נועם ירושלמי על זרעים סב

ועוד איפשר לומר דמצינו שזכאי בהרמתה אפי' ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש דאע"ג שפירשתי דלשיטת הירושלמי על כרחך אתי מתניתין כרבי יהודא אעפ"כ איפשר לומר ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש יהי' תרומה מכאן ולהבא ולא למפרע דמכאן ולהבא יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש אפילו למאן דלית לי' ברירה וכמו דמוכח בב"ק (דף ס"ט) בשמעתא דצנועין בתוס' שם וכמו שהארכתי בספרי עמק יהושע

אך לפי מה שביארתי (בפ"ז דדמאי) שהקשיתי דמה פליגי אם אדם יכול לומר מע"ש ה"ז תרומה למחר הלא תנן במתניתין דשני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ומעשר ראשון כו' ולשיטת הירושלמי אפי' בודאי נמי וביארתי שם דזה שרי לכ"ע למאן דאית לי' ברירה דהא כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע אם כן חל התרומה מערב שבת ולא פליגי אלא באומר ה"ז תרומה למחר שאז חלות התרומה הוא בשבת

וגם ביארתי שם דאיפשר לומר הא דשרי באומר ה"ז תרומה למחר דהתם לא תלוי במעשה דידי' רק ממילא הוי תרומה למחר ובשני לוגין שאני עתיד להפריש אע"ג דתלוי עדיין בספיקות דהיינו בהפרשה אעפ"כ שרי דהא כיון דיש ברירה א"כ הוי תרומה למפרע אבל אם יאמר בשני לוגין שאני עתיד להפריש ולא תחול אלא מכאן ולהבא איפשר לומר דלא שרי מע"ש דאינו ידוע בודאי שתחול בשבת כיון דעדיין תלוי בהפרשה. ומתורץ בזה הקושיא שהקשו האחרונים דלהירושלמי דמשני בפרק קמא דיומא דפריך על הא דאמרינן אשה אחרת מתקינין לו ומזמנים אותה שאם תמות ביום הכפורים שיקדש זאת ביוה"כ. ופריך ולא תמצא כקונה קנין בשבת. ומשני משום שבות התירו במקדש ע"כ. אלמא דסבירא ליה להירושלמי דכונסה ביוה"כ וא"כ למה יעבור על שבות בחנם הא מצי לקדשה מאתמול ולכונסה לחופה שתחול למחר אם תמות חברתה דהא ס"ל דחופה שאינה ראויה לביאה שמה חופה. וא"כ מוכח מזה שאסור לקדש שתחול ביוה"כ ג"כ משום שבות דכיון שתהא מקודשת להבא הוי כאלו מקדשה ביוה"כ גופא. והארכתי בזה בספרי ע"י (ס' ט') והבאתי ראי' מהירושלמי שאומר דאדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר ע"ש

אך לפי מה שביארתי כעת איפשר לומר דזהו דווקא אם אמר שהתרומה תחול בשבת אבל אם תולה בתנאי שאינו מבורר עדיין איך שיהי' ע"כ אי איפשר לקדש שתחול ביוה"כ משום שבות. וזה מוכח מהא דאמרינן בביצה (דף י"ב) דמתניתין כר' יהודא ואמרינן דתרומה אינו זכאי בהרמתה וא"כ קשה דהא זכאי בהרמתה שאומר שהתרומה תחול למחר אך זה הוי כמו שנתרמה מעיו"ט דהא לא הוה רק מחוסר זמן ואיפשר דע"ז אמרינן בירושלמי (פ"ג דביצה ה"ח) הגע עצמך שיש עליו תנאי זו מפני זו פי' דאם יש עלי' תנאי היינו שלא תחול רק בשבת א"כ הוי כמו שנתרמה מע"ש ולא הוי בכלל שנתרמה בשבת ואם יאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הא ר' יהודא לית לי' ברירה ואם דמכאן ולהבא ר' יהודא נמי מודה א"כ עובר משום שבות דאם אומר על תנאי שתחול בשבת מכאן ולהבא א"כ עובר משום שבות. ומזה מוכח דלר' יהודא אסור משום שבות אם יקדש מעיוה"כ שאם תמות ביוה"כ תהא מקודשת שזה אסור משום שבות דאל"ה מצינו תרומה שזכאי בהרמתה

ולפ"ז היינו יכולים לפרש בירושלמי (פ"ד דדמאי) ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א היא. ובפשוטו קאי אהא דאמר תחילה הוציא להם מ"ש מתוך ביתו א"ל פדוי הוא נאמן כו' וקאמר מתניתין ר"א היא דאמר דנאמן על השני נאמן על הראשון דאל"ה צריך לחוש למעשר ראשון שבו. אמר ר' יוסי ד"ה הוא עשו אותה כתוספות הביכורים מה תוס' הביכורים נאכלת כו'. אתי ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א הוא פי' כמו שאמר בתחילה דר"א היא

ואיפשר לומר דקאי אמתניתין דמי שקרא שם לתרומת מעשר שבו לא יטלם בשבת. וצריך לפרש דקרי' השם מע"ש שתחול תרומה למחר וסיים המקום שבו. ועוד איפשר לפרש דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש. אך בשני לוגין שאני עתיד להפריש אי איפשר משום דבעינן מסויים ולא קדשי מדומעין וכמו דאמרינן בעירובין א ל"ז) רבא אמר שאני התם דבעינן ראשית ששירי' ניכרין א"ל אביי לא מעתה היו לפניו שני רימונים כו' וכתבו התוס' וא"ת ליפרוך הכא נמי אי הוי טעמא משום דאין ברירה וי"ל דאי טעמא משום ברירה כו' אין תימא כיון דאין ברירה ה"נ דלא הוי תרומה. אבל אי מטעמא דבעינן ראשית ששירי' ניכרין ה"נ דבב' רימונים לא הוי תרומה וא"כ משמע דאפי' אי אמרינן יש ברירה לא מהני משום דבעינן ראשית ששירי' ניכרין. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ז דדמאי) תני ר' יוסי ור"ש אומרים שמא תבקע הנוד כו' לא כטעמא הדין טעמא הדין טעמ' דר' יוסי שמא יסייע ט"ס וצ"ל משום מסויים וא"כ לא יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. וע"ז אומר ר"א היא פי' דס"ל דקדשי מדומעין כמו דאמרינן בירושלמי פ"ד דתרומות. ר' יעקב בר אחא כמה דב"ש אומרים קדשי מדומעין כן ר"א אומר קדשי מדומעין וא"כ כיון דס"ל קדשי מדומעין א"כ יכול לומר שני לוגין שאני עתיד להפריש. והא דקאמר ר"א היא פי' דס"ל דקדשי מדומעין ולא ב"ש ור"ש דס"ל ג"כ קדשי מדומעין כמו דאמרין בירושלמי פ"ג דתרומות אתי דר"ש כב"ש כמה דב"ש אומרים קדשי מדומעין כן ר"ש אומר קדשי מדומעין היינו משום דברישא הוא ר"א דתנן ר"א אומר א"צ לקרות שם למעשר עני של דמאי. ועוד דר"א ס"ל דיש ברירה כמו דתנן בביצה (דף ל"ז) ועוד אמר ר"א עומד אדם על המוקצה כו' ואומר מכאן אני אוכל למחר פירש"י דס"ל דיש ברירה. וא"כ כיון דקדשי מדומעין יכול להפריש ע"י שיאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש ולמחר יטלם משום ברירה והא דאמרינן פ"ד דתרומות ר"א אומר א' מעשרה בתרומת מעשר יתר מכאן יעשנה תרומת מעשר על מקום אחר. ואמרינן בירושלמי דר"א אומר קדשי מדומעין ולא אמרינן דיש ברירה שזהו שהוברר. דהא אמר יתר מכאן יעשנה ת"מ על מקום אחר. התם לא תלה במה שיפריש אח"כ אלא הפריש מיד ע"ז אומר קדשי מדומעין אבל אם אמר שני לוגין שאני עתיד להפריש כיון דקדשי מדומעין מהני. ואח"כ יאכל ע"י ברירה שאלו הם השני לוגין. וע"ז אומר אתי ר' חנינא בשם ר' אימי דר"א היא וכיני מתניתין לא יתנם כו'. אך דפשט דברי הירושלמי משמע דקאי אהא דלעיל וכן משמע קצת בירושלמי (פ"ד דמ"ש) דאמר התם ב"ש כר"א דר"א אמר הנאמן על הראשון נאמן על השני ומסיים אתי ר' חנניא בשם ר' אימי דר"א היא. אך כמה פעמים מצינו בירושלמי שמעתיק יותר אע"פי דלא קאי אהא דלעיל ודוק: הלוקח מן הנחתום פרק חמישי

ירושלמי (רפ"ה דדמאי) אף על החלה. וחלה חייבת בדמאי ולא כן תנינן חלת ע"ה והמדומע פטורה מן הדמאי. ר' אחא רבין ב"ר חייא בשם ריב"ח דב"ש הוא ותנינן כן ר' שמעון בן יהודא אומר משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין (פי' מדקתני א' ממאה ממה שיש כאן משמע מכל מה שיש כאן אף על שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה ולא כן תנינן חלת ע"ה והמדומע פטורה מן הדמאי וע"ז משני ר' אחא דב"ש היא דר"ש בן יהודא אומר משום ר"ש חלה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין. וע"ז מקשה כלום אמרו ב"ש אלא דבר שהוא לזריעה [נ"ל שצריך לומר לאכילה] אלו הלוקח זרע לבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פטור בדמאי וא"כ חלת דמאי פטור אפי' לב"ש דהא כיון שהוא של ע"ה א"כ נטמא וחלה טמאה אסורה באכילה וא"כ פטור מהדמאי אליבא דכ"ע אפי' לב"ש ותמיהני על הר"ש שפי' בדרך אחר עיי"ש. והוא ניחא כפשוטו כמו שביארתי] אלא במגבל עיסתו במי פירות [פי' וא"כ לא מקבלי טומאה וע"כ חייבת בדמאי לא כן אמר ר' יוחנן דר"א איש ברתותא הוא (פי' דאיתא בירושלמי (פ"ב דחלה) דהא דתנינן עיסה שנילושה במי פירות חייב בחלה היינו דר"א איש ברתותא דס"ל לענין טבול יום דמי פירות מחברין ע"כ מחברין לענין חלה נמי אבל רבנן ס"ל דפטור מן החלה. א"כ אי איפשר לתרץ שנילושו במי פירות דא"כ פטורין מן החלה נמי. וע"ז אומר אלא כר' יוחנן וצ"ל דלא כר' יוחנן (וכן גורס בשנות אלי') דאמר כאן בעושה בטהרה וכאן בעושה בטומאה דאמרינן בירושלמי (פ"ג דדמאי) תמן תנינן הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר הכא את אמר הלוקח מפריש והכא את אמר הנחתום מפריש: