נועם ירושלמי על זרעים נז

והא דקאמר שם חברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא שם מתנה א' משל כשירין התם שאני משום דנתערבו בפסולין ועיין בפסחים (ד' ס"ה) והקטירו שלא יערב חלבי' של זה כו' והקטירם שיהא כולו כא'. ובירושלמי (פ"ה דפסחים ה"י) כתבו הקטירו אותו כו' מה ת"ל והקטירו אותו הכשר ולא הפסול והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והקטירם כולם כאחת ע"ז אומר חברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה א' משל כשירין מה פליגין בדם שני חטאות שנתערבו כו'. ועוד נ"ל דהא דאמרינן בירושלמי דחברי' אמרין אימורין כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין פי' שיעור הקטרה דהיינו כזית וכמו דאמרינן בפסחים (ד' ע"ט) ר' יהושע אומר כל הזבחים שבתורה שנשתייר מהן כזית בשר או כזית חלב זורק עליהם את הדם והוא משום דכתיב ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח ושיעור אכילה הוא בכזית וע"כ אומר דבהקטרה כ"ע מודו דבעי' הקטרה אחת משל כשירין דהיינו הקטרת אימורין בכזית. ונ"ל לפרש דקאי אפר משיח ועדה שבשרם נשרף מבחוץ דבזה הקטרת אימורין מעכבת בפר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ו דיומא) ר' שמי בעי אבדו האימורין מהו לזרוק את הדם על הבשר ולא שמיע ליה הא דאמר ר"א שלא חישב לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח וא"כ אינו יכול לזרוק את הדם רק אם יקטירו האימורין דהא הזריקה צריך להיות מתיר או את הבשר לאכילת אדם או האימורין לאכילת מזבח וע"כ בפר העדה ומשיח כיון דהבשר נשרף ולא הוי לאכילת אדם בזה בעי' הקטרת אימורין בכזית ומעכב אפי' בדיעבד. וע"ז אומר שאם נתערבו כשירין באימורין פסולין בעי' הקטרה משל כשירין בכזית דבפרים הנשרפין מעכב ההקטרה ודוק

ובזה יש לבאר הא דאמרינן בגיטין (שם) תני רבי אומר כתבו על איסורי הנאה כשר הוא משום דהאי נתינה נתינת גט הוא וע"כ נפיק לוי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה הוא משום דרבי סובר דנתינה דכתיב גבי מתנות בעינן דווקא שיהא שיעור נתינה וא"כ סובר רבי דכיון דכתיב נתינה בעינן דווקא שיהא שיעור נתינה וא"כ כי דרשה משמי' דרבי ולא קלסוה דרבי בודאי לא סובר הכי דהא בעי במתנות דם חטאות שיעור נתינה ועיין תו' (שם) שמדמין שיעור נתינה דדם חטאות לזה] וע"כ כי דרשה משמי' דרבים וקלסוה דהא חכמים סברי במתנות דם חטאות דלא בעינן שיעור נתינה וע"ז אומר למימרא דהלכתא כותי'. והוא כיון דמדמי לנתינ' דחטאת. א"כ בודאי דהלכתא דכתבו על איסורי הנאה כשר כמו דקיי"ל במתנות דחטאות לא בעינן שיעור נתינ'

ובזה איפשר לבאר הירושלמי דהכא (פ"ח דפאה) ר"ח הוה יתיב קומי רבי והוא אמר טעמין והוא סתר אמר טעמין והוא סתר א"ל לא יכלן מסתור אלא מבני (איפשר לומר דתחילה אמר לו הטעם משום דכתיב נתינה ורבי לטעמי' דס"ל דבמתנות דם חטאות בעינן כדי נתינה וסתר משום דחכמים סברי דלא בעינן שיעור נתינה בדם חטאות וע"כ א"ל הטעם משום דכתיב ואכלו בשעריך כו' וסתר לי' הטעם דא"כ היינו דווקא במעשר עני המתחלק בגורן ורישא דקרא מיירי במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בי' נתינה וכא הא לא בעי שיעורא [וכמו שהקשה המ"ל והבאתי לעיל וע"כ אמר רבי לא יכלן מסתור אלא מבני. וכמו שמפרש מהרא"פ דאינו ראוי לסתור אלא לבנות ודוק]: מסכת דמאי מאכילין פרק שלישי

תמן תנינן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. תמן את אמר הפועל מפריש. וכא את אמר הבעה"ב מפריש א"ר יונה תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס

הנה לכאורה הקושי' שמקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש היינו דקאי את"ק דס"ל דהבעלים מפרישין. וע"ז מקשה תמן את אמר הפועל מפריש וכא את אמר הבעה"ב מפריש. אך באמת אין זה קושי' דהא התם הוא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב וע"כ פועל מפריש. אבל באמת צריכין הבעלים להפריש. ע"כ יותר טוב לפרש דקאי אר"ג שהיה מאכיל לפועליו דמאי. וע"ז אומר תמן (והוא ט"ס וצ"ל כא את אמר הפועל מפריש דהא דקאמר דהיה מאכיל את הפועלים דמאי היינו שהפועלי' יפרישו. והירושלמי אזיל לשיטתי' דאמרינן בירושלמי (רפ"ג דדמאי) מאכילין את העניים דמאי כו' אמר ר' יונה מתני' בעניי חבירים (פי' שהם בעצמם מעשרין וכו') וא"כ הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את הפועלים דמאי היינו נמי שהם יעשרו והקושי' הוא דווקא לר' יונה דאמר מתנית' בעניי חבירים וא"כ הא דתנן ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו שהפועלים יפרישו. וע"כ מקשה דהכא את אמר דהפועל מפריש. והתם את אמר דבעה"ב מפריש דדוק' אם אינו מאמינו אבל אם מאמינו הבע"הב צריך להפרי אבל לר' יוסי דסובר דבעניי עם הארץ הוא מתניתא וא"כ הא דתנן מאכילין את העניים דמאי הפי' הוא שמותר להאכילם דמאי. וכן הא דקאמר ר"ג היה מאכיל את פועליו דמאי היינו אפי' אם אינם מפרישין. וא"כ לא קשה מידי מהא דתנן פועל שאינו מאמין לבעה"ב. דמשמע הא אם היה הבעה"ב חבר הי' הבעה"ב צריך להפריש. דהא התם מיירי בפועל חבר] ותמן (כצ"ל) את אמר הבעה"ב מפריש דהא דווקא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב תנן דצריך להפריש. אבל אם הבעה"ב נאמן צריך הבעה"ב להפריש

וע"ז משני ר' יונה דסובר דמתניתין בעניי חבירים כמו שביארתי. תמן במאכילו מן המנויין ברם הכא במאכילו מן האיבוס. ונראה לי לפרש ע"פ מה שביארתי בס' ע"י (סי' ט"ו) מה שכתב המהרי"ט בתשובה (שאלה ק"נ) דאפי' פועל האוכל אצל בעה"ב אין לו רשות אלא לאכול אבל לא לתרום. והבאתי שם הירושלמי (פ"ו דעירובין ה' ז') בהא דתנן האחין והשותפין שהיו אוכלין על שולחן אביהם וישינים בבתיהם צריכים עירוב לכל א' וא' וקאמר בירושלמי מ"מ אינם שותפים במה שהם אוכלים. א"ר בא שאין אביהם זכה להם אלא במה שהם אוכלים. ועיין שם במה שהבאתי הא דאיתא בנדרים (ד' ל"ד) בעא מיני' ר"א מרבא ככרי עליך ונתנה לו במתנה מהו כו' לאפוקי דאי אזמני' עלי'. ופי' הר"ן לאפוקי דאי אזמני' עלי' משום דההיא שעתא ככרו נמי הוי והכי משמע בירושלמי (ר"פ המזמין ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו. פי' דאיך יפריש וע"כ המזומן הא אינו שלו. וע"ז אומר תמן במאכילו מן המנויין. פי' הא דאמרינן התם דדווקא אם אינו מאמינו מפריש הפועל. אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש הוא משום דאין לו רשות רק לאכול. אבל לתרום אין לו רשות דלאו דידי' הוא. וכמו שאומר במאכילו מן המנויין פי' כמו שאר אורחים שמינה בעה"ב. וע"כ דווקא אם אין מאמינו אבל בלא"ה צריך הבעה"ב להפריש כיון שאינו שלו] בר הכא במאכילו מן האיבוס (פי' סעודה שאין הבעה"ב אוכל בה והוא רק לפועלים ע"כ הוי של פועלים ממש. וכמו דתנן (רפ"ו דתרומות) המאכיל את פועליו כו' הוא משלם את הקרן והם משלמין את החומש דברי ר"מ וחכ"א הם