נועם ירושלמי על זרעים נח

משלמין את הקרן ואת החומש. ואמרינן בירושלמי הא ר"מ אמר משלמין וחכ"א משלמין מה ביניהון א"ר יוחנן עיקר סעודה ביניהון. ר"מ אומר עיקר סעודה לבעה"ב ורבנן אמרי עיקר סעודה לפועלין. א"כ הוי עיקר סעודה לפועלין וע"כ יכולים הפועלים להפריש

ובזה יתבאר הירושלמי שם ר' אלעזר בשם ר' הושעי' עשו אותו שאינו מאמין לבעל הבית [פי' אע"פ דכאן מיירי במזומנים. וא"כ אין לו חלק רק במה שאוכל אבל לא הוי דידי' להפריש. וא"כ באמת איך יכול להפריש] ע"ז אומר עשו אותו שאינו מאמין לבעה"ב. פי' שעשו אותו פועל שאינו מאמין כבעה"ב והוא כאילו יש לו זכי' בגופו של אוכל וע"כ יכול להפריש אבל אם היה מאמין לא עשו אותו כבעה"ב דהא באמת אין לו זכי' בגוף האוכל [ובהגהו' הגר"א מהפך הגירסא דתמן מיירי במאכילו מן האיבוס וע"כ צריך הבעה"ב להפריש דהוי כפורע חובו מן דמאי אבל כאן מיירי במזמינו וע"כ צריך הפועל להפריש. ע"ש]

דף ו' ר' ירמי' בעי קומי ר' זעירא מהו כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר א"ל ולכל דבה ולא על יאות הוי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא ונראה לי דר' זעירא בעי דלדברי ת"ק דס"ל דאצל הנכרי כפירותיו דהיינו שהוא חייב בתורת ודאי אם יכול לתרום על טבל ברור במקום אחר וע"ז השיבו ולכל דבה ואיפשר שהוא ט"ס וצ"ל ולכל דבר פי' דזה אי איפשר לומר דהוי כודאי אפי' לפטור טבל ברור במקום אחר. וע"ז אומר ולא על יאות הוי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא (איפשר לומר דשקלו וטרו במתניתין כמו דאמרינן בש"ס דילן בבכורות (ד' י"א) תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי ואצל ע"ה בחזקתו למעשרות ולשביעית אצל העו"ג כפירותיו ר' שמעון אומר דמאי א"ר אלעזר להפריש כ"ע לא פליגי כי פליגי ליתנם לכהן ת"ק סובר ודאי חלפינהו ובעי למיתבינהו לכהן ור' שמעון סובר דמאי. א"ל אביי טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן והא אמר שמואל א"ר חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן העו"ג מעשרן והם שלו וע"כ הוה מתרים ר' חנינא לקביל ר' אחא על דקשי' עליו ממתניתין דאי אמרינן דהלוקח מן העו"ג מעשרן והם שלו א"כ במאי קא מפלגי ת"ק ור"ש כיון דלשניהם צריך להפריש ולת"ק נמי אין צריך ליתן לכהן דאפי' אם אין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר מ"מ א"צ ליתן לכהן. [וכן אמרינן לקמן בירושלמי ר' ירמי' ר' חייא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה כו' עיי"ש] וא"כ אי אמרינן דלת"ק הוי טבל ברור משום שודאי החליף. א"כ למאי ר' חנינא מתרים לקביל ר' אחא הא יש לתרץ דלת"ק דסובר כפירותיו היינו שיוכל לתרום מזה על טבל אחר. ואף דא"צ ליתן לכהן מ"מ יוכל לעשר על טבל אחר כיון שהוא טבל ברור ולר"ש שסובר שהוא דמאי אם יכול להפריש על טבל אחר כמו שאין מפרישין מדמאי א"כ במאי שקל וטרו ר' חנינא עם ר' אחא [וכמו דאיתא בש"ס דילן בבכורות (שם) דר' חנינא ס"ל דמעשרן והם שלו דבמאי פליגי אלא ודאי דאע"ג דצריך להפריש ודאי אעפ"כ כיון דאינו טבל ברור אינו יכול לעשר על טבל ברור או דכיון דא"ל ליתן לכהן ע"כ אינו יכול לפטור טבל ברור שצריך ליתן לכהן. ולקמן ספ"ה דדמאי יתבאר בזה עכ"פ זה בודאי דאין יכול לפטור טבל ברור. והפ"מ (פ"ג דע"ג) כתב שם דברים מגומגמין ודלא כשיטת הש"ס דבכורות (ד' י"א). דמפרשי דלת"ק שאומר דהרי הוא כפירותיו היינו שצריך ליתן לכהן ולא כפירוש הרמב"ם דלת"ק פטור מלהפריש ודוק

שם ירושלמי אצל הנכרי כפירותיו (כצ"ל) (והאי דתנינן הוא מיותר) אמר ר"א חכמים שהן בשיטת ר"מ ר' יוחנן אמר חכמים ממש בעון קומי' מה טעם א"ל כד תסתאבון אנא אימר לכון מה הוי מימר להון כמ"ד מאליהם קבלו עליהן את המעשרות שמואל בר אבא בעי ניחא לטהרות לא אמר להון מפני גדר טהרות למעשרות לא אמר להון מפני גדר קדשים (הוא ט"ס וצ"ל לקדשים לא אמר להון מפני גדר קדשים למעשרות לא אמר להון (כצ"ל) מה הוה מימר להון גבי מעשרות מאליהם קבלו את המעשרות ר' ירמי' ר' חייא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה הא ר"ש אומר מפריש רבנן אמרי מפריש מה ביניהון ר"ש אומר מפריש ונוטל דמים מן השבט ורבנן אמרי מפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אפילו כתרומת ח"ל אינה אלו תרומת ח"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט דילמא על עיקר טבלו של עו"ג איתאמרת אלא בגין דתני ר' יהודא ור"ש אומרים יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר. עלי' ר' ירמי' ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן מודה ר"ש שמפריש מעשרותיו מהלכה עכ"ל

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור והא שכתב המפרש מהרא"פ אהא דקאמר אלו תרומת ח"ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט דהא דתרומת חוץ לארץ חייב להפריש אעפ"כ נוטל דמים מן השבט והוא תמוה מאוד לומר דתרומת ח"ל דצריך ליתנו לכהן נוטל דמים מן השבט וגבי חלת ח"ל אמרינן דצריך להפריש ב' חלות הא' לכהן והא' לאור משמע דשל כהן צריך ליתנו לכהן

ע"כ נראה לי לפרש דר"א אמר חכמים בשיטת ר"מ. פי' הא דאמרי רבנן אצל הנכרי כפירותיו היינו בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י וא"כ חייב מדאורייתא וע"כ אמרי כפירותיו היינו שהוא טבל ברור. וא"כ יכול להפריש על מקום אחר משום דאמרינן דודאי חלפינהו וכמו דאמרינן לעיל ר' ירמי' בעי קומי ר' זירא מהו כפירותיו ממש פוטר טבל ברור במקום אחר ור"ש אומר דמאי משום דאמרינן דספק חלפינהו וא"כ לא הוה רק דמאי אבל לענין ליתן לכהן אי איפשר לומר דפליגי דהא אפי' לת"ק שאומר דודאי חלפינהו מ"מ א"צ ליתן לכהן דהא יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' וכמו דאמרינן שם בבכורות (ד' י"א) תנן התם המפקיד פירותיו אצל הכותי כו' אצל העו"ג כפירותיו ר' שמעון אומר דמאי אמר ר' אלעזר להפריש כ"ע לא פליגי כי פליגי ליתן לכהן ת"ק סבר דאי חלפינהו ובעי למיתבינהו לכהן ור' שמעון אומר דמאי יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא א"ל אביי טעמא דמספקא לן אי חלפינהו אי לא חלפינהו הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן והא אמר שמואל אמר ר' חנינא הלוקח טבלים מן העו"ג ממורחים מעשרן והם שלו ומשני דילמא כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר וכו'. והירושלמי לא ס"ל זה החילוק אלא דס"ל דכיון דרחמנא פטרינהו בתרומת מעשר כו' והטעם הוא מכח הסברא דאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' הכא נמי בת"ג וכן משמע בירושלמי ספ"ה דדמאי דא"ל לך וקח לך מן העו"ג וביארתי שם שיטת הירושלמי דהטעם הוא דכיון שנתערב טבל ברור אינו בטל מן התורה משום דהוה דשיל"מ. אך עכ"ז אינו צריך ליתן לכהן דלענין ממונא לא אמרינן דהוה דשיל"מ וע"כ א"ל ליקח מן העו"ג שלא צריך ליתן לכהן ושם מבואר באריכות

וע"כ אין הנ"מ רק אם הוה טבל ודאי יכול לפטור טבל ברור במקום אחר משום דודאי חלפינהו או דהוי ספק וע"כ לא הוה רק דמאי וע"כ סברי חכמים שהם בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר. (ולכאורה היה איפשר לומר דהפירוש הוא החכמים בשיטת ר"מ דס"ל דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וע"כ אינו יכול לומר אתינא מכח גברא כו' כיון דאין קנין. אך זה אינו דהא אמרי' לעיל (ספ"ד דפיאה) דר"א אומר דאעפ"י דאין קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אעפ"כ ס"ל דיש לו קנין פירות וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא כו'

ור' יוחנן אמר חכמים ממש (פי' דס"ל דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר ואעפ"כ חייב מדרבנן וא"כ לא ס"ל דהוה טבל ברור לפטור טבל במקום אחר וא"כ עיקר הפלוגתא