נועם ירושלמי על זרעים לב

והנה מזה מוכח דהירושלמי לא סובר כשיטת הש"ס דילן דלשיטת הש"ס דילן אמרינן בברכות (ד' ל"ז) הכי ר' יהודא אומר משמו כל שהוא משבעת המינים ולא מין דגן או מין דגן ולא עשאו פת. ר"ג אומר שלש ברכות. וחכ"א ברכה אחת. כל שאינו משבעת המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן ר"ג אומר ברכה אחת מעין ג'. וחכ"א ולא כלום. והפי' הוא שאינו מברך ברכה א' מעין שלש. וכמו שפירש"י לעיל ולא כלום כלומר אינו טעון מברכת פירות ארץ ישראל ולא כלום. אלא בורא נפשות רבות כו' ולשיטת הירושלמי לא מיירי באורז ודוחן אלא בכל מילי. ור"ג סובר שצריך לברך אחריו בורא נפשות רבות. כמו שאומר דרבי כשהוא אוכל בשר וביצה הי' מברך בנ"ר משום דרבי סובר כר"ג. ולרבנן אינו מברך כלום

ולפ"ז אפ"ל דהירושלמי והבבלי לשיטתייהו אזלי דבש"ס דילן אמרינן בברכות (ד' מ"ח) יהבי לי' כסא לברוכי אמר היכי אברך ברוך שאכל ינאי וחביריו משלו שתי' לההוא כסא יהבו לי' כסא אחרינא ובריך כו' ובירושלמי אמרי' יהבו לי' ואכל ומר על המזון שאכלנו והוא כמו שכתב הטור או"ח סי' (קצ"ז) כתב אחי ה"ר יחיאל שאלתי לא"א הרא"ש אם המצטרף נפטר בברכה אחרונה בבה"מ של אלו והשיבני דלא וכתב הב"י והטעם נ"ל שהוא מדאסיקנא דברים הבאים לאחר הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם דהמוציא ובה"מ אין פוטרים אלא מה שאכל בתוך עיקר הסעודה אבל דשמעון בן שטח קשה לי ושמא שמעון בן שטח אף בזו לגרמי' הוא דעבד דס"ל דג' פוטר מעין ג' א"נ שאני יין דמיזן זיין וכענין שאמרו גבי תמרי בספ"ק (ד' י"ב) דאפי' אמר הזן את הכל נמי יצא דתמרי נמי מיזן זייני עכ"ל. א"כ לפ"ז י"ל דע"כ סובר הש"ס דילן דע"כ נצטרף ולא בירך ברכה אחרונה היינו דווקא משום דשתה הכוס ע"כ יצא ידי ברכה אחרונה משום דיין נמי מיזן זיין אבל הירושלמי לשיטתי' דס"ל דכל מילי איקרי מזון ע"כ אמר דיהבו לי' ואכל דהיינו עלה של ירק דכל מילי איקרי מזון: ולפי מה שביארתי איפשר לפרש באופן אחר הא שאמר ר' ירמיה דהא דאמר ר' יוחנן חולקים עליו על ר"ש בן שטח דחייב על הראשונה ופירש המפר דעל הראשונה היינו על מה שאמר נברך על המזון שאכל ינאי וחביריו. וקשה דהא הפי' הוא בש"ס דילן בתמיה כמו שפי' רש"י בברכות (ד' מ"ח) דהיינו שאמר דאיך יברך על המזון שאכל ינאי וחביריו

ע"כ נ"ל דעל הראשונה היינו על הברכה הראשונה שאמר נברך על המזון שאכלנו דכיון דאכל עלה של ירק א"כ לא איקרי מזון ואיפשר דס"ל כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ל') דר' יוחנן לא ס"ל דכל מילי איקרי מזון וע"כ אמר על הראשונה היינו במה שאמר על המזון שאכלנו ועוד אפ"ל דאפי' לשיטת הירושלמי כיון דס"ל דר' יוחנן סובר דבלשון בני אדם לאו כל מילי איקרי מזון א"כ איך אמר על המזון שאכלנו ואף דבבהמ"ז צריך למיזל בתר לשון תורה אעפ"כ כיון דהא דאמר על המזון שאכלנו אינו מעיקר הברכה דהא בשלשה אמרי' בברכות (ד' נ') דה"ז בור רק בעשרה דמוכחא מילתא וא"כ כיון דבלשון בני אדם לא מיקרי מזון א"כ איך אמר על המזון שאכלנו אבל על השניה דהיינו במה שבירך בהמ"ז יפה עשה שהוציא אותם ואינם חולקים עליו חביריו או איפשר דס"ל דנפטר ג"כ מברכה אחרונה וכמו שכתב הרא"ש בברכות (ד' מ"ב) ועוד כל מילי דזייני לבד ממים שייכא בהו ברכת הזן. ונהי דמזון לא שייך בהו מ"מ ברכת הזן וברכת הארץ וברכת ירושלים שייך בהו. וע"כ יפה עשה שהוציא ולא בירך ברכה אחרונה. ור' בא אומר על השני' דהיינו, שאינו יכול להוציא. ועוד אפילו יכול להוציא אעפ"כ לא נפטר מברכה אחרונה וכמו שכתב הרא"ש והרשב"א דלא עדיף מדברים הבאים לאחר הסעודה שאין הפת פוטרתן. וע"ז מקשה הירושלמי מחלפא שיטתי' דר' ירמי' התם צריכא לי' וכא פשיטא לי' דהא אמר דר' יוחנן אמר דחולקים עליו על הראשונה. אבל במה שהוציא אותם שפיר עביד. וע"ז אמר הן דצריכא ליה כרבנן וכא דפשיטא ליה כרשב"ג וע"כ אמר דחולקין רק על הראשונה וכמו שביארתי לעיל. ודוק. אלו דברים פרק שמיני

אלו דברים שבין ב"ש ובין ב"ה בסעודה. ב"ש אומרים מברך על היום ואח"כ מברך על היין וב"ה אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על היו' מה טעמיהון דב"ש שקדושת היום גורמת ליין שיבוא וכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין. מה טעמיהון דב"ה שהיין גורם לקדושת היום שתאמר ד"א היין תדיר וקדושת היום אינה תדירה. א"ר יוסה מדברי שניהם יין ואבדלה יין קודם. כלום טעמיהון דב"ש אלא שקדושת היום גורמת ליין שיבוא. וכאן הואיל ולא אבדלה גורמת ליין שיבוא היין קודם כו'

והנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וט"ס. (וכצ"ל) כלום טעמיהון דב"ש אלא שכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין. וכאן הואיל ולא נתחייב באבדלה עד שלא בא היין יין קודם. כלום טעמיהון דב"ה אלא שהיין תדיר וקדושת היום אינה תדירה. וכאן הואיל והיין תדיר ואבדלה אינה תדירה היין קודם. א"ר מנא מדברי שניהם נלמד יין ואבדלה אבדלה קודמת. כלום טעמיהון דב"ש אלא דקידוש היום גורם ליין שיבוא. וכאן הואיל ואבדלה גורמת ליין שיבוא אבדלה קודמת. כלום טעמיהון דב"ה אלא שהיין גורם לקדושת היום שתאמר וכאן הואיל ואין היין גורם להבדלה שתאמר הבדלה קודמת. (כצ"ל ונתחלפו השורות בדפוס) א"ר זירא מדברי שניהם נלמד מבדילין בלא יין ואין מקדשין אלא ביין. וע"כ אמרינן דאין היין גורם להבדלה שתאמר דהא מבדילין בלא יין

[והנה בספרי נ"י (סי' כ"ה) הבאתי הירושלמי (פ"ז דיומא) אתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש קודם. כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם. האיך עבידא עבודת היום מקודשת. ומוספי היום תדירי עבודת היום קודמת למוספי היום. וכן בירושלמי (פ"ז דנזיר) אתי' דר"א כב"ש. דב"ש אומרים תדיר ומקודש תדיר קודם. (והוא ט"ס וצ"ל מקודש קודם)

והנה מהירושלמי הזה מוכח דס"ל דלא כשיטת הש"ס דילן בזבחים (דף צ"א) אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני. דלפי"ז ברכת היין הוי נמי מקודש. אך הירושלמי סובר דמקודש לא אהני רק לברכת היום. וע"כ אומר דאתי' דר"א כב"ש כמה דב"ש אומרים תדיר ומקודש מקודש קודם. כן ר"א אומר תדיר ומקודש מקודש קודם האיך עבידא עבודת היום מקודש ומוספי היום תדירי ועבודת היום מקודשת ומוספי היום תדירי עבודת היום קודמת]

עוד שם בירושלמי וקשי' על דב"ש בלילי שבת האיך עבידא הי' יושב ואוכל בע"ש וחשכה לילי שבת ואין שם אלא הכוס את אמר מניחן לאחר המזון ומשלשלן עליו כולם. מה נפשך יברך על היום המזון קודם. (פי' וכמו דתנן לקמן בש"א נר ומזון בשמים והבדלה כו') יברך על המזון היין קודם (פי' לב"ש דס"ל במתניתין דמברך על היין ואח"כ מברך על המזון) יברך על היין היום קודם (פי' לב"ש דס"ל דמברך על היום ואח"כ מברך על היין) אמר ר' בא ע"י שהוא ברכה קטנה כו'. וקשיא על דברי ב"ה במ"ש האיך עבידא כו'

והנה הירושלמי הזה צריך ביאור. וע"כ צריך להגיה ולבארו. והוא שנראה לי דהירושלמי קאי על הפלוגתא דר' יוסי ור' מנא. ומקשה על דר' יוסי דאמר מדברי שניהם יין ואבדלה יין קודם כלום טעמיהון דב"ש אלא שכבר נתחייב בקידוש היום עד שלא בא היין. וכאן הואיל ולא נתחייב בהבדלה עד שלא בא היין יין קודם (כצ"ל לפי הגהתי) וא"כ לר' יוסי עיקר הטעם של ב"ש הוא משום דכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין. ולפי"ז קשיא על דב"ש בלילי שבת האיך עבידא הי' אוכל בע"ש וחשכה לי' דלב"ש צריך לברך על המזון תחילה. וגם צריך לברך על היין תחילה קודם מזון ובקידוש היום צריך לברך על היום תחילה לב"ש א"כ איך יעשה בברכת היין: