נועם ירושלמי על זרעים לה

שאומר דולד הטומאה מד"ת. א"כ מה הוצרך ר' חנינא סגן הכהנים להשמיענו ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו הא זה ידעינן מהא דב"ש וב"ה דהשתא פסול תורה עם טומאת תורה שורפין מכש"כ דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. ומשני ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ה וב"ש. [וכתב הק"ע פי' ששניהם מודים בזה אפי' ב"ש וב"ה ג"כ. וקשה וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן גם מה שפי' דלא נחלקו ב"ש וב"ה בזה הוא ג"כ דחוק. דהא קאמר ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה

] ע"כ נראה לי כמו שביארתי דהא דאמר ר' יוחנן בין זה ובין זה דבר תורה היינו בולד ולד הטומאה וכמו דאמרי' בפסחים (דף ט"ו) וכמו דאמרי' בירושלמי (שם) על דעתי' דר' יוחנן אב הטומאה עושה ראשון ולד הטומא' עושה שני שני שנגע בראשון הרי הוא במקומו שני. ומשני שהשלישי שנגע בראשון כו' (פי' דמיירי בשלישי שהוא ולד ולד הטומאה וא"כ איך יטמא ד"ת הא אין טומאה עושה כיוצא בה מדאורייתא וא"כ צ"ל דמיירי שהכלי נטמא באב הטומאה ואח"כ נטמאו משקין ע"י הכלי ואח"כ נטמא האוכל. וא"כ הוי שלישי דאורייתא וא"כ מוכח דר' יוחנן סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו דאמרי' בפסחים (דף ט"ו) דלר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין שנטמאו מחמת שרץ ואזדא ר"מ לטעמי' ור"י לטעמי' ופירש"י שם ונרא' בעיני דר"י אולד ולד קא סמיך כו' ולעולם בבשר שנטמא במשקין שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ. וע"כ ניחא הא דאמר ר"ח סגן הכהנים מימיהם של כהנים לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה דב"ה אומרים ששורפין פסול תורה עם טומאת תורה. א"כ כש"כ ששורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז משני בירושלמי ר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה וכמו שביארתי דב"ש וב"ה דפליגי במוזגין את הכוס לפי שיטת הירושלמי בברכות (פ"ח) דאמר ר' יוחנן אתי' דב"ש כר' יוסי ודב"ה כר"מ. א"כ כיון דס"ל לב"ה כר"מ שטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן. וא"כ לפ"ז קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. דהא אי אמרינן ולד הטומאה ובולד ולד מיירי כמו דאיתא בפסחים א י"ד) ובירושלמי (שם) א"כ אי איפשר רק ע"י משקין. וע"כ ב"ה קמ"ל דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. ולב"ש דס"ל כר' יוסי דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא א"כ טובא קמ"ל דשורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. דהא ב"ש ס"ל דאין שורפין פסול תורה עם טומאת תורה. וע"כ קאמר דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש ומשום ב"ה פי' ולשניהם ניחא

ובזה יתבאר הירושלמי שם (ה"ז) הוסיף ר"ע מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת כו' על דעתי' דר"י תמן שורפין טומאת תורה עם טומאת תורה. ובא להוסיף פסול תורה עם טומאת תורה. על דעתי' דבר קפרא תמן שורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה. והכא פסול תורה עם טומאת תורה לא בא אלא לפחות (פי' דכיון דשורפין טומאת דבריהם עם טומאת תורה מכש"כ דשורפין פסול תורה עם טומאת תורה. והכא שמן שנפסל בטבול יום הוי פסול תורה עם טומאת תורה ואם כן לא בא ר' עקיבא אלא לפחות. וע"ז משני תיפתר בטבול יום מבית הפרס שהוא מדבריהם

ואמרינן שם ר' חנינא סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. אמר ר' מנא קומי ר' יוסי ר' עקיבא כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא ד"ת. והירושלמי הזה אינו מובן והק"ע נדחק בזה. ולפי מה שביארתי איפשר לומר דמקשה על הא דאמר דלר' יוחנן ניחא דאמר בולד הטומאה דאורייתא א"כ ניחא מה שבא להוסיף דאפילו פסול תורה שורפין עם טומאת תורה. וע"ז מקשה דהא כבר אמר בירושלמי דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה. דאל"ה מה בא להעיד ר"ח סגן הכהנים דהשתא פסול תורה שורפין עם טומאת תורה כמו דאמרי ב"ה דהפיגול והנותר והטמא נשרפין כאחת. מכש"כ טומאת תורה עם טומאת תורה. וע"ז אמר דשני' משום ב"ש וב"ה וכמו שביארתי דלב"ה דסבירי להו דטומאת משקין דרבנן. א"כ אם נטמא בולד הטומאה ע"י משקין א"כ נטמא בטומאה דרבנן ולב"ש דהוי טומאת תורה דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא הא ס"ל דהפיגול והנותר והטמא אין שורפין כאחת וא"כ אפילו לר' יוחנן דאמר ד"ת מ"מ לב"ה הוי דרבנן ואם כן אפי' לר' יוחנן קשה דלא בא אלא לפחות

וע"ז משני ר' עקיבא כדעתי' דר' עקיבא אמר יטמא ד"ת פי' דמשני דר"ע וודאי סובר דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דכיון דס"ל דטומאת משקין לטמא עצמן מן התורה וא"כ לא מוקי לה בהכשר. וא"כ בודאי מטמא אחרים דאורייתא דהוא ס"ל דיטמא יטמא. וכה"ג הקשו התוספות בפסחים (ד' ט"ז) בד"ה ר' יוסי כו' ועוד קשה דבמה הם חולקין כיון דר' יוסי אליבא דר' עקיבא אומר וכי אינו מודה ר"מ. דלר"ע טומאת משקין לטמא אחרים מדאורי' הא ר"ע דריש בהדיא יטמא יטמא כו'] וע"ז משני דר"ע לטעמי' דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. א"כ לר' יוחנן דאמר בולד הטומאה ד"ת ניחא דבא להוסיף אפי' פסול תורה עם טומאת תורה. דאע"ג דאמרינן דר"ח סגן הכהנים שני' משום ב"ש וב"ה ולב"ה הוי דרבנן דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דרבנן. אעפ"כ ר"ע לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא. וא"כ הוי ולד הטומאה ד"ת וע"כ בא להוסיף אפילו פסול תורה עם טומאת תורה וא"כ מוכח מזה הירושלמי דב"ש וב"ה פליגי אם טומאת משקין לטמא אחרים הוי דאורייתא אי לא. דב"ש סברי טומאת משקין מטמא אחרים דאורייתא וב"ה סברי דהוא דרבנן. וכמו שביארתי. ודוק: הרואה פרק תשיעי

מצות מאימתי מברך עליהן. ר' יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן אתי' דרב הונא כשמואל דאמר ר' יוסי ב"ר בון בשם שמואל כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעת שופר וטבילה כו' א"ר יונה אית לך חורי תפילין של יד עד שלא יחלוץ ושל ראש עד שלא ייבה. מן דייבה הא ייבה

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור. והמפרש נדחק בזה ע"כ נראה לי לבאר ע"פ מה שהביא הפ"מ מה שכתב הג"מ בירושלמי בפ"ד שמהירושלמי מוכח כשיטת רש"י שפירש במנחות (ד' ל"ו) על דלא סח מברך אחת סח מברך שתים דלא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש. סח מברך שתים להניח בשל יד. ועל מצות בשל ראש. ולא כפירוש ר"ת דלא סח מברך אחת ושל ראש מברך על מצות תפילין כו' היא ברכתו. סח מברך ב' לשל ראש להניח ועל מצות כו' ותמה ע"ז הפ"מ דמהיכן מוכח שהירושלמי סובר כפירש"י. ואדרבא הא אמרינן בירושלמי (פ' שני) ברכות באיזה צד הוא מברך כשהוא נותן על יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין וכן הוא לפי הגהות המפרש מהרא"פ. כשהוא נותן על הראש מהו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. וא"כ משמע מהירושלמי דלא כפירש"י דאפי' לא סח מברך שתים ונהי דאיכא לתרץ ולפרש דמיירי בסח. וכמו דמתרץ הגמרא במנחות (ד' ל"ו) והא שלח ר"ח ברי' דרב הונא משמי' דר"י על תפילה של יד אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין. על של ראש אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין ומתרצינן דמיירי בסח. הכא נמי איפשר לפרש הירושלמי דמיירי בסח. ומ"מ ליכא הוכחה דסובר כרש"י. וכן הא דאמר בירושלמי הכא בפירקין העושה תפילין לעצמו כו' אומר על מצות תפילין. איפשר נמי לומר דנקט חדא דכשהוא