נועם ירושלמי על זרעים ו

עשרה מלקיות מקבל התראה היו לפניו שתי שפודין א' של שחיטה וא' של נבילה כו' אינו מקבל התראה כו' אבל אם היה שפוד א' של נבילה התחיל לאכול ואמרו לו כו' מקבל כו'

וא"כ כיון שבעינן התראה בשעת האיסור וע"כ אפילו למ"ד התראת ספק שמה התראה. זהו דווקא אם ההתראה הוא בשעת האיסור. וע"כ אומר אם אינו ידוע אימתי הוא נזיר אם בשלשים ימים הראשונים או בשלשים ימי' האחרונים. אם התרו בו תחילה בשעת שלשים ימים הראשונים על שניהם לא הוי התראה דדילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים. וא"כ לא הוי התראה בשעת איסור. וע"כ אומר בירושלמי עד כדון כשהתרו בו על שניהם בב"א. (פי' דע"כ לא הוי התראה אפילו לר' יוחנן דס"ל התראת ספק שמי' התראה) התרו בו ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. והטעם דאם התרו בו על שניהם כא' א"כ דילמא לא הוי נזיר אלא בשלשים ימים האחרונים. וא"כ לא הוי התראה בשעת האיסו'. וע"כ לא הוי התרא' אלא אם התרו בו על כ"א בפ"ע. וא"כ הוי התראה בשעת האיסור וע"כ אע"פ שיש ספק איזה מן השלשים יום הוי נזיר. אעפ"כ ממ"נ יש התראה בשעת האיסור גופא. אלא דמ"מ הוי התראת ספק. וע"כ תלוי בפלוגת' דר"י ור"ל בהתראת ספק

ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי ביבמות (פי"א ה"ז) הכה זה וחזר והכה את זה כו' פטור. ר' חנינא בעי לית הדא פלוגתא על ר' יוחנן דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. ר' חנינא אמר רב לית הדא פלוגתא תמן איפשר לך לעמוד עליו ברם הכא א"א לעמוד עליו. והנה לכאורה תמוה. דהא גבי נזיר אמרינן דלמ"ד התראת ס' שמי' התראה אע"פ שא"א לעמוד עליו הוי התרא' אך דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. וע"כ הא דקתני הכה זה וחזר והכה את זה פטור קשי' לר"י דס"ל התראת ספק שמיה התראה [ובש"ס דילן ביבמות (דף ק"א) פליגי בה ת"ק ור' יהודה. דת"ק סבר דהכה את זה וחזר והכה את זה חייב. ור"י סובר דפטור. וא"כ פליגי בהתראת ספק]. אבל הירושלמי מביא הברייתא דתני פטור ומקשה לר"י דס"ל דהתראת ס' שמי' התראה גבי שני יו"ט של גליות. וע"ז משני תמן איפשר לעמוד עליו. פי' בב' יו"ט ש"ג יוכל להתברר משא"כ הכא א"א לעמוד עליו. פי' הכא אי איפשר להתברר

והענין הוא דבעינן התראה בשעת עבירה. וע"כ בהכה זה וחזר והכה את זה אם התרו בו על שניהם כא' לא הוי התראה. דדילמא השני הוא אביו וא"כ לא הוי התראה בשעת העבירה. אבל בב' יו"ט של גליות יכול להתחייב אפי' אם התרו בו על שניהם כא' דהא איפשר לברר. ואם יתברר שיום הראשון הוא יו"ט ע"כ הוי התראה [משא"כ בהכה זה וחזר והכה את זה. כיון דאינו יכול להתברר ע"כ פטור]. אבל עיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ הוי התראה למ"ד התראת ספק שמי' התראה וא"כ כיון דעיקר הטעם הוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ אם יש התראה לכל א' בפני עצמו לא בעינן שיוכל להתברר. וע"כ אומר בירושלמי גבי נזיר דאם התרו בו על כל א' בפני עצמו הוי התראה אעפ"י שלא יוכל להתברר. ודוק

ומעתה ניחא הירושלמי דהכא ראה שני כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במ"ש והתרו בו ועשה מלאכה. מה נפשך כו' והוא משום דבעינן התראה בשעת העבירה גופא. ע"כ לא מהני אם יתרו בו תחילה על שני ביה"ש. רק דבעינן התראה לכל ביה"ש. אע"פ דאי איפשר להתברר. אעפ"כ הוי התראה לר"י דס"ל דהתראת ס' שמי' התראה

ובזה איפשר לבאר הא דקאמר ר"י ב"ר בון בעי אין תימר שנים ספק כו'. דלכאורה הא אמר תחילה דשנים הוי ספק וא"כ אמאי אמר אין תימר שנים ספק דאיפשר לומר דהפירוש הוא אין תימר שנים. ספק דהיינו שהוא ספק אם הוא יום או לילה. אבל לא שהוא ספק אם יש בו מן היום ומן הלילה. ועיין בשבת ל"ה) דא"כ לא הוי התראה דדילמא הוא חצי יום. א"כ ל הוי התראה בשעת עבירה גופא. ע"כ אומר אין תימר שנים ספק דהיינו שהוא ספק אי יום אי לילה. [ועי' לקמן דמוקי הא דתנן ראה א' ביום וא' ביה"ש. אם ספק שמקצת הראי' היום ומקצתה למחר כר' יוסי דאמר בין השמשות הוי כהרף עין. לקמן יתבאר בזה]

[ובזה יתבאר הא דאמרינן בירושלמי שם ראה ב' כוכבים בע"ש וקצר כחצי גרוגרות. בשחרית וקצר כחצי גרוגרות. ראה שני כוכבים במ"ש וקצר כחצי גרוגרות. מה נפשך אם הראשונים יום הן אף האחרונים יום הן ויצטרף של שחרית עם מ"ש ויהא חייב על האחרונים. אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה. ויצטרף של שחרית עם לילי שבת. ויהא חייב על הראשונים. ולכאורה אמאי לא קאמר כמו דאמרינן בש"ס דילן (דף ל"ה) אמר ר"י ב"ר זבידא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממ"נ. ואמאי לא קאמר נמי בירושלמי אם עשה מלאכה בשני ביה"ש כמו דאמרינן בש"ס דילן. ע"כ נראה לי שרוצה להשמיענו דלא אמרינן דהשהות שבנתיים הוי לי' כידיעה ומחלק. וכמו שכתב רש"י בשבת (דף ק"ה) בהא דתנן הכותב שתי אותיות כו' א' בשחרית וא' בין הערבים. ר"ג מחייב וחכמים פוטרין ופירש"י דה"ל שהות בנתיים כו'. וה"ל כידיעה. וע"כ אומר בירושלמי דחצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרית וחצי גרוגרות ביה"ש חייב ממ"נ ומזה מוכח דלא אמרינן דהוי כידיעה. וא"כ אם היה עושה בשני ביה"ש כגרוגרות לא היה מוכח דכיון דהוא חייב ממ"נ. אי על ביה"ש ראשון. אי על בין השמשות אחרון. א"כ אפי' אם יהיה כידיעה אין נ"מ כיון דא"צ לצירוף. וע"כ משמיענו דאפילו עושה חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרו' בשחרית וחצי גרוגרות בין הערבים. דמצטרפי ממ"נ. וא"כ מוכת דהשהות שבנתיים לא מחלק. אבל לשיטת הש"ס דילן. כמו שבארתי דס"ל דהוי ספק מן היום ומן הלילה ג"כ. וא"כ חייב ממ"נ ע"י צירוף. וא"כ מוכח דהשהות שבנתיים אינו מחלק. אבל לשיטת הירושלמי צריך להשמיענו באופן שהוא ע"י צירוף

ועוד יש לומר דאפילו אי אמרינן דביה"ש הוי ספק מן היום ומן הליל' אפ"ה צריך להשמיענו דווקא אם אכל חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרית דאי הוה אשמעי' ע"י שני ביה"ש. דהיינו שעש' בכדי גרוגרות בכל ביה"ש דחייב ממ"נ דאי כולו מן היום אי כולו מן הלילה וא"כ אפי' הוי היום שנתחייב כידיעה ממ"נ חייב דהא חייב אי על ביה"ש ראשון אי על בין השמשות אחרון. ואי משום ספק דמקצת מן היום ומקצת מן הלילה אפ"ה מצטרפי דאפי' אי הוי היום כידיעה מ"מ לא הוי רק כספק ידיעה דהא ביה"ש הוי ספק. א"כ הידיעה שעשה מלאכה ביה"ש הוי כמו ספק ידיעה בחטא ואנן אמרינן בכריתות (דף י"ח) וכן רבא ס"ל דאין ידיעות ספק מחלקות לחטאות. וע"כ משמיענו חידוש בירושלמי ע"י שעשה חצי גרוגרות ביה"ש וחצי גרוגרות בשחרי' וחצי גרוגרות ביה"ש של מוצאי שבת. וא"כ בחצי גרוגרות של שחרית אי אמרינן דהיום שבנתיים הוי כידיעה הוי ידיעת ודאי. א"כ לא הוי מצטרף. אלא ודאי דהיום שבנתיים לא הוי ידיעה לחלק: והפ"מ האריך בזה ושגה שהוא כתב דהוי ספק ידיעה לחצי שיעור. ובאמת הוי ידיעה ודאי לחצי שיעור

ולי נראה עוד דלשיטת הירושלמי ודאי לא אמרינן דספק ידיעה יחלק בחצי שיעור שלא יצטרף ואפי' למ"ד בכריתות (דף י"ח) דספק ידיעה מחלקת. ה"מ לענין חילוק חטאות אבל לא לענין צירוף. דלענין ידיעה בחצי שיעור אמרינן דדווקא ידיעה ודאי מחלקת. ולא ספק ידיעה

והראי' דהא אמרינן בירושלמי (פ' ידיעות הטומאה) דר"ל אמר ידיעת ספק קובעתו לחטאת. ור' יוחנן אמר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת. ר"י ב"ר בון בשם ר"ש מודה רשב"ל בכהן משיח אין ידיעת ספקו קובעתו לחטאות שנאמר כחטאת כאשם אתי שמביא אשם תלוי בידיעת ספקו קובעתו לחטאות. את שאינו מביא אשם תלוי אין ידיעת ספקו קובעתו לחטאות:. ואם כן אם כל הטעם דידיעות ספק מחלקות לחטאות הוא מפני שמתחייב אשם תלוי ע"י ידיעת ספק. וע"כ מחלקות לחטאות. ואם כן בחצי שיעור דלא מתחייב אשם תלוי. א"כ אין ידיעת ספק מחל ומצטרפת. ואף דיש לחלק. דהתם בכהן משיח אפי' בשיעור שלם אינו מביא אשם תלוי. משא"כ הכא בשיעור שלם מביא א"ת. אעפ"כ נראה דלשיטת הירושלמי ספק ידיעה בחצי שיעור כיון דאינו מתחייב בזה א"ת. ע"כ אפילו למ"ד דידיעת ספק מחלקת. אעפ"כ לענין חצי שיעור אינה מחלקת ומצטרפת

וע"כ אמר בירושלמי כחצי גרוגרות ביה"ש של ע"ש וכחצי גרוגרות בשחרית וכחצי גרוגרות ביה"ש של מוצאי שבת. ומזה מוכח דהשהות שבנתיים לא הוי כידיעה אבל לפי שיטת הש"ס דילן אי אמרינן דספק ידיעה מחלקת אינה מצטרפת ג"כ. והראיה דהא פריך בכריתות