נועם ירושלמי על זרעים לט

כל שהוא וחכמים הן שאמרו מעה כסף כו' א"ר יוסי בר בון ר' יוחנן כדעתי' דאמר כל השיעורים הלמ"מ כו' מעה כסף שתי כסף ד"ת. ר' הושעי' כדעתי' דר' הושעי' אמר האוכל איסור בזמן הזה צריך לרשום עליו את השיעור שמא יעמוד ב"ד אחר וישנה עליו את השיעור ויהי' יודע מאיזה שיעור אכל ועיין ביומא (דף פ') אמרו חזר בו ר' יוחנן מן הדא ופי' מזה שאמר דהשיעורים הם הלמ"מ) דמוכח מהא דאמר ר' יוחנן בירושלמי (פי"א דסנהדרין) ר' יוחנן בשם ר' הושעי' אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס א הפ"מ שטומאתן כתוב בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא הוא מד"ס) א"ר זעירא לעולם אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס כו' זחלין אפוי דרב הושעי' כו' א"כ משמע דחזר בו ר' יוחנן וסובר כר' הושעי' דהשיעורים חכמים הם שנתנו. ואפ"ל דע"כ אמר דזחלין אפוי דר' הושעיא משום שהודה לו דשיעורין הוי מד"ס. וע"כ מתחייב הז"מ כמו דאמר שאינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרו מד"ת ופירושו מד"ס ר' יונה ור' יוסי תרוייהון אמרי לא חזר בו ועוד מן הדא דאמר ר' לא אתפלגון חזקי' ור' יוחנן חזקי' אמר אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. ר"י אמר אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. ופי' וא"כ מוכח מזה שר' יוחנן לא חזר בו מזה שאמרו דהשיעורים הם הלמ"מ. וע"כ סובר דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות. דכיון דהשיעורים הם הלמ"מ א"כ הוי דין תורה שלא יפחות מזה השיעור. ע"כ אין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות דבעינן שיהא הקרבן גופא מעה כסף. משא"כ אי אמרינן דחכמים הם שנתנו זה השיעור א"כ הוי רק חיוב על גברא שלא יביא קרבן ראי' פחות ממעה כסף וחגיגה שתי כסף. ע"כ אם חולק אדם את חובתו לשתי בהמות אף ע"פ שאין בקרבן גופא זה השיעור אעפ"כ כיון דהחיוב הוא רק על גברא שיביא דבר חשוב. ע"כ אם חולק את חובתו לשתי בהמות נמי שפיר דמי. וא"כ מוכח לפי זה דר"י לא חזר בו מזה אלא דס"ל דהשיעורים הם הלכה למשה מסיני

והירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בחגיגה (דף ז') א"ר יוחנן כסבורין אנו לומר הראיון אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה עד שבא ר' הושעי' ברבי ולימד הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה אבל חכמים אומרים הראי' מעה כסף וחגיגה שתי כסף. וא"כ חזר בו ר' יוחנן מזה שאמר דהראיון יש לו שיעור למטה אלא דהראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. רק חכמים אומרים הראי' מעה כסף כו' וביומא (דף פ') אמרינן דאמר ר"י שיעורים של עונשין הלכה למ"מ אלמא דשיעורים הלמ"מ ואעפ"כ הראיון אין לו שיעור לא למעלה ולא למטה. ואיפשר דע"כ אמר שיעורים של עונשין הלמ"מ לאפוקי שיעורים של קרבן ראי' דאין לה שיעור לא למטה ולא למעלה אבל לשיטת הירושלמי הוא כמו דס"ל בכל השיעורים שהוא הלמ"מ כן ס"ל נמי בראיון דלמטה יש לה שיעור דשיעורין הלמ"מ. וע"כ מביא ראי' דלא חזר בו כ' יוחנן דשיעורים הוי הלמ"מ דהא ס"ל דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות משום דשיעורין גמירי שיהא הקרבן גופא מעה כסף ושתי כסף

וע"ז מביא ראיה עוד שם דלא חזר בו ר"י מהא דאמר רשב"ל בשם חזקיה אדם טופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות ור' יוחנן אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה והוא כמו שביארתי דלר' יוחנן דס"ל דאין אדם חולק את חובתו לשתי בהמות וא"כ ע"כ צריך להיות בבהמה גופא כשיעור ע"כ ס"ל דאין טופלין בהמה לבהמה אבל במעות טופלין בהמה אחת להשלים השיעור אבל חזקיה דס"ל דאדם חולק את חובתו לשתי בהמות ע"כ ס"ל דטופלין מה בהמה לבהמה. דבהמה אחת צריך שיהי' כולו מן החולין. אע"ג דלית בה כשיעור משום דשיעורין הוא רק מדרבנן ורמי החיוב רק על גברא. ורק טופלין בהמה לבהמה להשלים השיעור מדרבנן

וע"כ כיון דלשיטת הירושלמי תלוי בהא דשיעורא הלמ"מ א"כ מוכח דלא חזר בו ר' יוחנן דמעה כסף שתי כסף ד"ת משא"כ לשיטת הש"ס דילן בחגיגה דאע"ג דחזר בו ר"י כמו שהבאתי מהא דחגיגה (ד' ז') אעפ"כ פליגי חזקי' ור' יוחנן בחגיגה (דף ח') דחזקיה סובר דטופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות. ור' יוחנן אמר טופלין מעות למעות כו' וכמו שפירש"י למר אתחזי לי' שפיר טפי יציאת ידי חובתו מן החולין כשמביא בהמה שלימה מן החולין. ולמר אתחזי לי' שפיר טפי כשחולין מעורבין עם כל אכילותי' כו' עיין שם

וע"ז אומר שם בירושלמי האיך עבידא היו לפניו עשר בהמות והקריב חמש ביו"ט ראשון המותר מהו שידחה ליו"ט האחרון. ר' קרוספא אמר אתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דוחה וחד אמר אינו דוחה. ולא ידעין מאן אמר דא. א"ל נפרש מיליהון דרבנן מן מיליהון. ר' יוחנן דו אמר אדם טופל מעות למעות ואין אדם טופל בהמה לבהמה הוי דו אמר דוחה. ולרשב"ל דו אמר שטופל בהמה לבהמה ואין אדם טופל מעות למעות דו אמר אינו דוחה. פי' לר' יוחנן דאמר אדם טופל מעות למעות. וע"כ כיון שיש באותו קרבן גופא מדמי חגיג' ע"כ דוחה אפי' ביו"ט אחרון. אבל לחזקיה דאמר אדם טופל בהמה לבהמה. ע"כ דוקא ביו"ט ראשון דוחה ע"י טפילה אפי' בהמה לבהמה. אבל כיון שלא הקריב ביו"ט ראשון. ע"כ כיון שהבהמות הם גופים מחולקי' ע"כ אינו דוחה יו"ט האחרון

שם ד' ל"ג מתני'. לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח כו' ר' יוסי ב"י ב"ז בשם ר"א ר"נ ב"ע ומטי בה בשם ר"י הפריש ביכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. אמר ר' חגי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומ' ולימא אף בכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח ויידא אמרה דא למה נקר' שמן ביכורים שהם ביכורים לכל. וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה

והנה המפרש מהרא"פ פי' בדחוקים גדולים ע"ש. וגם תמיהני דמה חלוק תרומה ממעשרות. וכן כתבו התוס' בסנהדרין (דף פ"ח) בד"ה ומירחו כו' וא"ת תרומה נמי ליתני שתורם ונותן לו. וכ"ת דתרומה בלאו הכי יפריש העני דכל פיאה חייבת בתרומה. ומסקי התוס' משום דפיא' הוי דבר מועט. ע"כ לא קאמר תרומה. וא"כ סברת התוס' שאין חילוק בין תרומה למעשר. ואמאי לא הביאו הירושלמי הזה. דס"ל דיש חילוק בין מעשרות לתרומ'

ע"כ נראה לי דיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) הפריש בכורים מכרי ממורח פטור מתרומה גדולה. ואמר ר' חגי קומי ר' יוסי מתניתא אמרה כן לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח הא אם מירח חייב משא"כ בתרומה. והוא ט"ס וצ"ל משא"כ בביכורים. פי' דבביכורים אע"פ שנתמרח וחל עלה חובת תרומה. אעפ"כ פטור. וע"ז אמר מתניתא אמרה כן

וע"כ מקשה ולימא אף בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. פי' ומאי מייתי ראי' מהברייתא דתני משא"כ בביכורים. ומוכיח מינה דבכורים אע"פ שנמרח כטור מתרומ' גדולה. ע"ז פריך ולימא בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. פי' דילמא הא דקאמר משא"כ בביכורים היינו דהפיאה פטור קודם מירוח. אבל בביכורים יהא חייב אע"פ שלא מירח. ע"ז אמר ויידא אמרה דא (פי' שזאת אומרת שסובר כהדא דאמרינן דלמה נקר' שמן ביכורים שהם קודמים לכל וכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בה. פי' דכל הקודם אינו חייב בחבירו אלא שחבירו מתחייב בו. וא"כ האיך איפשר לומר שהביכורים אם לא הפריש עד שנתלשו חייב בתרומה כיון דביכורים הן והן קודמים לכל בודאי אינו