נועם ירושלמי על זרעים ה

והנה המפרש מהרא"פ כתב. וא"ת והלא התראת ספק הוא שהרי מספקא לן נמי אם כולו מן היום או כולו מן הלילה. וא"ל דעיקר התראה בשני הוא. דהא משמע בשבועות (דף כ"ח) דבעינן התראה בשעת האיסור וכן פירש"י במכות (דף ט"ז) ויש לומר דהסוגיא דהכא אתי כר"י דס"ל שמה התראה. ובשבת (ד' ל"ה) איתא להא מימר ענין חטאת. עכ"ל

והנה בס' נ"י (סי' ד') כתבתי דבענין זה יש בירושלמי סתירות הרבה והפ"מ נדחק בזה מאוד. והוא דבירושלמי (ר"פ י"א דיבמות ה"ז) גבי מי שאינו ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון. הכה את זה וחזר והכה את זה. קילל את זה וחזר כו' פטור. ר' חנינא בעי לית הדא פליגי על ר' יוחנן דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק. ר"ש בן לקיש אמר אין מקבלין התראה על הספק. אמר ר"ח כו' לית הדא פליגי תמן איפשר לך לעמוד עליו ברם הכא אי איפשר לעמוד עליו אלמא דר' יוחנן לא קאמר דה"ס ש"ה אלא בב' יו"ט של גליות דאיפשר לעמוד עליו. אבל אם אי איפשר לעמוד ולברר מודה דה"ס לא שמי' התראה. ובפ"ח דנזיר (ה"א) איתא בירושלמי שתה יין תוך שלשים יום הראשונים אינו לוקה. ט"ס וצ"ל לוקה (וקאי אמתניתין דשני נזירים שאמר להם א' ראיתי א' מכם שנטמא ואינו יודע איזה מכם כו') בתוך שלשים יום האחרונים לוקה. ט"ס וצ"ל) אינו לוקה (פי' שמא לא נטמא ונשלמה הנזירות) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרונים (פי' על הא דאמר ר' יהושע יבקש א' מן השוק שידור כנגדו בנזיר) אינו לוקה לא על הראשונים ולא על האחרוני' [ופי' הפ"מ דבכל חד מאלו השלשים התראת ספק הוא אצלו דלא ידעינן אם חבירו הוא טמא ונזיר מיד. או אם חבירו הוא טהור ואינו נזיר אלא בשלשים האחרונים] עד כדון כשהתרו בו על זה בפני עצמו ועל זה בפ"ע. התרו בו על שניהם כאחד. פלוגתא דר"י ורשב"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק. ר"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק אלמא דלא מחלקינן בין יכול לעמוד עלי' ובין אינו יכול לעמוד עלי' דהא גבי נזיר א"א לעמוד עליו ולברר ואפ"ה מדמה הירושלמי ונדחקו בזה הק"ע והפ"מ ע"ש

והנה שם ביארתי דאם התרו בו בשלשים ימים הראשוני' שאם ישתה בשלשים הראשונים והאחרונים שיהי' חייב הוי התראה. כמו בנשבע על תנאי שמתרין בו בשעת השבועה שאם יעבור על התנאי יהיה חייב. וה"נ בשלשים הראשונים והאחרונים הוי התראה למ"ד התראת ספק שמה התראה. וע"ז אמר בירושלמי התרו בו על שניהן כא' פלוגת' דר"י ור"ל. והא דמחלקינן ביבמות בירושלמי שם דדווקא בב' יו"ט של בליות שאיפשר לעמוד עלי' היינו בהתרו בו על זה בפני עצמו וע"ז בפני עצמו. וא"כ כל חד וחד ספק הוא אפי' לגבי המותרה. דהא אינו ודאי לו שחייב אלא בצירוף שניהם. וע"כ אומר בקילל את זה וחזר וקילל את זה דפטור. והיינו בהתרו בו על כל א' בפני עצמו וכמו שמחלק בירושלמי שם (פ"ח דנזיר) עד כדון כשהתרו בו ע"ז בפ"ע. רק דבשני יו"ט של גליות יכול להתרות בו על כל ק א' באם שיודע שיום הראשון הוא יו"ט יהא חייב וכן אם יום השני הוא יו"ט יהא חייב. וע"כ יכול להתרות בו על כל יום בפני עצמו. דכל שיתברר איזה יום הוא יו"ט הוי התראה לכל יום. ועכ"ז היינו דווקא אם התראת ספק שמי' התראה. אבל אם התראת ספק לא שמי' התראה מה מהני אם יכול לעמוד עליו כיון שלע"ע אינו מבורר וע"כ דמי ב' יו"ט. של גליות בהתרו בו על כל א' בפני עצמו לשאר התראת ספק באם התרו בו מתחילה שאם יעבור בשניהם יהיה חייב

והא דאמרינן בירושלמי (פ"ח דפסחים ה"ד) לענין השוחט ת הפסח על החמץ ר"י אומר אפילו נותנן עמו בירושלים. רשב"ל אמר עד שיהא נותנן עמו בעזרה. דין כדעתי' ודין כדעתי' דאתפלגון בשני יו"ט של גליות. ר' יוחנן אמר מקבלין התראה על הספק רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. התם נמי איפשר לעמוד עליו וכ"ת כיון דאמרינן אגלאי מילתא למפרע יהא חייב אפי' אי התראת ספק לא שמי' התראה כמו שכתבו התוס' ביבמות (דף פ') שאני התם שהספק הוא בהחוטא אם הוא בר עונשין ע"כ אמרינן אגלאי מילתא למפרע. אבל הכא הספק הוא בהחטא לא אמרינן אגלאי מילתא למפרע עי' בספרי ע"י (ס' י"ט) שהארכתי בזה

ובזה יתיישב הירושלמי דהכא שלא הביאוהו הק"ע והפ"מ. ר"י ב"ר בון בעי. אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה. ממ"נ אם הראשונים יום אף האחרונים יום ויהא חייב על האחרונים ואם האחרונים לילה אף הראשונים לילה. ויהא חייב על הראשונים

ולכאורה קשה דהא התם לא יכול לעמוד עליו. וא"כ לא מהני אפי' למ"ד התראת ס' שמה התרא' אך לפי מה שבארתי ניחא דמיירי בהתרו בו בע"ש על שניהם. וע"כ חייב לר"י דס"ל דהתראת ס' שמה התראה. והא דקאמר ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה בו מלאכה. ראה ב' כוכבים במוצאי שבת והתרו בו הוא לאו דווקא אלא דהתרו בו מתחילה על שניהם כאחד

אך אעפ"כ הוא דוחק. דהא בירושלמי אמר אין תימר שנים ספק ראה ב' כוכבים בע"ש והתרו בו ועשה מלאכה. ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה כו' א"כ משמע שהיה התרא' לכל ביה"ש בפ"ע

ע"כ נראה לי כעת להגיה בירושלמי (פ"ח דנזיר) הבא מן השוק אינו לוקה לא על הראשוני' ולא על האחרונים עד כדון כשהתרו בו על שניהם כא'. התרו בו ע"ז בפ"ע ועל זה בפ"ע פלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון בשני יו"ט של גליות ר"י אמר מקבלין התראה על הספק. רשב"ל אמר אין מקבלין התראה על הספק. והענין הוא דאע"ג דר"י סובר דהתראת ס' שמה התראה. אעפ"כ בעינן התראה בשעת האיסור. וכמו דאיתא בשבועות (דף כ"ח) אכלי' לאיסורא והדר אכלי' לתנאה פלוגתא דר"י ור"ל. ופי' רש"י דהתרא' בשעת אכילת איסור בעינן. ואין כאן אלא התראת ספק כו'. ואם התרו בו בשעת אכילת השניה אל תאכל שהרי אתה עובר על הראשונה למפרע. אע"פ שהתראת ודאי היא. אינה התראה שאין מלקות בא ע"י אכילה זו

וכן איתא בירושלמי (פ"ג דשבועות ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה כצ"ל. ר"י ור"ל תרויהון אמרי פטור לא טעמא דאהן טעמא דאהן (כצ"ל) טעמא דר"י משום שאינו ראוי לקבל התראה וטעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה. והוא ט"ס וצ"ל טעמא דר"ל משום שאינו ראוי לקבל התראה (פי' דר"ל סובר דהתרא' ספק לא שמי' התראה). טעמא דר"י משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה. מה מפקא ביניהן שרפה והשלכה לים. אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור. (פי' דא"א להתרות בשעת השלכה לים דהתראות בעינן דווק' בשעת עצם האיסור). אין תימר משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה (כצ"ל) הרי יש בו מעשה. (פי' כיון דהשליך לים א"כ יש בו מעשה). וכן איתא בירושלמי (פ"ו דנזיר הל' ד') היו לפניו צלוחיות שתים אחת של מים וא' של יין והתחיל לשתות בהם אמרו לו הוי יודע משאת שותה של מים את שותה של יין ויש בה עשרה זיתים ואת מתחייב עליו עשרה מלקיות אינו מקבל התראה בדעת הזאת אבל אם היתה צלוחית אחת של יין והתחיל לשתות בה אמרו לו תהא יודע אם תשתה את כולה יש בה עשרה זיתים ותתחייב