נועם ירושלמי על זרעים לא

מהרא"פ א"כ איפשר לומר דאכל תאנים וענבים וע"כ אמר נברך על המזון שאכלנו. דאם נאמר דאכל עלה של ירק וכרשב"ג. א"כ איך אמר נברך על המזון. אלא ודאי דאתי כר"ג. וכיון שמברך עליהם שלש ברכות ומברכין על הארץ ועל המזון. א"כ לר"ג ודאי הוה מזון (ולקמן יתבאר בזה) וע"כ אומר מה דפשיטא לי' שאמר דחולקין רק על הראשונה אבל על השני' מודו. הוא ר"ג דסובר דמברכין עליהם שלש ברכות. וע"כ כיון שמברך עליהם ברכת המזון ע"כ ודאי מוציא נמי. והא דמיבעי לר' ירמיה דאע"פ שאכל ירק מצטרף אם יכול להוציא היינו לרבנן דס"ל שאינו מברך ג' ברכות. והי' יכול לומר דאפי' לר"ג מסתפקא לי' בעלה של ירק. אך כיון דבאמת הלכה כרבנן. וע"ז אומר כרבנן. והא דפשיטא לי' היינו כר"ג. וא"כ איפשר דאכל תאנים וענבים וע"כ יכול להוציא. וע"כ לא רצה לומר דחולקין עליו חביריו משום דיכול לומר דס"ל כשיטת ר"ג. [וגם לרבנן בעלה של ירק נמי מספקא להו]. וע"כ אמר דחולקין עליו חביריו על הראשונה

וע"ז אומר דברי חכמים (פי' חכמים דפליגי על ר"ג) ר' יעקב ב"ר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנים עד שיאכל כזית דגן. פי' שצריך לברך ע"ז ברכת המזון. וע"כ מזמנים עליהם. וע"ז אומר והתני שנים פת וא' ירק מזמנים וכמאן אתי דהא רבנן סברי דאין מזמנים עד שיאכל כזית דגן. ור"ג נמי לא פליג אלא בשבעת המינים. ע"ז אומר מתניתא כרשב"ג דהא לרשב"ג לא מצינו רק דמצטרף אבל לא להוציא. ובהא מיבעי לי' לר' ירמי'. וע"ז אומר מה דפשיטא לי' כר"ג. והוא אכל בלא נ"י תאנים וענבים. וע"כ בירך והוציא אותם. ודוק

והנה יש לדקדק דבירושלמי אמר דבירך על המזון שאכלנו וא"כ לכאורה קשה דהא מזון לא מיקרי אלא מין דגן. וכמו דאמרינן בעירובין (דף ל') מלח ומים הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון. לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד כו' אמר רב הונא באומר כל הזן עלי מים ומלח הוא דלא זייני הא כל מילי זייני והאמר רבב"ח כו' הוינא אזילנא בתרי' דר' יוחנן למיכל פירות גינוסר כו' והוה אכל להו לכולהון ואמר כו' דלא טעים זיונא אימא מזונא. וא"כ קשי' דאיך אמר נברך על המזון שאכלנו

אך באמת לא קשה מידי דהירושלמי לשיטתי' דכל מילי איקרי מזון. וכמו דאמרינן בירושלמי דעירובין (פ"ג ה"א) א"ר חייא בר בא ר"י אכל חלוטין ואמר לא טעמתי מידי בההוא יומא. ותנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח פתר לה כר' יאשי' דאמר הלכו בנדרים אחר לשון תורה פי' אבל ר' יוחנן אמר התם דבנדרים הלכו אחר לשון בני אדם ומניין שכל הדברים קרויין מזון ר' אחא כו' ר' עולא ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון. מה ת"ל מזון אלא שכל הדברים קרויין מזון. וא"כ כיון שכל הדברים קרויין מזון. ע"כ אע"פ שלא אכל שמעון בן שטח מין דגן אפ"ה אמר על המזון שאכלנו. משא"כ לשיטת הש"ס דילן דלא מחלק וס"ל דאפי' בלשון תורה לא הוי מזון רק מה' המינים כמו שמוכח בעירובין (שם) ע"כ אמרינן בברכות (שם) היכי אברך ברוך שאכל ינאי וחבירי' משלו כו' ולא קאמר על המזון. דלשיטת הש"ס דילן כיון שהיה יין אע"פ דאמרינן בברכות (דף ל"ה) דסעיד אעפ"כ לא נקרא מזון. ובירושלמי (פרק כיצד מברכין) עד כדון בתחילה בסוף ר' יונה בשם ר"ש חסידא אמר בורא מיני מעדנים לעדן בהם נפש כל חי בא"י על הארץ ועל מעדנות ר' אבא בר יעקב בשם ר' יצחק רובא רבי כשהי' אוכל בשר וביצה הי' אומר אשר ברא בהם להחיות נפש כל חי בא"י חי העולמים עד כדון בסוף כו' אתי' דר"ש חסידא כרבי ושניהם כר"ג דתני' זה הכלל שהי' ר' יהודא אומר משום ר"ג כל שהוא ממין שבעה ואינו מין דגן מין דגן ולא אפאו פת ר"ג אומר מברך לאחריו שלש ברכות וחכ"א ברכה אחת. וכל שאינו ממין שבעה ואינו מין דגן ר"ג אומר מברך לפניו ולאחריו וחכ"א מברך לפניו ולא לאחריו

וא"כ מוכח מהירושלמי דלחכמים של ר"ג לא הי' מברכין כלל על דבר שאינו מין שבעה לבסוף. אבל ר"ג סובר דטעון ברכה לבסוף אפי' בדברים שאינן ממין ז' והא דאמרינן ר' אבא ב"ר יעקב בשם ר' יצחק רובא רבי כשהי' אוכל בשר וביצה הי' אומר אשר ברא בהם להחיות בהם נפש כל חי סובר כר"ג וכן ר"ש חסידא. וכן הא דאמרינן בש"ס דילן (ד' מ"ד) א"ר יצחק בר אבדימי בשם רבינא על הביעה ועל מיני קופרא בתחילה מברך שהכל ולבסוף בורא מיני נפשות רבות. אבל ירקא לא. ור' יצחק אמר אפילו ירקא הוא לשיטת הירושלמי דסברי כר"ג דטעון ברכה לאחריו. אבל לרבנן אין טעון ברכה לאחריו כלל

וע"כ אומר דהא דאמר ר' ירמי' דחולקין על הראשונה אבל על השני' אין חולקין עליו חבירי' הוא לר"ג. וע"כ כיון דלר"ג טעון ברכה לאחריו וע"כ הוי מחוייב בדבר לברך ברכה אחרונה ולשיטת הירושלמי (פ"ג דעירובין) דכל מילי איקרי מזון נפטר בברכת המזון וכמו דאמרינן בברכות (דף י"ב) לא צריכא כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בתמרי נמי יצא דאפי' סיים בדנהמא נמי יצא. מ"ט דתמרי נמי מיזן זייני. וא"כ לשיטת הירושלמי דמן התורה כל מילי איקרי מזון. א"כ אם בירך ברכת המזון יצא על בל הדברים. וא"כ איפשר לומר דהוי מחוייב בדבר. וכמו שהבאתי לעיל (בפ"ב דברכות) הירושלמי בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו. ייבא מההוא דאמר ר' חלבו כו' הכל יוצאים בי"ד שהיא זמן קריאתה. וע"כ כיון דבדיעבד יוצא הוי מחוייב בדרבנן. וע"כ יכול להוציא אחרים נמי ואע"פ שאינו מחוייב רק דמחוייב מדרבנן מחוייב קרינא בי'. וא"כ לפי"ז איפשר לומר שר"ש בן שטח אכל ירק כמשמעות הירושלמי אעפ"כ יכול להוציאם ור"ג דסובר דצריך לברך לאחריו אפילו על דבר שאינו מז' המינים

וע"כ אמר ר' ירמי' על הראשונה דהיינו שאין חולקין עליו רק על הראשונה. במה שאמר על המזון שאכל ינאי וחביריו אבל בשני' מה שבירך והוציא אחרים אינם חולקים עליו. ואף דמיבעי לי' אותו שאכל ירק אם יכול להוציא. וכמו דמקשה התם צריכא לי' וכא פשיטא ליה. וע"ז משני לי' הן דצריכא לי' כרבנן וכא דפשיטא לי' כר"ג (כצ"ל) פי' הא דצריכא לי' כרבנן דלרבנן כיון שאין טעון ברכה אחרונה כלל. ע"כ לא הוי מחוייב בדבר אפי' מדרבנן ואינו יכול להוציא אחרים. וכא דפשיטא לי' כר"ג. פי' דלר"ג כיון דטעון ברכה אחרונה אפי' בדבר שאינו מז' המינים ואפי' על ירקא ג"כ. ע"כ כיון שטעון ברכה לאחריו ויוצא בברכת המזון להירושלמי דס"ל דמדאורייתא הוי כל מילי מזון ע"כ הוי מחוייב בדבר ויכול להוציא אחרים כיון דבדיעבד יצא. וא"כ לא קשי' על ר' ירמיה

ור' אבא סובר דחולקים על השני' ג"כ דס"ל דאפי' לר"ג אינו מוציא אחרים משום דמ"מ אינו מחוייב רק מדרבנן וע"כ אינו מועיל להוציא את מי שמחוייב מדאורייתא כמו שכתבו התוס'. אבל ר' ירמי' סובר דיכול להוציא אע"פ שאינו מחוייב רק מדרבנן לר"ג. וע"ז אומר דברי רבנן. ר' יעקב ב"ר אחא בשם ר' יוחנן לעולם אין מזמנים עליו עד שיאכל כזית דגן. וע"ז פריך והא תני שנים פת ואחד ירק מזמנים, מתניתא כרשב"ג. ואליבא דרשב"ג מצטרף. אבל אינו יכול להוציא אחרים רק לר"ג. [ולפי"ז איפשר לומר דשמעון בן שטח אכל מפירות שאינם מז' המינים. כמו שביארתי ולא כמו שביארתי תחילה דר"ג שסובר דעל ז' המינים טעון ברכת המזון דבזה לית הלכתא כר"ג וא"כ אמאי לא קאמר ר' ירמי' דחולקין על השני' ג"כ. אבל לפי מה שביארתי דר"ג היינו שסובר דצריך לברך ברכה אחרונה על הכל בזה רבי ור"ש חסידא נמי סוברים כר"ג. וכן פסק הש"ס דילן בברכות (ד' מ"ד)]. ודוק: