נועם ירושלמי על זרעים נא

דיכול לחזור בו רק אם ההפקר הוא לזמן מועט דהיינו עד שלשה ימים כמו שמפרש הירושלמי שהפי' הוא אם לא הפקיר רק עד שלשה ימים ולא בהפקר סתם כשיטת הש"ס דילן אבל לזמן מרובה אינו מוכח מהברייתא רק ר"ז אמר כיון דאמר אפילו לאחר שלשה ימים פי' אם לא הפקיר רק עד שלשה ימים ואפילו לא הפקיר עד אחר שלשה ימים רק כיון שהפקיר הוא לזמן יכול לחזור בו אפי' לאחר כמה ימים

וע"ז אומר דמהברייתא השני' שהביא דאם אמר שדי מופקרת יום א' שבת א' כו' שבוע אחת נמי יכול לחזור בו ומסתמא אתי ככ"ע אפי' לר"מ נמי א"כ מוכח כשאלתי' דר"ז דר"ז אמר הוא זמן מרובה ואפי' הפקיר לזמן מרובה נמי יכול לחזור בו ואפי' ר"מ מודה בזה ודוק: כל זית פרק שביעי

תמן תנינן ר' יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי וחכ"א יש לו א"ר אלעזר כיני מתניתין אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר. רב ביבי אמר בעון קומי ר' זירא בשם ר"א אתי' דר"י כב"ש על דעתי' דרבי כו' כמה דתימר אין מ"ש בשביעית ודכותי' אין נ"ר בשביעית. כן ר' יהודא אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מ"ש בסוריא דכוותי' אין נטע רבעי בסורי'. א"ל חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר דברים יש לו. ופי' המפרש כל עיקר לא תימא בא"י קאמר ומשום דיש קנין לעו"ג אלא אפי' בסורי' כו' והם דברים תמוהים. דאדרבא אמרינן בגיטין (דף ע"ז) דאפי' למ"ד אין קנין לעו"ג היינו דווקא בא"י אבל בסורי' יש קנין וצריך לומר בהיפוך דלא תימא דווקא בסורי' אלא אפי' בא"י משום דר' יהודא ס"ל לשיטתי' דירושלמי) דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר וכמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ה דדמאי) ר' יהודא ור"ש אומרי' יש קנין לעו"ג בא"י לפוטרו מן המעשר. [ועיין בר"ש (ספ"ד דתרומות) ר' יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי משמע דסבר ר' יהוד' דיש קנין לעו"ג בא"י. וקשה דבמנחות (ד' ס"ו) שמעי' לר' יהודא דאמר כו' תורמין משל עו"ג על של ישראל. וי"ל דלא פטר ר' יהודא הכא אלא בסורי' כדתני' אבל הערלה וכלאי הכרם שוין בעו"ג בסורי' ובח"ל. אלא שר' יהודא אומר אין לנכרי כרם רבעי בסורי' כו']. וא"כ לשיטת הירושלמי דס"ל לר' יהודא דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר א"כ איפשר לומר דאין לנכרי כרם רבעי אפי' בא"י. ועוד איפשר לומר משום דאמרינן בירושלמי (פ"ג דדמאי) ובירושלמי (ספ"ט דתרומות) מודה ר"ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה וא"כ חייב מדרבנן וע"ז אומר שאין לנכרי כרם רבעי כל עיקר דאפי' מדרבנן פטור [דאיפש' דדווקא בתרומות ומעשרות שהוא מתנה לכהן וללוי חייבוהו משא"כ בנ"ר] ומה"ט קאמר רב ביבי כו' אתי' דר' יהודא כב"ש על דעתי' דרבי כו' כמה דתימר אין מ"ש בשביעית ודכוותי' אין נ"ר בשביעית כן ר' יהודא אומר לא למדו נ"ר אלא ממ"ש כמה דתימר אין מ"ש בסורי' ודכוותי' אין נ"ר בסורי' דדווקא בסורי' אמר ר' יהודא

וא"כ בא"י אע"פ שסובר דיש קנין לעו"ג בא"י להפקיע מיד מעשר אעפ"כ חייב מדרבנן אך בסורי' פטרו לגמרי. וע"ז אומר חמי מה אמר לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר דברים יש לו. והוא כמו דאמרינן שם מעתה אל יהא לו קדושה קדושה מאלי' למד וא"כ לא ילפינן ממ"ש אלא בחומש וביעור דלא כתיב בגופי' וצר ללמד ממ"ש. אבל בדבר דכתיב בגופי' לא ילפינן ממ"ש וא"כ איך אמרינן דלמד ממעשר שני לענין סוריא דלענין מה דכתיב בגופי' איפשר שהוא דומה לערלה שנוהג בח"ל וא"כ אפי' לר' יהודא דס"ל לשיטת הירושלמי דיש קנין לעו"ג להפקיע אעפ"כ הא נוהג בח"ל ג"כ ועיין בתוספות ע"ג (דף ס"ד) ודוק

דף מ"ד כהדא דתניא הנוטע כרם להקדש פטור מן הערלה ומן הרבעי ומן העוללות וחייב בשביעית ר"ז בשם ר' יוחנן ושבתה הארץ שבת לה' אפילו דבר שהוא לה' שביעית חלה עליו ר' חייא ב"א בעי קומי דר' מנא לאוכלו בנא פדיון אי איפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון. לפדותו ולאוכלו נמצא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית פי' דר' חייא בעי קומי דר' מנא אהא דא"ר יוחנן דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' אפי' דבר שהוא לה' קדושת שביעית חלה עליו. וא"כ חל הקדש על שביעית. וע"כ הקשה ר' חייא קומי דר' מנא דאיך יעשה עם ההקדש דלאוכלו בלא פדיון אי איפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון ולפדותו ולאוכלו אין אתה יכול שלא יהא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית ומה יעשה הגזבר בהמעות שלא יכול לקנות שום דבר בהמעות כיון שיש עליהם קדושת שביעית] וע"ז השיב ר' מנא שהגזבר היה מחליפן ביד אחר ופי' הק"ע והגזבר היה נותן דמים אחרים תחת דמי הפדיון והדמים אלו מותרים לכ"ע עכ"ל. וכבר כתבתי בספרי שפת הנחל (דרוש ד') שאינו מובן דהא אדרבה אלו הדמים אסורין דהא הפדיון תופס דמיהם. וכמו דאמרינן בקדושין (ד' נ"ח) שביעית מאי היא יובל היא קודש תהיה לכם כו' מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיו ויוצא לחולין ת"ל תהיה בהויתה תהא הא כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתבערים בשביעי' בשר בדגים יצא בשר נכנסו דגים כו' הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירא עצמו אסור א"כ כיון שאחרון אחרון נתפס בשביעית א"כ נשאר הדמים ביד הקדש שביעית א"כ מה יעשה בהם הגזבר שלא יוכל ליקח ממנה כלום שלא יהא כלוקח לו קורדם מדמי שביעית ואם יעשה כמו דאמרינן בסוכה (ד' מ"א) מי שיש לו סלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק כיצד יעשה הולך אצל חנות הרגיל אצלו ואומר תן לי בסלע פירות ונותן לו וחוזר ואומר הרי פירות האלו נתונים לך במתנה והוא אומר הא לך סלע זו במתנה והלה לוקח בהם מה שירצה וכמו שפירש"י והחנוני היה אוכל הפירות בתורת שביעית דהא בהקדש אי איפשר ליתן במתנה לאחר שאין הקדש יוצא בלא פדיון. וא"כ צריך להבין מה השיב ר' מנא על קושי' ר"ח ב"א לאוכלו בלא פדיון אי איפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאוכלו אין אתה יכול כו'

ע"כ נראה לי שהפי' הוא כך שהגזבר היה מחליפן ביד אחר פי' לא בתורת מכירה אלא דרך חילוף ופדיון. ויתבאר עפ"י מאי דאמרינן בסוכה (ד' מ') אמר ר' אלעזר אין שביעית מתחללת דרך חילול אלא דרך מקח (ופירש רש"י אין שביעית מתחללת לתפוס דמי' בקדושתם אלא דרך מקח שמוכר' זה לחבירו אבל לא ע"י חילול לומר הרי פירות הללו מתחללין על המעות האלו כדרך שפודין הקדישות). תני' כוותי' דר' אלעזר ותני' כוותי' דר' יוחנן כו'. וכן בירושלמי (פ"ח דשביעית) בעי מיני' מר' יוחנן שביעית מהו שתצא דרך חילול א"ל ולמה לא אמר ר"א אין שביעית יוצא דרך חילול אלא דרך מכירה מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין כו'. וע"ז השיב לו ר' מנא הגזבר היה מחליפן ביד אחר. פי' שלא היה מוכר הגזבר הפירות אלא היה מחליפן דרך חילול והאי תנא סובר דאין שביעית מתחללת אלא דרך מקח אבל לא דרך חילול ודרך חילול אינו מתחלל ואינו תופס הדמים. וא"כ נשאר הפירות בקדושתם והמעות הם חולין

והנה בפ"ד דפסחים גרסינן אמר ר' מתנא למה לינן פתרון כדברי הכל כההיא דמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקרו והכא מפני שקדם הפקר להקדשו. והנה הק"ע הגיה למה לינן פתרון כההיא דאמר ר' יוחנן ובאמת בירושלמי דהכא הגירסא כמו שכתב הק"ע אמר ר' מתנא ולמה לית אנן אמרין כדאמר ר' יוחנן. אבל אעפ"כ צריך ליישב הגירסא דירושלמי פ"ד דפסחים

ולפי מה שביארתי יתבאר והוא דלפי מה דתירץ ר' מנא הגזבר הי' מחליפן ביד אחר א"כ לא אתי הברייתא ככ"ע. וכמו דאמרינן בש"ס דילן ובירושלמי דתנאי פליגי בזה וא"כ ס"ל כחד תנא. וע"ז אמר ר' מתנא למה לינן פתרון כד"ה כההיא דמר ר' יוחנן דברי ר' יוסי מפני שקדם נדרו להפקרו כו'. ובאמת לפי שיטת הש"ס דילן בסוכה (ד' מ"ב דמסיק התם אלא אמר רב אשי מחלוק' בפירא שני. אבל בפירא ראשון ד"ה דרך מקח אין דרך חילול לא. וא"כ הי' איפשר לחלל