עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › נועם ירושלמי על זרעים

נועם ירושלמי על זרעים כג

Noam Yerushalami Zeraim 23 · נועם ירושלמי על זרעים · free full Hebrew text

Open in the reader →

ר' זעירא חדי בה. סבר על דרבנן איתאמרת פ' ששמח דא"ר בא בשם ר"י ג"כ כמו ר' זעירא דהקדיש דם לב"ה אים בינייהו בין ב' הטעמים לרבנן דאמרי אין מעילה בדמים] דאם הטעם הוא משום כפרה אינו רק בקדשי מזבח. אבל לא בקדשי בדק הבית. דאין שייך שם כפרה. אבל אם הטעם משום דאין בו אלא כרת נפש בלבד א"כ אפילו בקדשי ב"ה נמי. דהתורה אמרה דבדם ליכא איסור אחר רק כרת נפש בלבד. והוא כמו שאומר ר' זעירא הקדיש דם ביניהון אבל עיקר הפלוגתא בין ר"מ ור"ש ורבנן הוא בקדשי מזבח. וע"ז א"ל ומה בידך על דר"ש איתאמרת (פי' דרבנן דר"ש ורבנן פליגי בקדשי בדק הבית גופא. וע"ז אומר קדשי בדק הבית ביניהון)

ואיפשר לומר דפליגי בקדשי בדק הבית אם מועלים בדמים היינו דר"מ ור"ש דסברי דמועלים בדמים סברי דיש מעילה בגידולין ודם הוי גידולין [והוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ל"א) חלב המוקדשין וביצי תורין לא נהנין ולא מועלין.. בד"א בקדשי מזבח. אבל בקדשי ב"ה הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה חמורה מועלין בה ובחלבה. ואפילו למ"ד מועלין בגידולי המזבח ה"מ בגידולין דחזי למזבח. אבל גידולין דלא חזי למזבח אין מועלין בהם. וכתבו התוס' שם דהיינו זעירא דאמר בפרק ולד חטאת המקיז דם לבהמת קדשים מועלין ופריך עלה רב המנונא והתנן חלב המוקדשין וביצי תרנגולין לא נהנין ולא מועלין ומדפריך לי' מגידולין אלמא חשיב דם לגידולין. להכי קאמר אפי' למ"ד מועלין בגידולין וה"פ אפי' למאן דאמר מועלין בדם ה"מ דם דחזי ליזרק. אבל גידולין כגון חלב המוקדשין. וביצי תורין לא]. וע"כ פליגי דר"ש ור"מ סברי דמועלין בגידולין ור"ש לטעמיה דס"ל במעיל' (דף י"ג) דאם הקדיש אילן ואח"כ נתמלא פירות מועלין בה ובמה שבתוכה (ובס"א הנוסחא ר"ש) וע"כ סובר דמועלין ור' יהודה לטעמי' דס"ל בב"ב (דף ע"ט) דאין מועלין בגידולין. ואי ר' זירא דהתם היינו ר' זעירא דהכא (וגרסינן ר' זעירא בר חנינא צ"ל בשם ר' חנינא). ע"כ אמר תחיל' דהוי חדי בה. דאי אמרינן דקדשי ב"ה איכא בינייהו בין שני הטעמים. דאי אמרינן דהטעם הא דאמרו רבנן דאין מועלין דכתיב כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. א"כ המקיז דם לקדשים כיון שהוא אינו עומד לכפרה מועלין בו לכ"ע. וא"כ היא הלכה פסוקה וע"כ אמר דעומדין מזה להתפלל דהוי הלכה פסוקה. אבל אי אמרינן דקדשי בד"ה איכא בינייהו ורבנן סברי דאין מועלין בגידולין. ע"כ איפשר לומר דאפי' בקדשי מזבח נמי אין מועלין בגידולין. דאע"ג דאמרינן בתמורה (שם) ואפי' למ"ד מועלין בגידולין של מזבח. היינו בגידולין דחזי למזבח דהיינו דם. והיינו ר' זעירא דאמר דמועלין בדם. היינו דווקא אי אמרינן דבקדשי ב"ה מועלין בגידולין. אבל אי אמרינן דבקדשי ב"ה אין מועלין בגידולין אין מועלין בדם. וכמו שביארתי בכמה מקומות בספרי שפת הנחל דלענין גידולין קדשי ב"ה חמיר וכמו דתנן בתמורה (דף ל"א) יש בקדשי ב"ה כו' ומועלין בגידולין וכמו דתנן במעילה (ד' י"ב) המוקדשין כו' לא נהנין ולא מועלין בד"א בקדשי מזבח אבל בקדשי ב"ה כו' חמורה מועלין בה ובחלבה. א"כ לא הוי הלכה פסוקה. [אך אינו מוכרח דיש לומר דר' זעירא דאמר המקיז דם בקדשים מועלין בהם כיון דחזי למזבח. ע"כ מועלין בגידולין אליבא דכ"ע]

והנה עוד יש לבאר הירושלמי באופן אחר. והוא דפליגי בקדשי בד"ה אם מועלין בדם. והוא כמו דאמרינן בחולין (ד' קל"ה) טעמא דכתב רחמנא צאנך הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז כו' ס"ד אמינא הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו. היכי דגזז לי' ליתיב לי' והא קדיש לי' סד"א לפרוק וליתיב לי' והא בעי העמדה והערכ' הניחא למ"ד קדשי בד"ה לא הוי בכלל העמדה והערכ' כו' וכתבו התוס' בד"ה והא בעי העמד' והערכ'. וא"ת מה שייך העמדה והערכ' בגיזה דהוי כמקדיש עצים ואבנים וי"ל דכיון שהי' מתחילה מחובר בבהמה שהיא בת העמדה והערכה צריך העמדה והערכה. וא"כ כיון שהיה מתחילה בבעלי חיים בעי העמדה והערכה. וא"כ כיון דבעי העמד' והערכ'. והדם לאו בר העמדה והערכה. אם כן לית בזה מעילה

וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמ"ש) א"ר יוסי מתניתא אמרה כן חמורה מועלין בה ובחלבה וחלב לאו כמתה היא. וכל שהוא טעון פדיון אין מועלין בו. (והוא ט"ס וצ"ל וכל שאין לו פדיון אין מועלין בו) פי' שאומר דממתניתין מוכח דבהמה טמאה לא בעי העמדה והערכה דאל"ה איך אמרינן חמורה מועלין בה ובחלבה. דהא חל הוי כמתה. וא"כ ליכא העמדה והערכה. וא"כ איך מועלין בה כו' א"ר חנינא קומי ר' מנא תיפתר כר"ש. פי' דס"ל דקדשי ב"ה לא בעי העמדה והערכה בתמורה (ד' ל"ג) אי כר"ש למה לי חמורה אפי' שאר כל בהמה פי' וא"כ לאו דווקא חמורה. וכן הקשו התוס' במעילה (דף ט"ו) אמר עולא א"ר יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת במאי אילימא בקדשי בד"ה אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאקדיש אשפה לבדק הבית לאו אית בה מעילה. וכתבו התוס' שם דהקשה רבינו חיים הכהן הגדול מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל הא לאו בר פדיון הוא דלאו בר העמדה והערכה

וא"כ איפשר לומר דע"כ אומר בירושלמי (פ"ה דיומא שם) ואת מה בידך על דר"ש איתאמרת פי' הא דאמר ר' בא ר"ח בשם ר"י הקדיש דם לבדק הבית ביניהון על דר"ש איתאמרת פי' דר"ש ורבנן פליגי בקדשי בד"ה. וע"כ סובר ר"ש דמועלין בדם דר"ש סובר דקדשי ב"ה לא הוי בכלל העמדה והערכה. וע"כ סובר דמועלין בהם. וכן ר"מ סובר כר"ש. וכמו דאמרינן בתמורה (דף ל"ג) כל הקדשים שנפל בהם מום ושחטן ר"מ אומר יקברו וחכמים אומרים יפדו. וכתבו התוס' דאיירי בקדשי מזבח דסבר דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה. וא"כ מוכח דר"מ סובר דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה. וא"כ לר"ל כיון דאתי כר"ש א"כ ס"ל דקדשי בד"ה לא בעי העמדה והערכה. והא דאמרינן בחולין (דף פ"ד) וכמאן אי כר"מ דאמר הכל הוי בכלל העמדה והערכה איפשר דהוא אליבא דר' יוחנן דס"ל דמאן דאית לי' קדשי מזבח ישנן בכלל העמדה והערכה ס"ל נמי דקדשי בדק הבית הוי בכלל העמדה והערכה

אבל הירושלמי איפשר דס"ל דר"מ סובר דקדשי בד"ה לא הוי בכלל העמדה והערכה. וע"כ סוברים דדם של בד"ה יש בו מעילה. אבל רבנן סוברים דקדשי בד"ה הוי בכלל העמדה והערכה

וע"כ כיון דבעי העמדה והערכה. וזהו לאו בכלל העמדה והערכה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ג דמ"ש) וחל לאו כמתה היא. וכל שאין לו פדיון אין מועלין בו. וע"כ אין פודין. ועיין בירושלמי (פ"ג דמ"ש) שהארכתי בזה]

וכ"ת א"כ איך אמרינן בירושלמי דר' זעירא ב"ר חנינא אמר המקיז בקדשי' מעל. עוד היא מהלכו' קצובות ואיך הוי הלכה פסוקה הא כיון דקיי"ל כר' יוחנן דקדשי מזבח הוי בכלל העמדה והערכה לכ"ע. כמו דאמרינן בתמורה (דף ל"ג) וכן פסק הרמב"ם. ואמאי הא כיון דקיי"ל דקדשי מזבח ישנן בהעמדה והערכה. וכיון שאין לו פדיון אין מועלין בו. כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דמ"ש). וא"כ איך אמרינן המקיז דם בקדשים מעל. אך באמת זה אינו. דזהו דווקא בקדשי בד"ה דהקדושה הוא קדושת דמים. וע"כ כיון דטעון העמדה והערכה ואינו יכול לפדות ממילא אינו קדוש. דהא אינו שוה כלום. אבל מה שהוא קדוש קדושת הגוף אע"פ דהדם אינו שוה כלום. דהא בעי העמדה והערכה. אפ"ה כיון דהוא קדוש קדושת הגוף לא פקע קדושת הגוף. דקדושת הגוף לא פקע בכדי. וע"כ הוי הלכה פסוקה

[וכה"ג ביארתי בספרי ע"ה (ס' ה') על קושית התוס' בכריתות (דף י"ג) במאי דמוכח מסוגיא דפסחים (דף כ"ט) דאי אמרינן דגורם לממון לאו כממון דמי. וא"כ החמץ אינו שוה כלום. וע"כ לא מעל מהא דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א'