נועם ירושלמי על זרעים סא

פליגי רק במתנות אבל בתרומה מודה ב"ה נמי משום דתרומה אין זכאי בהרמתה אפילו ביו"ט והוא משום דס"ל דאין מוללין מלילות אף ביו"ט. וע"ז אומר ההיא ילפא מהדא בלימודין פי' דאם הם לימודין מותר אפילו בשבת ואפילו בתרומה נמי

[אך לכאורה הא לדעת הרמב"ם מותר למלול אפי' בשבת דהא אמרינן בביצה (דף י"ג) כיצד מולל ופירש"י ותוס' דביו"ט איירי דבשבת אסור למלול אבל הרי"ף והרא"ש בפרק מפנין גבי חבילי אזוב קורנות כתבו אהא דקתני התם ומולל בראשי אצבעות דמשמע דמותר למלול אפי' בשבת וכתבו דהא דאמרינן הכא כיצד מולל בשבת איירי אבל ביו"ט אפי' בלא שום שינוי מותר ועי' בפ"י. אך י"ל דבשבת אפי' זכאי בהרמתה נמי אין לתרום דזהו דוקא ביו"ט משום מכשירי או"נ אבל לא בשבת]

ואיפשר לומר דמה שהכריח להתוספות לפרש דהא דר' יוסי מתיר היינו אם נותנים בתוך ביתו והוא דלא תקשה הלכתא אהלכתא דהא אמרינן בביצה (ד' י"ב) דאמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי דתרומה נמי מותר ליתן לכהן. וא"כ קשה סתמא דדמאי דאינו מתיר אלא ליתן בביתו של ישראל בלימודין אצלו. וע"כ רוצים התוס' לפרש דהא דמתירין ב"ה היינו רק בביתו של ישראל. אבל באמת שיטת הירושל' דלא כשיטת הש"ס דילן כמו שביארתי

ועוד דהירושלמי בביצה (פ"א ה"ה) לא הביא כלל הא דר' יוסי כמו שהביא בש"ס דילן דאמרינן התם תני אמר ר' יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו מעיו"ט עם המתנות שהורמו ביום טוב ועל מה נחלקו על המתנות שהורמו ביו"ט והוא טעות הדפוס וצ"ל מעיו"ט שב"ש אוסרין וב"ה מתירין ולא הביא כלל הברייתא דר' יוסי פליג ואמר דלא נחלקו על המתנות אלא על התרומה שב"ש אומרין אין מוליכין וב"ה אומרים מוליכין וא"כ כיון שלא הביא הא דר' יוסי א"כ יש לפרש דבמתניתין דדמאי דניתיב לכהן בביתו של ישראל בזה כ"ע מודו דשרי ולא פליגי אלא להוליכם לכהן במתנות. והנה אמרינן בירושלמי שם וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי זו מפני זו ופי' הק"ע דקשי' על ב"ה דאמרו תרומה אינו זכאי בהרמתה והרי מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כגון שיש עליו תנאי שהתנה מעיו"ט דשני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכדתנן פ"ו דדמאי מי שהיה לו טבל בתוך ביתו אומר שני לוגין כו' ומשני זו מפני זו גזרו בתרומה שיש עליו תנאי שלא להוליכה ביו"ט משום תרומה שהפרישה ביו"ט. ופריך ולמה תנינן חלה

והנה הק"ע פירש שם בדחוקים ודבריו תמוהים עיי"ש: ע"כ נראה לי לפרש ולמה תנינן חלה פי' דבמתניתין תנן אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביו"ט בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום ומשמע דקאי נמי על חלה. וע"ז מקשה ולמה תנינן חלה דבחלה אי איפשר לומר שהורמה מהיום. דהא בחלה אין להרים ביו"ט ע"ז אומר מפני חלה שהורמה ביו"ט כהדא דתני הלש עיסה ביו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט. וע"ז אומר בין שהורמו מהיום

ועוד איפשר לומר דכונת הירושלמי הוא דהא דקאמר תני אמר ר' יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין את המתנות שהורמו מעיו"ט ומפרש הירושלמי דמתניתין אתי כר' יהודא וכמו דאמרינן בביצה (ד' י"ב) אמר רבא מי קתני שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש וא"כ כיון דמתניתין אתי כר' יהודא א"כ תקשה על חלה דהא חלה אי איפשר לתרום רק אם נילושה ביו"ט. אבל אם נילושה מעיו"ט אסור לתרום. וא"כ קשה דמ"ט אין מוליכין בחלה (וכן הקשה הצל"ח בביצה שם

) וע"ז משני מפני חלה שהורמה ביו"ט כהדא דתני הלש עיסה ביו"ט מפריש ממנה חלתה ביו"ט. ואיפשר לומר דכוונתו כמו שתירץ הצל"ח דכיון שגזרו על חלה שלא להפריש ממנה אם נילושה בעיו"ט א"כ היה חלה בכלל אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט וממילא היה הכל בכלל בין נילושה מעיו"ט ובין נילושה ביו"ט אלא שהותרה הפרשת חלה בנילושה ביו"ט כדי לתקן עיסתו מ"מ ההולכה לכהן נשאר בכלל הגזירה

והנה עדיין צריך לבאר מה שביארתי הא דאמרינן בירושלמי תני א"ר יהודא לא נחלקו ב"ש וב"ה כו' הוא לפרש דהמשנה אתי כר' יהודא א"כ מאי מקשה וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עלי' תנאי דלפי מה שפירש הק"ע דהיינו שיאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש דמאי מקשה הא ר' יהודא לית לי' ברירה וכמו דאמרינן בעירובין (דף ל"ו) לא ס"ד דהא שמעינן לי' לר' יהודא דלית לי' ברירה דתנן הלוקח יין מבין הכותים כו' ע"ש. וכן אמרינן בירושלמי (ספ"ו דשקלים) הא אמרינן בעלמא ר' יהודא לית לי' ברירה

אך איפשר לומר דקאמר וקשי' על דב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי. וב"ה אית להו ברירה כמו דאמרינן בביצה (דף י') ובעירובין (דף ס"ח) א"ר אושעי' לא קשי' הא ב"ש הא ב"ה

ולפי"ז הי' איפשר לומר דהא דקאמר ר' יוסי דחולקים ב"ש וב"ה על התרומה שב"ש אומרים אין מוליכין וב"ה אומרים מוליכין והוא משום דלב"ש לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דהא ב"ש לית לי' ברירה וא"כ לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י תנאי דשני לוגין שאני עתיד להפריש. דהא ב"ש לית לי' ברירה וב"ה לטעמייהו דסברי דיש ברירה א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י ברירה. אך אעפ"כ לא ניחא דהא אמרינן בעירובין (דף ל"ז) דר' יוסי לית לי' ברירה וכמו שכתבו התוס' דבדבר שאיפשר שלא יבוא לידי הפרשה לית לי' ברירה. ודוחק לומר דר' יוסי ס"ל דב"ה סברי דיש ברירה. ובזה הי' מדוקדק מה שכתב רש"י אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואליבא דב"ה דאפיילו תרומה נמי מותר להוליך. ודקדק הצל"ח דלמאי קאמר כר' יוסי ואליבא דב"ה דב"ש וב"ה בודאי הלכה כב"ה אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאע"פ דלטעמי' דר' יוסי דס"ל דאין ברירה א"כ לא מצינו תרומה שזכאי בהרמתה ע"י תנאי אעפ"כ הלכה כר' יוסי ואליבא דב"ה דסברי דיש ברירה א"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה

אעפ"כ זהו דוחק דלר' יוסי יפלגו ב"ש וב"ה בברירה ור' יוסי גופא יסבור דאין ברירה אלא ודאי דאליבא דר' יוסי לא פליגי ב"ש וב"ה בברירה אלא בטעמא אחרינא וכמו דאמרינן בביצה (דף י') ע"ש. ועוד דהא שמואל ס"ל דאין ברירה בביצה (דף ל"ז) דחביות אסורה אך איפשר לומר דהתם אינו מתנה ומברר דברי' דבמתנה ס"ל לשמואל דיש ברירה בהא דגיטין (ד' ע"ה) אם מתי יהא גט

ועוד דהא איפשר לומר לכאורה דמצינו תרומה דזכאי בהרמתה כגון אם אמר בע"ש ה"ז תרומה למחר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ז דדמאי) א"ר יצחק בן אליעזר אדם עומד בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר כו' א"ר יוסי בר בון אין אדם עומד בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר. ואמרינן שם מתניתין פליגא על ר"י בר בון לגין טבול יום כו' וא"כ כיון דמסקינן דאדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר וא"כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה. ואיפשר שזהו הפי' של הירושלמי דאמר וקשי' על ב"ה תרומה אינו זכאי בהרמתה הגע עצמך שיש עליו תנאי כו' שהתנה מע"ש ואמר ה"ז תרומה למחר (דזה ניחא אפי' לר' יהודא דלא שייך להא דברירה)

ואיפשר לומר הא דתנן במתניתין מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת ואמרינן כיני מתניתין לא יתנו' בשבת. ולכאורה צ"ל אמאי משמיענו במי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יתנם בשבת ואמאי לא אשמעינן בסתם תרומה שהפריש מע"ש. ולפי מה שביארתי ניחא דקא משמע לן דאע"ג דזכאי בהרמתה ע"י תנאי אפ"ה לא יתנם וכמו שאומר הירושלמי בביצה זו מפני זו: