נועם ירושלמי על זרעים כב

את ר' ינאי דצלי והדר צלי. א"כ למאי נ"מ דאפילו אם הוא כשל ציפורין אעפ"כ היחיד חייב בתפילת המוספין ג"כ. (והפ"מ נדחק בזה ע"ש) ע"כ נראה לי דהא דקאמר ש"מ תלת היינו אליבא דהלכתא ולפי שיטת הירושלמי דקיי"ל כר' יהוד' שאמר משום ראב"ע. וא"כ יהיה מוכח מדתמה ר' יוחנן ואין חבר עיר בציפורין. וא"כ למאי צלי והדר צלי. וא"כ אליבא דהלכת' לפי שיטת הירושלמי יהיה מוכח דשוק של ציפורין כציפורין. וע"ז אומר ואת ש"מ חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע פי' דלא אמרינן כמו דאמר ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש חסידא ברועין ובקייצין היא מתניתא לא אומר אלא ברועין ובקייצין הא שאר כל אדם חייבין. וא"כ אין חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהוא לא אמר אלא ברועים ובקייצים שהם בשדות. אבל שאר כל אדם ראב"ע נמי מוד'. וא"כ למאי תמה ר' יוחנן שאמר שראה את ר' ינאי דצלי והדר צלי בשוק של ציפורין ואין חבר בציפורין וא"כ למאי התפלל של מוסף אי אמרינן דאין חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע. דראב"ע לא אמר אלא ברועי' ובקייצין אבל בשאר כל אדם מודה דחייב. וא"כ אין חידוש מר' ינאי דצלי והדר צלי. אלא ודאי דחלוקים על ר"י שאמר משום ראב"ע. דראב"ע אמר אפילו בשאר כל אדם נמי. (והמפר' שגה בזה) את ש"מ שאדם מתפלל ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף

וא"כ כיון דנתברר דסתמא דהירושלמי סובר כר"י שאמר משום ראב"ע. בזה יתבאר הירושלמי תמן תנינן ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. רב הונא רובא דציפורין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. פי' דהלכה כר"ג באילין תקיעתא דהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן משום דאושי ברכות. אבל רק באילין תקיעת'. אבל בכל המוספים אין הש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן וכ"ת א"כ איך יתפללו בר"ה היחידים. כיון שאין ש"ץ מוציאן רק באילין תקיעתא. אבל לא בשאר ברכות. ומש"כ הרמב"ן שע"כ מתפללין היחידים שבע. כבר הקשה ע"ז הרא"ש דהא בר"ה תשע תיקון. וא"כ איך יתפללו היחידים שבע. אך זהו דווקא לשיטת הש"ס דילן בברכות (דף ל') דאין הלכה כר"י שאמר משום ראב"ע

אבל לשיטת הירושלמי דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. א"כ ניחא דהלכה כר"ג באילין תקיעתא דהש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. ואי משום תפילת המוספים מלבד התקיעות דהיינו מלכיות כו' היחיד בלא"ה פטור במקום שיש חבר עיר וע"כ יכול הש"ץ להוציא בברכות של ר"ה ויוה"כ. דמצד חובת מוסף פטורין היחידים לגמרי ומצד אילין תקיעתא דהיינו מלכיו' בזה הלכה כר"ג דהש"ץ יכול להוציא. וע"כ אמרינן שם ר"ז ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא ומן דמצלי את צלותא (כן הוא הגרסא בסוף ר"ה) קם רב חסדא ומצלי. א"ל ולא כבר צלינן [פי' ובברכות של ר"ה הלכה כר"ג דהש"ץ מוציאן. א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי. דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם רבי יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. [פי' משום דלא כיון לצאת בתפילה של הש"ץ. אבל אם הי' מכוין לצאת הי' יוצא ידי חובתו דבאילין תקיעתא הש"ץ מוציא. ובתפילת המוספין היחידים פטורין במקום שיש חבר עיר. וע"כ הי' יוצא בכל התפילה

וע"ז אמר ר' זירא ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. ופי' דכל התנאים סוברים דפליגי בברכות של ר"ה ויוה"כ ג"כ. וע"כ תני לה בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. [פי' דחכמים נמי מודו בברכות של ר"ה ויוה"כ. וכמו דאמרינן בש"ס דילן בברכות (דף ל"ד) דלא נחלקו אלא בשאר ימות השנה]

וע"ז אמר ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן. והוא שיהי' שם מראש התפילה. ופי' אע"ג דמצד חובת תפילת המוספין א"צ להיות שם דכל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. וכמו שביארתי לעיל הא דאמר ש"מ תלת. ש"מ שוק של ציפורין כציפורין. דאפי' בשוק של ציפורין נמי פטור וא"כ אין צריך להיות רק בשעת אילין תקיעתא דהיינו מלכיות. פי' דבזה חייבים היחידים ג"כ אלא שהש"צ מוציאן. וא"כ צריך להיות שם ולשמוע מהש"ץ. וכמו דאמרין בר"ה (דף ל"ה) אמר ר' יעקב ב"ר אידי אמר ר"ש חסידא לא פטר ר"ג אלא עם שבשדות מאי טעמי' משום דאניסי במלאכה. אבל בעיר לא וכמו שכתב הרי"ף דאין ש"ץ מוציאן עד דאתו לבי כנישתא ושמעו מש"ץ מתחילה ועד סוף. אע"פכ צריך להיות שם מראש התפילה. משום דבמלכיות כיון שצריך לצאת בתפילת הש"ץ. וא"כ אם לא ישמעו רק מלכיות. א"כ אינו שומע רק מלכיות ולא כל התפילה. וא"כ אינו יוצא בזה במלכיות ג"כ

וע"ז אמר ר' תנחום ב"ר ירמיה מתני' אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם. וא"כ צריך להתפלל ג' ראשונות. וע"כ אע"פ שמצד המוספין בעצמן א"צ להיות שם. אבל מחמת המלכיות צריך להיות שם מראש התפילה. וע"כ אמר ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה. וא"כ נתברר שכל זה הוא לשיטת הירושלמי דס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהיחיד פטור במקום שיש חבר עיר וע"כ אמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא דמחמת תפילת המוספין פטור בלא"ה משום דבמקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. אבל לשיטת הש"ס דילן דאין הלכה כר' יהודא שאמר משום רא"בע. וע"כ קאמר בר"ה (דף ל"ה) א"ר יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ. ולא קאמר כמו שאומר בירושלמי הלכה כר"ג באילין תקיעתא דא"כ יצא ידי חובת כל תפילת המוסף אם לא יצא בתפילת הש"ץ כל הט' ברכות דלהתפלל שבע אי איפשר דתשע תיקון שבע לא תיקון. וכמו שהשיג הרא"ש על הרמב"ן. וע"כ קאמר בש"ס דילן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ. פי' בכל תפלות המוספין. והיינו משום דאושי ברכות

וע"כ קאמר הש"ס דילן (שם) מאי שנא הני אילימא משום דנפישי קראי. ופירוש רש"י דקאי על מוספין דאיכא מוספי ר"ח ור"ה וע"ש בתוס'. וע"ז אומר והא אמר רב חיננא אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתוב לומר שוב אינו צריך אלא משום דאושי ברכות דהיינו מלכיות כו'. וע"כ הש"ץ מוציאן בכל תפילות המוספין. אבל לשיטת הירושלמי קאמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא משום דבתפילות המוספין סובר הירושלמי דהיחיד בלא"ה פטור. וכמו שביארתי לעיל שסובר דהלכה כר"י שאמר משום ראב"ע. וע"כ אמר בבבלי הלכה ר"ג בברכות של ר"ה כו' [פי' דבברכות של ר"ה יכול להוציאן בכל הברכות ולאו דווקא באילין תקיעתא]. וכבר כתב הר"ן שעכשיו נהגו הכל להתפלל תשע. ודוק: אין עומדין פרק חמישי

לא יעמוד אדם להתפלל אלא מתוך דין של הלכה כו' זעירא ב"ר חנינא אמר המקיז דם בבהמת קדשים מעל עוד היא מהלכות קצובות. וכתב המהרא"פ וקשה דאמר בפ"ג דעו"ג גבי דמים חיצונים ודמים הפנימים של קרבנות אלו ואלו נמכרים לגנים ולזבל. אלמא דאין מועלין בהם. ויש לומר דהתם היינו לאחר זריקת דמים וכבר נתכפרו בעלים משא"כ הכא. והן דברי התוס' בברכות (ד' ל"א)

והנה אמרינן בירושלמי (פ"ה דיומא ה"ה) תני מועלין היו בדמים דברי ר"מ ור"ש. וחכ"א אין מעילה בדמים. ר' אבהו בשם ר"י כי הדם הוא בנפש יכפר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. ר"ח בשם ר"י כל אוכלי' יכרת אין לך בו אלא כרת נפש בלבד. א"ר זעירא הקדיש דם ביניהון מ"ד אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. וזה הואיל ואין בו כפרה אין בו מעילה. (ט"ס וצ"ל יש בו מעילה) מ"ד אין לך בו אלא כרת נפש בלבד. הואיל ויש בו כרת יש בו מעילה (ט"ס וצ"ל אין בו מעילה). ר' בא ר"ח בשם ר' יוחנן הקדיש דם לב"ה (צ"ל לבדק הבית) ביניהון. והוי