נועם ירושלמי על זרעים סג

ואמרינן שם ר' יונה אמר אתפלגון ר' אלעזר ור"י חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה פי' הא דתנן הלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה בטומאה והא דתנן הנחתומים מפרישין מיירי בעושה בטהרה] וא"כ הא דתנן הלוקח מן הנחתום מפריש מיירי בעושה בטומאה וא"כ אמאי צריך להפריש אף על החלה דהא אינו ראוי לאכילה כיון שעושה בטומאה אלו הלוקח זרע לבהמה קמח לעורות שמן לנר שמא אינו פטור מן הדמאי אלא כר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה וכיון שעושה בטהרה ע"כ ראוי לאכילה וע"כ חייב בדמאי וכב"ש דס"ל דחלת ע"ה חייב בדמאי דהא אנן תנן חלת ע"ה והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות פטורין מן הדמאי]

והא דקאמר אלא במתארח אצלו נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אח"כ וכן צריך לומר לא כן תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות ופי' דמקשה על הא דמשני כר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה [וע"כ ניחא דחנה חייבת בדמאי דהא חזי לאכילה] דא"כ יהא נאמן על המעשרות ג"כ דהא תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות וא"כ אין צריך להפריש דמאי. וע"ז משני הדא דתימר במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכאן ברבים אנן קיימים ופי' הא דאמרינן הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות היינו במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן על המעשרות מחמת שנאמן על הטהרות אלא א"כ יקבל בפירוש על המעשרות והכא ברבים אנן קיימים ולא במתארח אצלו ע"כ צריך להפריש חלת דמאי (וכן אמרינן בירושלמי (פ"ב דדמאי) תני הנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות תניתה ר' ינאי בי ר' ישמעאל ואמר טעמא הדא דתימר דמתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים] אך עכ"ז צריך לבאר דמאי פריך אהא דמשני אלא כר' אלעזר דר' אלעזר אמר כאן וכאן בעושה בטהרה. דכיון דנאמן על הטהרות נאמן על המעשרות וא"כ אמאי צריך להפריש כלל דהא לא קשה מידי. דהא אמרין שם (פ"ב בירושלמי) הנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה כו' תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר כו' הכא את אמר הלוקח מפריש והכא אמר הנחתום מפריש ר' יונה אמר אתפלגון ר' אלעזר ור' יוחנן חד אמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה וחרנא אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה ולא ידע מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דאמר ר' יוחנן מפני הטהרות הוי ר' אלעזר אמר כאן במידה דקה וכאן במידה גסה (פי' דמקשה הש"ס על הא דהנחתומין לא חייבו אותן חכמים להפריש כו' וא"כ אומר דהנחתום צריך להפריש ובמתניתין (רפ"ה דדמאי) אמר הלוקח מן הנחתום מפריש וא"כ מוכח דהלוקח צריך להפריש. וע"ז משני ר' יוחנן דהא דהנחתום מפריש מיירי בנחתום העושה בטהרה וע"כ צריך הנחתום להפריש. ומתניתין (רפ"ה דדמאי) דמוכח דהלוקח מן הנחתום צריך להפריש מיירי בנחתום העושה בטומאה. ור' אלעזר משני דהא דמוכח בפ"ב דדמאי דהנחתום מפריש היינו במוכר במידה דקה וע"כ צריך הנחתום להפריש והמתניתין (דרפ"ה דדמאי) דמוכח דהנחתום צריך להפריש מיירי במוכר במידה גסה. וע"כ צריך הלוקח להפריש והנחתום א"צ להפריש

וא"כ קשה דמאי מקשה הירושלמי דלר' אלעזר דאמר כאן וכאן בעושה בטהרה (פי' דע"כ צריך להפריש על החלה ג"כ דהא ראוי' לאכילה כיון דמיירי בעושה בטהרה וא"כ כיון שהוא נאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. וא"כ אמאי צריך הלוקח להפריש. דכיון דר"א משני דמיירי במידה גסה. וע"כ לא חייבו את הנחתום להפריש והחיוב הוא על הלוקח. א"כ מאי מקשה דכיון דנאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. וא"כ בודאי עישר הנחתום. דהא לר' אלעזר כיון דמיירי במדה גסה. וע"כ לא חייבו את הנחתום להפריש. וא"כ כיון שמן. הדין אינו חייב הנחתום להפריש. א"כ איך מקשה הש"ס דכיון דנאמן על הטהרות הוא נאמן על המעשרות ג"כ. הא מן הדין א"צ הנחתום להפריש כיון דמיירי במידה גסה אך כבר כתב ע"ז בס' שנות אלי' דלדוגמא בעלמא נקט כר"א דבאמת סוגי' זו פליג על סוגי' דלעיל ומוקי הך דהכא בנחתום ע"ה ולא צריכין כלל לשינוי' דר"י ור"א כו' עכ"ל

והוא כמו שכתב הר"ש (פ"ב דדמאי משנה ד') ירושלמי תמן תנינן הלוקח מנחתום כיצד מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש ר' יוסי אמר אתפלגון ר' יוחנן ור' אלעזר כו' ודבר תימא מאי קשי' לי' דמתניתין בנחתום חבר והתם בחבר שלוקח מנחתום ע"ה וצריך לומר דמשמע לי' דנחתום דהכא ונחתום דהתם הכל בחבר ומסיק דר' יוחנן תירץ כאן בעושה בטהרה נחתום מפריש הואיל וראוי לכהן לאכילה אבל עושה בטומאה כגון שלקח מע"ה פירות שהוכשרו דנטמאו לא הטריחו למוכר להפריש כיון דלא חזי אלא להסיק תחת תבשילו ולוקח שיאכל הוא מפריש. ור' אלעזר תירץ במידה דקה וטעמא דמפריש כשמוכר במידה דקה מפרש התם אמתניתין דהחנוני מפני תינוקות שלא יאכלו כבל

וא"כ איפשר לומר דסוגי' זו פליג על סוגי' דלעיל ומפרש כמו שתירץ הר"ש דהא דאמרינן דהלוקח מן הנחתום מפריש מיירי כשהנחתום ע"ה (והא דתנן דהנחתום חייב להפריש מיירי כשהנחתום חבר] ולדוגמא בעלמא נקט כר"א דהיינו דמוקי ב' משניות בעושה בטהרה. וע"כ שפיר פריך הירושלמי דכיון דהא דהלוקח מפריש ע"כ מיירי בשהנחתום ע"ה. וע"כ מקשה כיון דמיירי בעושה בטהרה. וא"כ קשה כיון שהוא נאמן לטהרות נאמן למעשרות. וא"כ בודאי הפריש הנחתום. דכיון דהוא נאמן למעשרות צריך להפריש. דהא דהלוקח מן הנתתום מפריש היינו בנחתום ע"ה. אבל מן הדין צריך הנחתום להפריש. וע"ז משני דזהו דווקא במתארח אצלו אמרינן דכיון דנאמן על הטהרות אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל ברבים וכא ברבים אנן קיימים. וע"כ בלוקח מן הנחתום אין הנחתום נאמן וצריך הלוקח להפריש ודוק

ר' אבין כו' שמע לה מן דבתרא הרוצה להפריש תרומה ות"מ כאחת וכמה דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחלת ע"ה פטורה מן הדמאי

שם בירושלמי תנינן חלה בין ראשון לשני [פי' דמקשה הא חלה תרומה קרי' רחמנא ותרומה קודם לכל. א"כ הי' לה להקדימה לראשון] ר' יונה בשם זעירא זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר (פי' שאין בה משום בל תאחר וע"כ לא דקדק התנא לשנותה ראשון) ר' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על הסדר (אבל באמת צריך להקדימה לראשון ופריך ולא בדמאי אנן קיימים לא כן אמר ר' בא בריה דר' חייא בשם ר' יוחנן מתניתין בדמאי הא בודאי לא והכא בדמאי אנן קיימים. [והנה המפרש פי' בדוחק ושגה בזה ולי נראה שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל לא בדמאי אנן קיימים לא כן אמר ר' בא ברי' דר' חייא בשם רבי יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי ופי' דזהו הפלוגתא דפליגי (בפ"ק דדמאי) אם הקדים שני לראשון אין בכך כלום בשעבר הא בתחילה לא ר' בא ברי' דר' חייא בר ווא בשם ר' יוחנן מותר להקדים שני לראשון בדמאי ר' יעקב ב"ר אחא בר אידי בשם ריב"ל לא יעשה ואם עשה מה שעשה עשוי וע"כ מביא האי מימרא לא בדמאי אנן קיימים ולא כן אמר ר' בא ברי' דר' חייא בשם ר' יוחנן דמותר להקדים שני לראשון בדמאי והכא בדמאי אנן קיימים (והתיבות מתניתין בדמאי הא בודאי לא הוא מיותר) וע"ז מביא עניה תני ר' חייא אף בודאי (פי' דמתניתין אף בודאי מיירי) ר' יונה בשם ר' זעירא אומר זאת אומרת חלה אין בה משום בל תאחר

ור' יוסי בשם ר' זעירא אין משנה אמורה על הסדר אלא תקדים חלה לראשון פי' לפי מה דמיירי מתניתין אף בודאי כמו דתני ר' חייא א"כ קשה דאיך הקדים מעשר ראשון לחלה. וע"ז אמר ר' יונה בשם ר' זעירא שחלה אין בה משום בל תאחר ור' יוסי בשם ר' זעירא תירץ דאין משנה אמורה על הסדר

ופריך מעתה לא תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות לא יהו חייבין בחלה כו'. וכתב המפרש דה"ג מעתה תהא חייבת במעשרות ומעשרות יהו חייבין בחלה כו' ופירש שם בדוחק

ע"כ נראה לי דפריך מעתה לא תהא חלה חייבת במעשרות ומעשרות יהו חייבין בחלה (פי' כיון דאמרת שאין משנה אמורה על הסדר אלא תקדים חלה לראשון א"כ עיקר חיובא דחלה אם לא הפריש המעשרות החלה קודמת) וא"כ לא תהא חלה חייבת במעשרות אם לא הפריש המעשרות תחילה שכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו אבל הראשון אינו חייב בהמאוחר וא"כ כיון שחלה היא ראשונה אם לא הפריש המעשרות (אף שחלה היא באחרונה היינו משום דחיוב המעשרות הוא בתבואה אבל חלה היא בקמח) אבל