נועם ירושלמי על זרעים מא

רבי דיש לו זכות של הראשון משא"כ בפיאה שאינו טובל וא"כ היה איפשר לומר דבמעשר עני כיון שכבר הוטבל תחילה. ע"כ אף דמפקיר נכסיו והוי עני. הוי כמו עני הלוקח מהעשיר דיש לו אותו הזכות ויכול ליקח לעצמו. משא"כ בפיאה אם מפקיר נכסי' אינו יכול ליקח אח"כ לעצמו דאפי' בעני הלוקח מן העשיר נמי אינו יכול ליקח לעצמו. [ועיין לקמן בירושלמי (ספ"ד דפיאה) מה שביארתי שיש לחלק דהא דאמרי' דאם לוקח יש לו זכות של המוכר היינו דווקא בלוקח אבל לא בזוכה מן המופקר דמעצמו הוא זכה ולא מכח המפקיר עיין שם שהארכתי בזה]. ודוק

אך באמת אין זה תירוץ על רש"י דמה שמחלק הירושלמי בין מעשר עני שטובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון לפיאה שאינו טובל. היינו דווקא אם לוקח התבואה קודם הפרשה. וע"כ במעשר עני איפשר לומר שכבר הוטבל ברשותו של ראשון אפי' קודם הפרשה משא"כ בלקט כו' וע"ז אומר מ"ט דרבי לקט כו' אין טובלין כו'. וא"כ אם מוכר במחובר לא חל עדיין החיוב ולאחר הפרשה איך יכול למכור. משא"כ במעשר עני אם לוקח מהעשיר וכבר הוטבל ברשותו של העשיר ע"כ יכול לזכות בזה מזכות של העשיר. וע"כ יכול ליקח לעצמו. משא"כ אם הפריש תחילה ואח"כ הפקיר נכסיו איפשר לומר שיוכל ליקח לעצמו. כמו במעשר עני אם לוקח העני מהעשיר דאמרינן שכבר הוטבל ברשותו של ראשון דלאחר הפרשה מאי נ"מ בין מעשר עני שהוא טובל לפיאה שאינו טובל כיון שכבר הפריש. ויש להביא קצת ראי' לזה מהירושלמי (ספ"ב) דפיאה המוכר מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין (פי' במתניתין דקצר חציו ומכר חציו הלוקח נותן פיאה לכל אפי' בעד חציו של מוכר) וע"כ מיבעי לי' אם המוכר הוא עני אם יכול לזכות בהפיאה שמפריש הלוקח אם תאמר דווקא פיאה שלו שהפריש הוא בעצמו אם הוא עני צריך ליתן לאחר משא"כ כאן לא הפריש דהא הלוקח מפריש בעד חציו של המוכר ג"כ או דילמא מ"מ על תבואתו הפריש ולא יזכה בה

וע"ז קאמר נשמעינה מן הדא אמר ר' יהודא אימתי בזמן שקיבלה ממנו למחצה לשליש ולרביע כו' מה בינה לקדמייתא אלא לכשתקצר שליש תהא שלך אמר ר' בון ב"ר חייא הדא אמרה שהמוכר זכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין (פי' דבפ"ה תנן המקבל שדה לקצור אסור בלקט כו' אמר ר' יהודא אימתי בזמן שקיבלה למחצה לשליש ולרביע דאז יש לו חלק במחובר אבל אם א"ל שליש מה שאתה קוצר שלך מותר. דה"ק כשאתה קוצר מחצה או שליש ואין לו חלק במחובר מותר כדמסיק הש"ס מה בינה לקדמייתא מ"ש כשאמר למחצה לשליש ולרביע. או כשיאמר שליש מה שאתה קוצר אלא לכשתקצר שליש תהא שלך). אמר ר' בון ב"ר חייא הדא אמרה שהמוכר זוכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין. (פי' דכיון שאין לו חלק בקרקע ע"כ זוכה בהפיאה והכא נמי כיון שמכר אין לו זכות בהקרקע ע"כ יכול לזכות בהפיאה שמפריש הלוקח ולא הוי כדידי' שיהא מוזהר משום דכתיב לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו כמו דאמרינן בגיטין (ד' י"ד))

וע"ז אמר ר' יוסי תמן לא נתחייבה שדהו ברשותו. בר הכא נתחייבה שדהו ברשותו. אלו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר הלוקח מותר בלקט שכחה ופאה יאות. (פי' שאומר דלא דמי להא דר' יהודא שאמר שליש מה שאתה קוצר שלך מותר דהתם לא נתחייבה שדהו ברשותו. משא"כ במוכר שהי' תחילה שלו והתחיל לקצור. רק מחמת שמכר חצי' השני ע"כ אמרינן דחובת הפאה נשאר בקמה והלוקח מחוייב להפריש) [ומה שכתב מהרא"פ שלא שייר בשדהו הוא טעות. אלא מכיון שמכר חצי' השני חל החיוב על הלוקח]. וע"כ כיון שהי' החיוב תחילה על המוכר. ע"כ אפי' הפאה שהלוקח מפריש אינו יכול ליטול

וע"ז אומר אלו קצר חצי שדהו ומכר מה שקצר הלוקח מותר בלקט שכחה ופאה יאות. [פי' לפי מה דקיי"ל לקמן (פ"ג) המוכר קלחי אילן בתוך שדהו נותן פאה מכל א' וא' אמר לו ר' יהודא אימתי בזמן שלא שייר בעל השדה אבל אם שייר בעל השדה הוא נותן פאה לכל]. (וכן הוא בתוספתא (פ"ק דפאה) קצר חצי' ומכר חצי' קצר חצי' והקדיש את חצי' נותן מן המשוייר על הכל. וא"כ אם קצר חצי' ומכר מה שקצר וחצי שדהו נשאר ביד המוכר החיוב הוא על המוכר ולא על הלוקח נוכל ללמוד מזה דאם הלוקח עני יכול לזכות אפי' הפאה שמפריש המוכר בעדו שזה לא חל על הלוקח מעולם. והא דמי לדר' יהוד' דאם אמר לכשתקצר שליש תהא שלך מותר והמפרש מהרא"פ לא ביאר כל זה]

וע"כ בעי לי' אח"כ הלוקח מהו שיזכה בפיאה שהיא מתרת את העומרין של המוכר בפלוגתא דר' ור"י הנשיא. (פי' במתניתין דחייב הלוקח להפריש בעד המוכר ג"כ. אם יכול לזכות בפאה שהיא מתרת את העומרין של המוכר. דהא צריך להפריש בעד חלקו של מוכר ג"כ. וע"ז אומר שתלוי בפלוגתא דרבי ור"י הנשיא. וכדמסיק (שם) מ"ט דרבי לקט שכחה ופאה אין טובלין מעשר עני טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון. מ"ט דר"י הנשיא משום קנס. (פי' על שלקח להפקיע זכותן של עניים. ומ"ט דרבי עשיר יש בידו ליקח. (פי' וע"כ קנסו לכהן וללוי שקופצים לגרנות ליקח כדי שלא יצטרכו ליתן תרומות ומעשרות) עני אין בידו ליקח (פי' וא"כ אינו מצוי ע"כ אין צריך לקנסו. ור"י הנשיא אומר מצוי הוא ללות ורבי אומר אינו מצוי ללות. וה"נ יהי' תלוי בהפלוגתא דרבי ור' יהודה הנשיא אם קנסו אותו שלא ליקח או לא

והנה לכאורה יש להקשות דאיך אמר שתלוי בפלוגתא דר' ור"י הנשיא הא אמרינן שם מ"ט דרבי לקט כו' אין טובלים מעשר עני טובל. וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון. וא"כ בלקט כו' ודאי דלא אמרינן שזכה בהם רק במעשר עני. וא"כ איך אמרינן בפלוגתא דרבי ור"י הנשיא וכן הקשה המפרש מהרא"פ. אך הכא כיון שכבר התחיל המוכר לקצור. והשתא הפריש הלוקח הפאה שהיא מתרת את העומרין של מוכר. הוי כמו שההפרשה היא בעד המוכר. ע"כ דמי להא דמעשר עני דיכול לזכות מן המוכר. אך שתלוי בפלוגתא דרבי ור"י הנשיא לענין קנס אם קנסו

[אך באמת אפשר לומר דהטעם הוא דהא דאמרינן דבלקט כו' לא אמרי' מה מכר ראשון לשני כו' ויש לו זכות מן הראשון משום שלקט אינו טובל היינו דוקא התם שלקח מן המוכר הכל וע"כ גבי לקט כו' כיון שאינו טובל לא שייך שלקח הזכות שיש להמוכר משא"כ אם קצר חציו ומכר חציו וא"כ הפאה שמפריש הלוקח בעד המוכר הוא בעד חציו של מוכר והפאה מתרת את העומרין של מוכר וא"כ כיון שהיא מתרת העומרין של מוכר א"כ יש לו זכות של המוכר כיון דאפי' עתה שהוא מפריש הוא מפריש נמי בעד מוכר ע"כ אי לאו טעמא דקנסא :שמא עושה בכונה כדי לזכות בפאה ודאי שיכול ליקח הפאה לעצמו דהיא מתרת העומרין של המוכר אלא דתלוי בפלוגתא דר' ור"י הנשיא אי אמרינן משום שאינו מצוי ליקח או משום דמצוי הוא ללות ע"כ אינו שייך להא דאמרינן לעיל דבלקט שאינו טובל אינו יכול ליקח הזכות דהא הכא אפי' לאחר שלקח עדיין מתרת הפיאה העומרין של המוכר]

עכ"פ מוכח מהירושלמי דהמוכר אינו זוכה מפיאה שהיא מתרת את העומרין מחמת שכבר נתחייבה שדהו ברשותו של המוכר. א"כ מוכח מזה קצת כמו שכתב רש"י דאינו יכול לזכות העשיר אפי' אם הפקיר שדהו מחמת שכבר נתחייבה שדהו ברשותו. דהא התם אינו יכול המוכר לזכות אפי' בפיאה שהפריש הלוקח מחמת שכבר נתחייבה ברשותו מכש"כ שאין יכול לזכות העשיר בפאה אעפ"י שהפקיר שדהו מאחר שכבר נתחייבה ברשותו. [ואיפשר קצת לחלק דהמוכר הי' תחילה עני וע"כ כיון שכבר נתחייבה ברשותו. ע"כ אינו יכול לזכות אח"כ אפי' בהפאה שמפריש הלוקח. כיון שכבר חל עליו הא דלא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו. משא"כ אם הי' תחילה עשיר ואח"כ הפקיר נכסיו והפקיר שדהו ג"כ יוכל לזכות בהפיאה מחמת שלא חל עליו בשעה שנתחייבה הא דלהזהיר לעני על שלו. והוא דוחק]

אך לכאורה תקשה הא הר"ש הביא ראי' שיוכל לזכות בפאה מהירושלמי כמו שהבאתי והקשה מהירושלמי על רש"י.