נועם ירושלמי על זרעים מ

מתחייב וח"כ ודאי הפי' הוא בהברייתא דמשא"כ בביכורים דאע"פ שנתמרח פטור מת"ג. אע"ג דבפאה אם לא הפריש עד שנתמרח חייב בתרומות ומעשרות היינו משום דפיאה לא עדיפא מהפקר שהוא בין לעניים ובין לעשירים. וע"כ אינו פטור לאחר שנתמרח ועיין בתוס' סנהדרין דף פ"ח] דמשמע קצת דפיאה תלוי בהפקר דאם הפקיר לאחר מירוח חייב ע"כ חייב בפיאה לאחר מירוח בתרומה. אבל בביכורים אע"פ שהפריש מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. אע"פ דלאחר מירוח נתחייב בתרומ'. [ואמרינן פ"ה דדמאי] תני העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי. חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה. תרומה לא תאכל עד שיפריש עליו חלה. אך התם דרשינן מקרא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דחלה) העושה עיסה מן הטבל חלה חייבת בתרומה. תרומ' חייבת בחלה. מנין שהתרומה חייבת בחלה מן קושוי פתרון הדין קריי' מאותה שכתוב בה ראשית תרימו חלה. אע"פ שתרומה פטור מן החלה דהא אפי' דימוע פטור מן החלה כמו דאמרינן בנדה (דף מ"ז) אעפ"כ כיון שעושה עיסה מן הטבל וכבר נתחייב בחלה. ע"כ. התרומה חייבת בחלה. התם שאני דרבי קרא. אבל הפריש ביכורים מכרי ממורח. אע"פ שחל עלה חיוב תרומה. אעפ"כ ביכורים פטור מן התרומה דלמה נקרא שמן ביכורים שהן ביכורים לכל. וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה. אבל הקודם אינו חייב בהמאוחר. ע"כ אפילו הפריש לאחר שנתמרח נמי פטור מתרומה גדולה

ולפ"ז היה איפשר לבאר התוספתא (פ"ד דתרומות) המקדים תרומה לביכורים מעשר ראשון לתרומה ומ"ש לראשון אע"פ שעובר בל"ת מה שעשה עשוי ראשון לא יאכל עליו עד שיצא שם שני עליו [הוא ט"ס וצ"ל ראשון לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה ושני לא יאכל עד שיוציא עליו תרומה (והוא ט"ס וצ"ל שני לא יאכל עד שיוציא עליו ראשון (כצ"ל וכן הגיה בהגהות הגר"א) שאין תרומה מעכבת הביכורים כיוצא בו העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ותרומ' לא תאכל עד שיוציא עליו חלה. ולכאורה הפירוש שאינו עובר בביכורים בבל תאחר וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דתרומות) תניין קומי דר' אבהו תרומ' אינה מעכבת את הביכורי' ע"ש

אבל אעפ"כ דוחק לפרש דהאי תוספתא תנאי היא וגם לא יתיישב שפיר האי כיוצא בו אבל לפי מה שביארתי ניחא שפיר דקאמר ואין תרומה מעכב' הביכורים (פי' שאם לא הפריש ביכורים עד שנתמרח אעפ"כ אין צריך להפריש תרומה מהביכורים אע"פ שכבר נתחייב בתרומה וחל עלה חיוב תרומה וכמו דאמר ר' יוחנן בירושלמי דהפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה וכמו שביארתי וע"ז אומר כיוצא בו העושה עיסה מן הטבל בין שהקדים חלה לתרומה בין שהקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליו תרומה ותרומה לא תאכל עד שיוציא עניו חלה. וא"כ חזינן דכיון דהגיע חיוב חלה קודם שתרם התרומה ע"כ אף התרומה שהוא קודמת לחלה אעפ"כ מתחייבת בחלה ואעפ"כ התרומה אינה מעכבת את הביכורים שאם הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג. ולא דמי דהתם רבי קרא וכמו שביארתי אבל לענין ביכורים אף שהפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג וכמו דאיתא ואין התרומה מעכבת הביכורים וכמו דאמר ר' יוחנן הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מת"ג וכמו שביארתי ועדיין צריך עיון

ירושלמי (ספ"א דפיאה) תני לא נחלקו רבי ור' יהודה הנשיא על הלוקח פירות מחוברים מן העו"ג שהם חייבים במעשרות. ועל של ישראל שנכנס תחתיו. ועל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג שהם פטורי' מן המעשרות. על מה נחלקו על הלוקח פירות תלושין מחבירו בשנת מעשר עני ר' יהודה אומר א' עני וא' עשיר מוציאים מידו ורבי אומר עשיר מוציאים מידו עני אין מוציאים מידו. מ"ט דר"י הנשיא כשם שאין אדם זוכה בלקט כו' כך לא יזכה במעשר עני שלו. מ"ט דרבי לקט כו' אין טובלים מעשר עני טובל. וכבר נטבל עד שהוא ברשותו של ראשון

והנה המפרש מהרא"פ פי' דלוקח פירות מחוברים הוא משום דאין קנין לעו"ג בא"י כו' וא"כ אמאי פטור בלוקח פירות תלושין מן העו"ג

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי בספרי נ"י הירושלמי (ספ"ה דדמאי) ר' יונה ר' סימון בשם ריב"ל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג מפריש תרומה ותרומת מעשר מהלכה ונותן לשבט ונוטל דמים מן השבט. הלוקח פירות מחוברין מן העו"ג מפריש תרומה ות"מ מהלכה ונותן לשבט ואינו נוטל דמים מן השבט שהטעם הוא משום שיכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעי דינא בהדיה וכמו דאמרינן בפ"ק דבכורות (ד' י"א) אך זהו דווקא אם הגיע לחיוב בהיותם אצל העו"ג אבל בעודם מחוברים שלא הגיעו לחיוב לא שייך לומר אתינא מכח גברא כו' וכמו דאמרינן בבכורות (ד' ע"ז) כהן שמת והניח בן חלל כו'. וכבר הארכתי בזה בספרי נ"י עיי"ש. וע"כ אומר לא נחלקו רבי ור' יהודה הנשיא על הלוקח פירות מחוברים מן העו"ג שהם חייבים במעשרות משום שלא חל עליהם חיוב טבל. [וכמו שאמר לקמן מ"ט דרבי לקט כו' אין טובלים כו' וע"כ לא שייך לומר שכבר הוטבל ברשותו של עו"ג ואתינא מכח גברא כו' וכן אם לקח פירות תלושין מן העו"ג לא נחלקו רבי ור' יהודה הנשיא שהם פטורות מן המעשרות והוא משום דחל עליו החיוב של טבל בעודנו תחת העו"ג. וע"כ יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצית כו' וע"כ זכה בהם מכח המוכר ואף על גב דהחיוב לא הוי רק לאחר מירוח. אפ"ה כבר כתבו התוספו' בקדושין (ד' ס"ב) דבדיעבד אם תרמו קודם מירוח הוי תרומה (וכן בירושלמי (פ"ק דחלה) גדיש שנדמע עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה (פי' בתמיה)]

וע"ז אומר לא נחלקו ר' ור"י הנשיא על הלוקח פירות מחוברים מן העו"ג שהם חייבים במעשרות כו' ועל הלוקח פירות תלושין מן העו"ג שהם פטורות מן המעשרות על מה נחלקו על הלוקח פירות תלושין מחברו בשנת מעשר עני ר' יהודה הנשיא אומר א' עני וא' עשיר מוציאין מידו ורבי אומר עשיר מוציאין מידו ועני אין מוציאין מידו פי' אף על גב דכתיב לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו. אך כיון שלקח מישראל הרי יש לו אותו הזכות של העשיר וכיון שהעשיר הי' צריך ליתן לעניים והיה יכול ליתן לאותו עני ע"כ נוטל מכח אותו הזכות של העשיר. ואע"ג דבלקט כו' אינו יכול לזכות היינו משום שלקט כו' אינו טובל וע"כ לא שייך לומר שנטל אותו הזכות משא"כ במעשר עני שייך לומר שנטל אותו הזכות

ולכאורה היה איפשר ליישב בזה מה שכתב הר"ש (פ"ד דפיאה) שהשיג על רש"י שכתב בפ' שנים אוחזין פי' בקונטרס דמי שליקט את הפיאה באדם דעלמא מיירי שאינו בעל השדה דאי בעל השדה לא אמר ר"א זכה לו דליכא למימר מיגו דזכי לנפשי'. דאפילו הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פיאה בשדהו. כדקא אמרינן לא תלקט לעני להזהיר לעני על שלו. וקשה לפירושו מהא דתנן (פ"ה) שיבולת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שיבולת א' ונותן לו. ואמר ר' אלעזר וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו ואמרינן עלה בירושלמי ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתי' דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אומר כן. ומסיק דלדבריהם קאמר להו משמע בהדי' דבעל השדה גופי' יכול לזכות בשביל העני וכן כתב הרא"ש (שם) וכן נ"ל דאי מפקיר נכסי' גם שדה מופקרת ויכול לזכות בה עצמו עכ"ל

ולכאורה הוא גמ' מפורשת בפי"א דנדרי' (ד' פ"ד) ר"א סבר לא נחשד ע"ה על מעשר עני כיון דאלו מפקיר נכסיו והוי עני ושקיל לי' לית פסידא כו' וא"כ הוא מפורש דאפי' אם בעה"ב מפקיר נכסיו בעצמו יכול הוא לזכות בו אח"כ. והוא תמוה שלא הקשו מהאי סוגי' דנדרים א פ"ד) על רש"י

וא"כ היה איפשר לומר לכאורה כמו שמחלק הירושלמי בין מעשר עני ובין טבל דבמעשר עני שהוא טובל סובר