נועם ירושלמי על זרעים לו

לובשן אומר על מצות תפילין. ובאמת צריך ב' ברכות

ע"כ נראה לי לבאר דהירושלמי ס"ל כשיטת רש"י. ויתבאר הירושלמי דהכא. והוא דצריך להבין שיטת רש"י דאם לא סח מברך אחת דהיינו ברכת להניח לחוד ואם סח מברך שתים. דהיינו ברכת להניח וברכת על מצות. כמו שהקשה הרא"ש בהלכות תפילין דאם נתקן ברכה על מצות על של ראש כשהוא מניח בלא של יד למה לא יברך נמי אותה ברכה כשהוא מניח עם של יד. וא"ת ברכת להניח שבירך על של יד פוטר את של ראש. א"כ יברך להניח כשהוא מניח של ראש בלבד. ולמה תיקנו ברכה אחרת

ע"כ נראה לי דלפי שיטת הירושלמי ניחא שפיר. וכמו שביארתי על הא דאמרינן בירושלמי (פ' כיצד מברכין) בר קפרא ותרין תלמידיו נתארחו אצל בה"ב בהדין פונדקא אפיק קומיהון פרגן ואחוניתא וקפלוטות. אמרו נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיניתא. נברך על אחוניתא לא פטר לא דין ולא דין. קפץ חד ובירך על פרגיניתא שהכל נהיה בדברו. גחיך לי' חברי' א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן אלא לך לוגלן זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגת עלי' וכו' א"ר יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום. (פי' שמתו שניהם ועדיין לא פשיט לן איך לעשות) ע"ז אמר מאי כדון. פי' איך הלכה וע"ז אמר מסתברא מברך על הקפלוטין שהנ"ב טפילה לו. וביארתי שם שהירושלמי אינו סובר כמו ש"ס בבלי בברכות (ד' מ"א) מיתיבי הי' לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית. וס"ד דמברך בפה"א אפי' לפטור בפה"ע. וכמו דתנן בירך על פרי העץ בפה"א יצא. עד דמסיק הכא במאי עסקינן כשצנון עיקר. וכמו שפי' רש"י ואף על גב דתנן בירך על פירות האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליו בפה"א אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר הזית

אבל הירושלמי סובר להלכה דכיון דתנן דאם בירך על פה"ע בפה"א יצא א"כ כשיברך נמי בפה"א אין צריך לברך על העץ. דאף על גב דנתקן על פרי העץ בפה"ע. אעפ"כ כיון דתנן דאם בירך על פרי העץ בפה"א יצא. והוא בירך על פה"א ממילא פוטרת של עץ. וע"כ אמרו נברך על הקפלוטין דו פטר אחוניתא ולא פטר פרגיניתא. משום דברכת פרגיניתא הוא שהכל נברך על אחוניתא (פי' בפה"ע) לא פטר לא דין ולא דין. וע"ז אומר מאי כדון מסתברא מברך על הקפלוטין שהנ"ב טפילה לו. פי' דאין לברך על שהנ"ב בכדי לפטור את כולם. זה אינו דכיון דבפה"א ובפה"ע היא ברכה מבוררת יותר א"כ צריך לברך על בפה"א. וממילא אינה פוטרת שהנ"ב אבל לענין בפה"א ובורא פרי העץ אף דברכת פה"ע מבורר יותר עכ"ז צריך ברך תחילה בפה"א בכדי לפטור את של עץ. וכמו שכתבו התוספות בברכות (ד' מ"א) דלא חשיב בפה"ע כל כך מבפה"א כמו שחשיב בפה"א משהנ"ב

ובזה יתבאר הירושלמי דהכא דבאמת ס"ל כשיטת רש"י והטעם הוא דברכת להניח הוא שייכא לשל יד ולשל ראש אבל על מצות אינה רק לשל ראש. וכמו שכתבו התוספות שעל מצות הוא גמר המצוה ועיקר דיש בה ארבעה בתים והוא ש"ר שהוא גמר המצוה כו' ויברך על המצות. וע"כ אם בירך להניח על של יד אף שהיא ברכה שאינה מיוחדת לשל ראש. אעפ"כ יוצא בהם אף על ש"ר ג"כ. כיון דעל של יד תיקנו להניח ע"כ יוצא על ש"ר ג"כ. אבל אם סח וצריך לברך על של ראש לכתחילה. ע"כ צריך לברך על המצות שהיא עיקר הברכה שלה. אבל אם בירך להניח על של יד כיון שהיא שייכא לש"ר ג"כ. ע"כ יוצא בה על של ראש. (וכמו דאמרינן דבפה"א ובפה"ע שלכתחילה צריך לברך על פרי העץ בפה"א שהוא ברכה מבוררת ואף עפ"כ יכול לברך תחילה על פה"א לפטור של עץ לשיטת הירושלמי) ה"נ לענין ברכת להניח כיון שצריך לברך על של יד. ע"כ ממילא פוטר את של ראש. וע"כ אין צריך לברך עוד על של ראש. אבל אם סח כיון דצריך לברך בתחילה על של ראש צריך לברך ברכה המיוחדת אליו דווקא. וכל זה הוא לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הבבלי אי איפשר לומר הכי דכיון שאומר דווקא אם בירך על פרי העץ בפה"א יצא. אבל לכתחילה אין לברך על בפה"א לפטור של עץ. דהא בתחילה צריך לברך על של עץ ברכה המיוחדת אליו א"כ איך נאמר דיברך להניח על של יד לפטור את של ראש. אלא ודאי דהפי' כך הוא דסח מברך אחת היינו על של יד להניח ועל של ראש על מצות. וברכה להניח הוא על של יד ושל ראש כיון דלא סח. ומ"מ צריך לברך על מצות על ש"ר ג"כ. אבל אם סח כיון דאינו יוצא בברכת להניח של יד צריך לברך על של ראש שתים להניח ועל מצות תפילין

ובזה יתבאר הירושלמי מאימתי מברך עליהם. ר' יוחנן אמר עובר לעשייתן. ר"ה אמר בשעת עשייתן אתי' דר"ה כשמואל דאמר ר' יוסי ב"ר בון בשם שמואל כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעת שופר וטבילה שאי איפשר לברך בשעת עשייתן כו' א"ר יונה אית לך חורי (פי' יש לך עוד מצוה א' שצריך לברך עובר לעשייתן תפילין של יד עד שלא יחלוץ. (והוא ט"ס וצ"ל עד שלא יגמור) ושל ראש עד שלא ייבה לא ייבה. מן דייבה הא ייבה. ופי' שע"כ צריך לברך להניח קודם עשייתן דליכא למימר שיברך אחר עשייתן. דא"כ יהא צריך לברך לאחר הנחת תפילין של יד ושל ראש. וא"כ לא יכול לפטור בברכה אחת להניח. דהא כיון שיניח תפילין של ראש. א"כ כבר נתחייב בברכת על מצות. וא"כ איך יפטר בברכת להניח. בשלמא אם מברך תחילה. א"כ די בברכה אחת. דהא על תפילין של יד מברך להניח שזו היא עיקר ברכתה ושל ראש עדיין לא נתחייב ולאחר שכבר הניח ממילא נפטר בברכת להניח. וע"ז אומר שלכך צריך לברך תפילין של יד עד שלא יגמור. ושל ראש עד שלא ייבה לא ייבה. פי' שעדיין לא נתחייב בברכה שלא חל עליו החיוב של מצות ש"ר וכיון דהניח ממילא נפטר בברכת להניח. וע"כ די בברכה אחת. מן דייבה הא ייבה פי' משא"כ אם יברך לאחר גמר המצוה של יד ושל ראש לא נפטר בברכה אחת. כיון דכבר נתחייב של ראש בברכה המיוחדת לשל ראש. ובברכת על מצות אינו יכול לפטור על של יד שזהו ברכה המיוחדת לשל ראש דווקא. וכמו שכתבו התוספות. שע"כ נתקן על מצות על ש"ר משום שזהו עיקר מצות תפילין. לכך צריך לברך דווקא קודם עשייתן. ולא בשעת עשייתן דהיינו בשעת גמר המצוה דהיינו לאחר שיניח ש"ר דא"כ יצטרך שתי ברכות. וע"כ כתב הג"מי דמהירושלמי משמע כמו שפי' רש"י. אבל אעפ"כ כל זה לשיטת הירושלמי אבל לשיטת הש"ס דילן צריך לפרש כמו שפר"ת וכמו שביארתי. ודוק

ויותר טוב לפרש ולגרוס תפילין של יד עד שלא יקשור ושל ראש עד שלא ייבה מן דייבה הא ייבה. (וכן גריס הגר"א) פי' דצריך לברך על של יד עד שלא יקשור דאם יברך אחר שיניח של יד א"כ כבר נתחייב בתפילין ש"ר. וא"כ אינו יכול לפטור בברכת שליד. וע"ז אמר ושל ראש עד שלא ייבה (פי' קודם שהניח תפילין של יד) מן דייבה הא ייבה (פי' יצא ידי תפילין של יד ונתחייב במצות של ראש. וא"כ לא יכול לפטור) ועיין בש"א (סי' כ"ז) במה שהשיג על הש"ע שכתב בשם רבינו יונה שאם נתכוין לפטור בפה"א את של עץ יצא. והשיג עליו מהסוגי' דברכו' (ד' מ"א) ותמיהני דהא רבינו יונה לא קאמר אלא דאם נתכוין לפטור יצא דהיינו בדיעבד אבל לכתחילה לא] (וכן כ' המ"א (באו"ח סי' ר"ו ס"ק ב') ולענין לכתחילה (עי' סי' רי"א סע"ג) ושם כתב הש"ע ואם הביא לפניו בפה"ע ובפה"א איזה שירצה יקדים) והוא כמו דס"ל לעולא (ד' מ"א שם) וא"כ הי' איפשר לומר ג"כ דאם מניח תחילה של יד. א"כ צריך לברך להניח ויתכוין לפטור של ראש. והוי אח"כ כדיעבד. אבל אם יברך אח"כ הרי חל עליו החיוב בברכת של ראש. וא"כ הוי כמתכוין לפטור לכתחילה. ועי' בט"ז שם סי' ר"ו ס"ק ב'. ודו"ק]

וע"ז אומר עד שלא ייבה. וא"כ הוי כמו שלא חל עליו החיוב משא"כ אם כבר הניח של יד. אך כבר ביארתי