נועם ירושלמי על זרעים כא

שלא מטא תחילה זמן ק"ש. אעפ"כ כשקורא אח"כ צריך לסמוך גאולה לתפילה. ובפרט לפי מה שביארתי בספרי נחלת יהושע דבגברא אין דיחוי אצל מצות. וע"כ אומר אמר ר' יעקב בר אחא תני תמן תפילת הערב מהו. ר"ג אומר חובה ר' יהושע אומר רשות

ובזה יש לבאר הא שאומר אח"כ אמר ר' חנינא אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא. מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות נעילה פוטרת של ערב. דלכאורה ממ"נ אם תפילת ערבית רשות ויכול לבטלה א"כ בלא"ה א"צ להתפלל. ובפרט שהוא צורך מצוה כמו שכתבו התוספות סוף יומא (ד' פ"ז) ובאמת קאמר הש"ס דילן והא אמר רב רשות לדברי האומר חובה קאמר ואם סובר דאינה צורך מצוה. א"כ אמאי נפטר בתפילת נעילה עיי"ש בתוספות שכתבו ואע"פ שחולק על הש"ס דילן. מ"מ במה שאנו יכולים להשוותם יש לנו להשוותם. אבל לפי מה שביארתי איפשר לומר דאיך פוטרת נעילה את של ערבית הא צריך לקרות ק"ש אח"כ ואינו מסמיך גאולה לתפילה. וא"כ צ"ל דכיון שבעת שהתפלל נעילה לא מטא עדיין זמן ק"ש. ע"כ א"צ לסמוך גאולה לתפילה. אך זהו דווקא אם תפילה של ערבית רשות. א"כ אין החיוב על האדם. וע"כ כיון דהתפלל בעוד דלא הוי זמן ק"ש. ע"כ פטור אח"כ נמי כיון דאין החיוב על גברא דהא תפילת ערבית בעצמה הוי רשות. וע"כ תפילת נעילה פוטרת של ערבית. אבל לר"ג דאמר חובה. וא"כ החיוב מוטל על גברא וע"כ אף על פי שהתפלל נעילה תחילה. אעפ"כ אם מטא זמן ק"ש צריך להתפלל אח"כ ולסמוך גאולה לתפילה של ערבית. אבל הש"ס דילן סוף יומא סובר דכיון דתפילת ערבית רשות. ע"כ במוצאי יוה"כ פטור לגמרי דמצוה לטרוח ולהכין צרכי סעודה

שם בירושלמי מתני'. ראב"ע אומר אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר. וחכ"א בחבר עיר ושלא בחבר עיר ור' יהודא אומר משמו כ"מ שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. ואמרינן בגמ' רב ביבי בשם ר' חנא אמר הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע מילתי' דשמואל אמר כן דשמואל אמר אנא מן יומי לא צלית דמוספין אלא חד זמן דמית ברי' דריש גלותא ולא צלי ציבורא וצלית. ובש"ס דילן בברכות (ד' ל') אמר רב הונא בר חיננא אמר רב חיי' בשם רב הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. א"ל רב חייא בר אבין שפיר קא אמרת דאמר שמואל מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד בנהרדעא לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא ואטרודו רבנן ולא צלי וצלי לי ביחיד. והואי יחיד שלא בחבר עיר]. מיליהון דרבנן פליגי דמר ר' יעקב בר אידי בשם ר"ש חסידא ברועים ובקייצים היא מתניתא. לא אמר אלא ברועים ובקייצים הא שאר כל אדם חייבים

ואמרינן שם תמן תנינן ר"ג אומר ש"ץ מוציא את הרבים ידי חובתן. ר' הונא רובא בציפורין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ר' זעירא ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא מן דמצלין אתת צלותא כו' (ובסוף ר"ה גרסינן מן דמצלין את צלותא קם רב חסדא וצלי א"ל ר"ז ולא כבר צלינן א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן ואמרינן בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא. ואנא הוא דלא כוונית. הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. אמר ר' זעירא ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעי' תני לה בשם חכמים. ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה א"ר תנחום ב"ר ירמי' מתניתין אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם עכ"ל

והנה הר"ן (בסוף ר"ה) כתב ירושלמי אומר ר"ג כו' הלכה כר"ג באילין תקיעתא פי' דכי אמר הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ דווקא באילין תקיעתא. כלומר בברכות של מלכיות כו' שתוקעין בהם אבל חייבין הם להתפלל שאר הברכות. והיינו דגרסינן בירושלמי ר"ז ורב חסדא הוי יתבין תמן באילין תקיעתא מן דמצלין אתת צלותא קם ר"ח מצלי א"ל ר"ז ולא כבר צלינן א"ל מצלי אנא וחזר ומצלי דנחתין מערבאי לתמן ואמרין בשם ר' יוחנן הלכה כר"ג באילין תקיעתא ואנא דלא כוונית הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי ויאות כל תנאי תני בשם ר"ג ור' הושעיא תני לה בשם חכמים ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן והוא שיהא שם מראש התפילה אמר ר' תנחום בר ירמיה מתני' אמרה כן סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם. פי' דר' זעירא הקשה על רב חסדא כיון דכבר צלי יוצר למה לי לצלויי תו דבשלמא יוצר היה צריך להתפלל דכיון שאינו אלא ז' ברכות אין ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. אבל מוסף שהם ט' כיון דאושי בי' ברכות לא היה צריך להתפלל שהרי ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן. ואהדר לו דהלכה כר"ג באילין תקיעתא. פי' לברכות של מלכיות כו' קרי תקיעות לפי שתוקעין בהם ובהני קיי"ל כר"ג. אבל ז' ברכות של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל. ומש"ה אע"ג דכבר צלינן יוצר הדר מצלין למוספין ג' ברכות שבמלכיות כו' הוא ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. עכ"ל

והנה כבר הקשו המפרשים דא"כ איך יתיישב הא דאמר בירושלמי ואנא הוא דלא כוונית. הא אלו כוונית הוינא נפיק ידי חובתי. כיון דעיקר התשובה של ר"ח הי' דלא קיי"ל אלא כר"ג באילין תקיעתא. ומהו שאומר אנא הוא דלא כוונית כו'

והנה הרא"ש כת' בסוף ר"ה וכתב הרמ"בן באמת שטענותי' של הרב גדולות הם. אבל כיון שהגאונים מעידים ואומרים שהיחידים אומרים שבע ושליח ציבור אומר תשע. וכך מתנהגים מעולם כו'. וכן הוא הצעה של הלכה זו דודאי ר"ג ורבנן בכל השנה כולה פליגי. מדאמר ר' יוחנן הלכה כר"ג בר"ה ויו"כ בלבד. מכלל דפליגי אפילו בשאר ימות השנה ונפסקה הלכה כר"ג בר"ה וביו"הכ לבד ונמצאו פטורין בתשע ביחיד משום דאושי וחייבין בשבע כשאר ימים טובים שהרי חובת היום הן כו'. אבל התקיעות דאינן מלכיו' כו' כיון שתוקעין בהם הן הן ששליח ציבור פוטר כו'. וכתב הרא"ש ולא הבנתי כו' דכיון שתקנו תשע ברכות לאמר במוסף של ר"ה האיך יהי' הקהל חייבים שבע מהם וידלג שתים מהתשע של מוסף ר"ה שהן כמו שבע של שבתות ויו"ט וכמו שאי איפשר לדלג מהז' של שבתות ויו"ט כן א"א לדלג מן התשע דר"ה דברכות מעכבות זו את זו. והש"ץ מוציא את הציבור מכולם משום דאושי. אלא שהציבור מתפללין כדי שיסדר ש"ץ תפילתו. וצריכים להתפלל כולם דאם התפלל שבע היו כולן לבטלה כיון שנחסר מן הברכה ומנהג אבותינו תורה היא כו'

ולי נראה לבאר הירושלמי דהירושלמי ס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע כיון שיש חבר עיר היחיד פטור מתפילת המוספין. וכמו דאמרינן בירושלמי רב ביבי כו' אמר הלכה כר' יהודא שאמר משו' ראב"ע מילתי' דשמואל אמר כן דשמואל אמר אנא מן יומי לא צלית דמוספין אלא חד זמן דמית ברי' כו'

וכן הא דאמרינן בירושלמי מילתי' דר' יוחנן אמרה כן דמר ר' יוחנן אני ראיתי את ר' ינאי עומד ומתפלל בשוק של ציפורין ומהלך ד' אמות ומתפלל של מוסף ואין חבר בצפורין. את ש"מ תלת. את ש"מ של ציפורין כציפורין. ואת ש"מ חלוקים על ר' יהודא שאמר משום ראב"ע. ואת ש"מ שאדם מתפלל ומהלך ד"א ומתפלל של מוסף

ולכאורה משמע מזה דאין הלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע דהא ר' יוחנן אמר שראה את ר' ינאי דצלי והדר צלי. אך אעפ"כ נראה לי דסתמ' דהירו' ס"ל דהלכה כר' יהודא שאמר משום ראב"ע. דלכאורה למאי הוא אומר דש"מ תלת דשל ציפורין כציפורין. כיון דאמר שרא'