אלא ודאי דחלה אין בה משום בל תאחר משום דהחיובים חלוקים שזה בדגן וזה בעיסה וע"כ חלה חייבת במעשרות ומעשרות חייבים בחלה וכמו דתנן (פ"ק דחלה) אלו חייבים בחלה כו' ומעשר ראשון שניטלה תרומתו וכן מעשר שני חייב בחלה אי אמרינן דלאו ממון גבוה הוא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) עיסת מ"ש בירושלים כר' מאיר פטורה מן החלה וכר' יהודא חייבת בחלה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ל"ח). אבל מכיון דאמרת שחלה אם לא הפריש המעשרות חלה קודמת למ"ר ואין משנה אמורה על הסדר א"כ לא תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות יהי' חייבין בחלה וזה בודאי דחלה חייבת במעשרות אם לא הפריש עדיין

וע"ז אומר ותני כן העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ותרומה לא תאכל עד שיוציא עליו חלה (פי' שמדחה הקושי' דלעולם אין משנה אמורה על הסדר וחלה קודמת וכ"ת א"כ אמאי חלה חייבת במעשרות דהא כל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל הוא אינו מתחייב בחבירו). וע"ז אומר ותני כן דבחלה אין זה כלל דתני העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי והטעם הוא כמו דמרבינן מקרא (ספ"ק דחלה) שנאמר חלה תרימו תרומה. אע"ג שתרומה היא בודאי קודמת לחלה ותרומה פטורה מן החלה אפ"ה התרומה מתחייב בה אם לא הפרישה קודם ובאו ב' החיובים בבת אחת וא"כ במעשר נמי אעפ"י שהחלה היא ראשונה בעצם למעשר אעפ"כ החלה חייבת במעשרות אם לא הפרישה דהא תרומה ודאי קודמת ופטורה מן החלה ואעפ"כ אם באו שני החיובים בבת אחת התרומה חייבת בחלה וה"נ בחלה ומעשרות וא"כ אין זה פירכא

והא שאומר שם ולמה קדמה תחילה נראה לי שהוא ט"ס ונתחלפו השיטות וצ"ל אמר ר' מתנא בדין הי' שתקדים חלה ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן פי' שמתרץ המשנה דע"כ צריך להפריש ראשון תחילה שבדין הי' שתקדים חלה לכל ולמה קדמה ראשון מפני שקדמה לגורן ובכאן צ"ל והרי שני קדמה לגורן (פי' וא"כ הי' צריך להפריש תחילה) ובכאן צ"ל כתיב בו ראשית (פי' שקדמה לגורן וכתיב בו ראשית וע"כ דין הוא שתהא קודמת לחלה שני אעפ"י שקדמה לגורן אין כתיב בו ראשית וע"כ ניחא מה ששנה התנא חנה בין ראשון ובין שני. דדין הי' שתקדים החלה תחילה אך הראשון קדמה מפני שהוא קדמה לגורן וכתיב בו ראשית שיש בה תרומת מעשר שנקראת ראשית משא"כ מ"ש שאין כתיב בה ראשית אע"פ שקדמה לגורן ובאמת המשנה אמורה על הסדר כמו שביארתי

מתניתין הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת כו' ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה כו' ור' יהודא אוסר בחלה (פי' בתמי') ולא אצלו היא נטבל' (פי' דפריך אמתני' דמדתנן ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה משמע דר' יהודא אוסר בחלה. וע"ז פריך דמ"ט דר' יהודא דאוסר אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו ופי' דדרכו של נחתום ששואל שאור טמא לעשות עיסתו. וא"כ כיון ששואל שאור א"כ איפשר שהפריש הע"ה. וא"כ איפשר שיפריש מן הפטור על החיוב [וע"כ קאמר שאור טמא דכיון ששואל שאור שהוכשר לקבל טומאה ע"כ הוא טמא] וע"ז פריך אפי' כן לא אצלו היא נטבלת פי' דמסתמ' אין בשאור שיעור חלה וא"כ אצלו היא נטבלת. וא"כ אמאי אינו יכול להפריש מ"ד על כולם דהא כולם נטבלים אצל הנחתו' וע"ז אומר אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו משום שהפת נאפה יפה בזמן שתנורו מלא כמו דאמרינן בביצה (דף י"ז)] מעשר מכל ככר וככר. פי' וא"כ במאי פליגי אם מעשר מן החמה על הצוננת. הא ודאי שצריך לעשר מכל ככר וככר כיון שדרכו של הנחתום לשאול ככר מע"ה בכדי למלאות תנורו

אלא כר' יוחנן דר"י אמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה אלא כר"א דאמר כאן וכאן בעושה בטהר' (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אלא דלא כר' יוחנן דאמר כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה ופי' כמו שביארתי לעיל (רפ"ה דדמאי) דקאי אהא דאמרינן לעיל בירושלמי (פ"ב) תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש ומשני רבי יוחנן שם כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה דבעושה בטהרה הנחתום מפריש ובעושה בטומאה הלוקח מפריש. וא"כ כיון דהכא תנן דהלוקח מפריש א"כ מיירי בעושה בטומאה. וא"כ איפשר לומר שלוקח ככר טמא מע"ה למלאו' תנורו א"כ ודאי צריך לעשר מכל ככר וככר. אלא דאתי כר"א דאמר דמיירי כאן וכאן בעושה בטהרה [אלא דהחילוק הוא דבמדה גסה הלוקח מפריש ובמדה דקה הנחתום מפריש. או כמו שביארתי דבנחתום ע"ה למעשרות הלוקח מפריש. ובנחתום חבר למעשרות הנחתום מפריש. ואע"ג דמיירי בעושה בטהרות אעפ"כ אינו נאמן על המעשרות ורק במתארח אצלו אמרינן דנאמן על המעשרות כמו שביארתי לעיל (רפ"ה דדמאי)] וא"כ כיון דמיירי בעושה בטהרה ע"כ אין צריך לחוש דלמא שואל ככר כדי למלאות תנורו דכיון דנאמן על הטהרות לא ישאל ככר שהוכשר לקבל טומאה. ואינו לוקח מע"ה רק מה שלא הוכשר וכמו דאמרינן לעיל (פ"ב בירושלמי) אינו לוקח ממנו לח הא יבש מותר שע"ה נאמנים על הכשירות ותני כן נאמן ע"ה לומר פירות הללו לא הוכשרו אבל אין נאמן לומר הוכשרו אלא שלא קבלו את הטומאה. וכן אמרינן בחגיגה (דף כ"ג) וא"כ בודאי לא ישאל ככר מע"ה. וא"כ קשה דמ"ט דר' יהודא דאוסר בחלה

וע"ז אומר אמר ר' יודן אבוי דר' מתנא בעושה בטומאה קיימינן ואצלו נטבלת (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל בעושה בטהרה קיימינן ואצלו נטבלת (פי' דלעולם בעושה בטהרה אנן קיימינן. וע"כ לא חיישינן שישאל ככר מע"ה ואצלו נטבלת פי' כל העיסה נעשית טבל אצל הנחתום. וע"כ בודאי דיכול להפריש חלה מככר א' על כולם. ולא הוי מן הפטור על החיוב. וכ"ת מ"ט דר' יהודא דאוסר. ע"ז אומר ואף ר' יהודא מודה בה. דבאמת ר' יהודא מודה לר"ש ותני כן ר' יהודא ור"ש אוסרין בתרומת מעשר ומתירין בחלה וא"כ ר' יהודא מודה נמי לר"ש. וע"ז אומר הא ר' יהודא אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה. ר"ש אוסר בתרומת מעשר ומתיר בחלה מה ביניהון וע"ז משני על דעתיה דר"י אינו מפריש לא משל היום על של אמש כו' על דעתי' דר' שמעון אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש ודוק

ר' יונה ר' סימן בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט והלוקח פירות מחוברין מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט כו' ר' יהודא בר פזי בשם ר' הושעי' הלכה כר"ש (פי' דיש קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשר) דלא כן מה אנן אמרין ר"מ ור"ש אין הלכה כר"ש (פי' דהא בודאי הלכה כר"ש לגבי ר' מאיר אלא בגין דתני אר"ש שזורי מעשה שנתערבו פירות טבולין בפירותי ושאלתי את ר' טרפון ואמר לי צא ולוקחם מן העו"ג ועשר עלי' ותני עלי' ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג לפוטרו מן המעשר דלא תסבור מימר תרי כל קבל תרי אינון לפום כן צריך לומר הלכה כר"ש כו' עד אמר ר"ח בשם ריב"ל ג' הן שהן מעשרין שלא ברשות כו'

הנה כבר כתבתי בירושלמי (פ"ד דפאה) ביאור הירושלמי הזה והמפרש פי' שם בדוחק וביארתי שם דמה הנ"מ