נועם ירושלמי על זרעים מב

ע"כ נראה לי לבאר דאין ראי מהירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ד דפאה) ריב"ל אמר בבעה"ב עשיר נחלקו. אבל בבעה"ב עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. וא"כ לשיטתי' דהירושלמי אין החילוק שבין עני לעשיר הוא מצד דזכי לנפשי'. אלא הטעם דבעינן דווקא שיהא ראוי ליטול. וע"כ אמר דלא נחלקו אלא בבעה"ב עשיר. דהוא אינו ראוי ליטול. ע"כ אינו יכול שיהי' שליח להעני. וטעמי' של ר"א דאעפ"כ הוא ראוי ליתן. אבל בבע"ה עני מאחר שראוי כ"ע מודו דזכה

וכמו שמביא אח"כ הפלוגתא. ר' רדיפה אמר אתפלגון ר' יונה ור' יוסי. חד אמר הראוי ליטול זכה. וע"כ בעה"ב עשיר מאחר שאינו ראוי ליטול אינו זוכה. ולשיטת הירושלמי לא אמרינן בזה מיגו שיכול להפקיר לענין שיהא לו הדין כמו שראוי ליטול דבעינן שיהא ראוי ליעול עכשיו. וכן מקשה אח"כ בהירושלמי ואמר הדא מתניתא פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה. דתנינן תמן עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף ומקומו מושכר לו ור' עקיבא ראוי ליטול הוה פתר לה קודם שהעשיר ואפי' תימא משהעשיר יד פרנס כיד העני. אלמא דלא אמרינן גבי עשיר כיון דיכול להפקיר נכסיו. יהא מהני לענין שיהא ראוי ליטול

וע"כ לריב"ל דאמר דבבעה"ב עשיר נחלקו אין הטעם משום מיגו דאי בעי מפקר נכסי' אלא דהטעם הוא משום דסגי אם ראוי ליתן ולמ"ד דבבעה"ב עני מחלוקת והוא משום דבעינן שיהא ראוי ליטול. ולא בעינן שיהא ראוי ליטול באותו דבר גופא. (וכמו לשיטת הש"ס דילן דהטעם משום מיגו דאי בעי מפקר נכסי'. אלא הטעם דאפי' יכול ליטול מאחר הוי נמי ראוי ליטול

וכמו דמקשה אח"כ בירושלמי (שם) מתניתא פליגא על מ"ד ראוי ליטול זכה. דתנינן תמן תן גט זה לאשתי ומשני שכן ראוי לקבל גט לבתו. ושטר שיחרור זה לעבדו שכן ראוי לקבל גט שיחרורו פי' דמקשה מהא דתן גט זה לאשתי ונעשה שליח לזכות לה. וא"כ איך מצינו שיהא ראוי ליטול בשלמא למ"ד ראוי ליתן הוא ראוי ליתן גט לאשתו. אבל כיון דבעינן ראוי ליטול א"כ איך מצינו שיהא ראוי ליטול. וע"ז משני שראוי לקבל גט לבתו. ואח"כ מקש' מהא דשטר שיחרור לעבדו. וע"ז משני שכן ראוי לקבל גט שיחרורו א דמיירי בעבד שיכול לקבל גט שיחרורו וא"כ הא דבעינן ראוי ליטול אינו דווקא באותו דבר. אלא כיון שהוא ראוי ליטול באופן אחר ג"כ הוי ראוי ליטול. וא"כ שיטת הירושלמי והש"ס מחולקים. דלשיט' הש"ס דילן בעשיר הוא מטעם דאי בעי הוה מפקיר נכסי' וע"כ פירש"י דמי שליקט את הפיאה באדם דעלמא איירי שאינו בעל השדה. דאי בעל השדה לא אמר ר"א זכה לו. דליכא למימר מיגו דזכי לנפשי'. דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פיאה בשדהו כו'. והא דתנן (פ"ה) שיבולת של לקט שנתערב' בגדיש מעשר שיבולת א' ונותן לו. ואמר ר' אלעזר וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו. ואמרינן עלה בירושלמי מחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אומר כן. ומסיק דלדבריהם קאמר להו. ומשמע בהדי' דבעל השדה גופי' יכול לזכות בשביל העני. הוא דהירושלמי לשיטתי' דמ"ד בבעה"ב עשיר נחלקו הוא דהוי שליח לזכות מטעם דלא בעינן רק שיהא ראוי ליתן ולא מטעם דאי בעי מפקיר נכסי' א"כ לא קשה מזה על רש"י וכמו שביארתי ודוק

ועדיין צריך לבאר יותר הא דקאמר מ"ט דר' לקט כו' אין טובלין מעשר עני טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון משא"כ בלקט כו' פי' דמעשר עני טובל התבואה. א"כ אם לוקח התבואה הרי הוא כמו לוקח זכות העשיר וע"כ יכול ליטול לעצמו מחמת זכותו של העשיר משא"כ בלקט כו' שהם אינם שייכים להתבואה דהא אינם טובלים התבואה וע"כ לא שייך לומר דאם לוקח התבואה לוקח כל הזכות שיש להעשיר

ולכאורה הי' איפשר לחלק דבמעשר עני יכול לומר אתינא מכח גברא. וכמו שהעשיר היה יכול ליתן לאותו העני. ע"כ יש לו להעני זכות של אותו העשיר שלקח ממנו. והיינו דווקא במעשר עני שיש לבעלים בזה טוב' הנאה ליתן לאיזה עני שירצה. ע"כ יכול העני ליטול מכח זכותו של אותו העשיר משא"כ לקט כו' שאין לבעלים בזה טובת הנאה. וכמו דאמרינן בירושלמי (פי"א דנדרי' הלכה ג') קונם שאיני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה היא להנות בלקט כו' תני ובמעשר עני לית כאן מ"ע מעשר עני ניתן בזכי' ואלו בעזיבה פי' דמעשר עני ניתן בזכי' וע"כ יש לו בהם טובת הנאה וע"כ אסור. משא"כ בלקט שניתן בעזיבה ואין לו בהם טובת הנאה. וכמו דאיתא בנדרים (ד' פ"ד) רבא אמר כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית דכתיב בו נתינה ונתת כו'. וע"כ כיון שאין לבעלים בזה טובת הנאה וא"כ לא יכול לומר אתינא מכח גברא ויש לו זכות של העשיר. דהא העשיר נמי אין לו בזה טובת הנאה. ולכאורה הי' אפשר לומר שהוא הטעם שאומר דלקט כו' אין טובלין. וע"כ אין לו בהם טובת הנאה ואינו יכול לומר אתינ' מכח גברא משא"כ מעשר עני טובל וע"כ יש לו בהם טובת הנאה. וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דכה"ג איתא בנדרים (דף פ"ד) למ"ד ספיקו טובל קסבר אית לי' טובת הנאה. וכיון דאית לי' טובת הנאה לא מהני כו' ולמ"ד אינו קורא השם קסבר ספיקו אינו טובל. וכתב הר"ן הוא הדין לודאי אך משמעות הלשון אינו כן וא"כ מוכח דהירושלמי סובר דאפי' אם לית לי' טובת הנאה יכול לומר אתינא כו' אלא מחמת דאינו טובל ע"כ אינו יכול לומר אתינא כו']

[ועיין לקמן (פ"ו דדמאי) שביארתי הא דאמר מ"ט דר' לקט כו' אין טובלין מעשר עני טובל וכבר נטבל עד שהוא ברשותו שהטעם הוא דהא דאמרינן דלוקח הזכות מן העשיר וכמו שהעשיר יכול ליתן לאותו עני כך העני יכול לזכות לעצמו זהו דווקא במה שהוא טובל. א"כ החיוב מונח על הטבל. משא"כ בלקט כו' שאינו טובל א"כ לא מונח החיוב רק על הגברא. ולכך לא אמרינן שלוקח אותו זכות וכמו שביארתי שם דהא דאמרינן אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' היינו דווקא אם החיוב מונח על החפץ ולא אם החיוב מונח על הגברא. ובזה יתיישב מה שהקשה בתשובות מהרי"ט ח"א שאלה (פ"ה) מהא דאמרינן בבכורות (ד' מ"ז) דכהן שמת והניח בן חלל בתוך שלשים יום חייב לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ולא אמרינן אתינא מכח גברא. וכן אמרי בחולין (ד' קל"ח) תק הלוקח גז צאנו של עו"ג פטור מראשית הגז הא צאנו לגוז חייב. ואמאי לא אמרינן דיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדי' כו' עיי"ש. אך לפי שיטת הירושלמי ניחא שפיר דאימתי אמרינן דלוקח הזכות של העשיר היינו דווקא אם במעשר עני שהוא טובל. וא"כ החיוב מונח על החפץ וע"כ לוקח התבואה עם הזכות שיש לו בהתבואה דכיון שמטביל א"כ החיוב הוא על הטבל משא"כ בלקט כו' שאינו מטביל. וע"כ לא יכול לומר שלוקח הזכות של העשיר. וכן לענין שיכול לומר אתינא מכח גברא היינו דווקא במה שהחיוב מונח על החפץ דהיינו בדבר שהוא מטביל משא"כ לענין פדיון הבן ולענין ראשית הגז שמונת על הגברא לא שייך לומר אתינא מכח גברא ועיין לקמן (פ"י דדמאי) שהארכתי בזה ודוק]: אלו מפסיקין פרק שני

ד' ל"ג ר"ז בשם ר"א ר"מ ור' יהודא שניהם אמרו דבר א' כמה דר"מ אמר הקוצר לשחת מפסיק כן ר' יהודא אומר הקוצר לשחת מפסיק כמה דר' יהודא אומר חיוב בפאה מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה מפסיק והוא ט"ס וצ"ל כמה דר"י אומר חיוב בפא' אינו מפסיק כן ר"מ אומר חיוב בפאה אינו מפסיק. ויתבאר עפ"י מאי דאמרי' במנחות (דף ע"א) אלא ר"מ כשיטת ר"י אמרה דאמר אימתי בזמן שהתחיל עד שלא הביא שליש אבל אם התחיל משהביא שליש אסור וא"כ מדמי לה איסור קצירה קודם העומר להפסקת פאה דמה שמפסיק בפאה משום דלא הוי קצירה ע"כ מותר לקצור לפני העומר ומה שאינו מפסיק לפאה הוא משום דמיקרי קצירה. ע"כ אסור לקצור לפני העומר. וע"ז אמר ר"ז בשם ר"א ר"מ ור' יהודא אמרו דבר א' כמה דר"א אמר הקוצר