נועם ירושלמי על זרעים כ

יוסי עם ר' יודה בן פזי א"ל את שמעת מאביך הדא מילתא א"ל אבא לא הוי אמר כן אלא בעין טב ע"י דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בר"ח ושאר כל המקומות קורין ברכות וקללות ופי' בעין טב ע"י שהם יודעים שהוא ר"ח בודאי וע"כ ממילא ידעו שא"צ להשלים. משא"כ בשאר כל המקומו' קורין ברכות וקללות שזהו סימן שאין משלימין וכל זה הוא דווקא לדינא דמתניתין. אבל לפי מאי דמסקינן בירושלמי שהלכה כר' יוסי שמתענה ומשלים. וכן בש"ס דילן בעירובין (ד' מ"א) וא"כ לפי זה איפשר לומר דקורין בצפרא בר"ח ובמנחה דתעניתא קורין ברכות וקללות

שם בירושלמי רבי מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבור' מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים וכו' אמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק אחד. אמר לי כאן נתפלל אבא של ליל שבת בע"ש. ואמר ר' אמי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך למפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקין חמרייא מן ערב לציפורין ואמרו כבר שבת רחב"ד בעירו ויידא אמרה דא דאמר ר' חנינא משכני ר' ישמעאל ב"ר יוסי אצל פונדק א' אמר לי כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת ואפי' אף עלה לא הוי צריך מפלגא דרבי מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים וכו' דבי ר' ינאי אמרין עלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר ר' זעירא כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בלילי' לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. ר' חייא בר ווא מפקד לאמורי' כו'

ונראה לי מלשון הירושלמי דר' יוחנן לא אמר בפירו' דפליג שלה אלא דר' אמי אמר דר' יוחנן פליג עלה ואיפשר לומר דר' יוחנן דאמר בברכות (דף ד') דאיזהו בן עוה"ב זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. וא"כ דצריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית. א"כ איך התפלל של שבת בע"ש. וע"ז אומר דר' יוחנן שסובר דצריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית. א"כ פליג ע"ז. וע"ז אומר ולא הוה צריך למפלגא על הדא למה שכן מוסיפין מחול על הקודש פי' דלא הוי צריך למיפלג כיון דהוי מצוה. ע"כ אע"פ שלא היה סומך גאולה לתפילה כיון שהוא מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה. כמו שכתב הרא"ש בפ"ד דברכות. וע"ז אומר ועוד דסלקין חמריי' מערב לציפורין ואמרין כבר שבת רחב"ד בעירו. פי' דאיפשר לומר משום המצוה דמוסיפין מחול על הקודש. וע"ז אמר ויידא דא דאמר ר"ח משכני ריב"י אצל פונדק א'. א"ל כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת. ופי' ובזה ליכא מצוה. והרא"ש תירץ דמשום מצוה היה ג"כ. אך משמעות הירושלמי דלא סבר הכי. וכן הא דמביא שרבי מפקד לאמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים משמע לשיטת הרא"ש דלאו בכל יומא קאמר. וכן כתב המעדני יו"ט ברא"ש שם אך פשיטת הירושלמי לא משמע הכי

אך לפי מה שביארתי לעיל בפ"ד דברכות דהירושלמי סובר דכיון דמצלי עד דיומא קאים והגיע זמן תפילת הערב ולא הגיע זמן ק"ש לא חיישינן לסמיכת גאולה לתפיל' ניחא. ולעיל הארכתי בזה דהירושלמי אזיל לשיטתי' ע"ש

ועוד איפשר לומר דהא דקאמר ר' אמי דר' יוחנן פליג לא דשמיע לי' לר' יוחנן בהדי' אלא דקאמר דלשיטת ר' יוחנן פליג ע"ז. והוא שאע"פ שביארתי דהירושלמי סובר דכיון דעדיין לא מטא זמן ק"ש לית בה משום סמיכת גאולה לתפילה והבאתי לזה קצת סמיכות שם מהא דהירושלמי סובר גבי הקדים מעשר לתרומה דאינו עובר אם הקדימו בשבלין משום דאכתי לא חל חיובא דהפרשת תרומות ומעשרות אעפ"כ איפשר לומר דלא דמי דהתם בעידנא דהפריש מעשר לא חל עדיין חובת הפרשת תרומה. ותו ליכא לאפרושי מעשר. כיון דכבר הפריש מעשר. אבל הכא אע"ג דאם התפלל עם הציבור בעוד שלא הגיע זמן ק"ש. וא"כ לית בזה משום מסמך גאולה לתפילה. אעפ"כ אם קורא אח"כ ק"ש בזמנה צריך לסמוך גאולה לתפילה. דהא יכול להתפלל אח"כ ועיין ברא"ש ריש ברכות מה שהביא ממה ששאלו מרב האי גאון

אך איפשר לומר דזה יהיה תלוי אם יכול להתפלל עוד. והוא דתלוי בהא דאמרינן בירושלמי ריש ברכות ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל. ודלא כר"י דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. למה שאין תפילה מפסדת. וכן אמרינן בירושלמי פ"א דברכות ר' יוחנן אמר על גרמי' אנו כו' ואפילו לתפילה אנו מפסיקין כו' ר' יוחנן כדעתי'. דר' יוחנן אמר ולואי שיתפלל כל היום כולו. וע"כ אמר דר' יוחנן פליג דאע"פ שכבר התפלל אעפ"כ יכול לחזור ולהתפלל בכדי לסמוך גאולה לתפילה. וע"כ אומר דר' יוחנן פליג מהא דהתפלל של שבת מע"ש. וע"ז דחי דהתם משום מצוה דמוסיף מחול על הקודש. וע"ז הביא ראי' מהא דהתפלל של מוצאי שבת בשבת

ולפי"ז איפשר לפרש הא דבי ר' ינאי דאמר דעלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד והרא"ש פירש (ר"פ ת"ה) דהטעם משום דתפילת ערבית רשות. ולפי מה שביארתי הי' איפשר לומר דמיירי אם התפלל מקודם זמן ק"ש עם הציבור. וא"כ לבסוף כשקורא ק"ש אם צריך לחזור ולהתפלל כדי לסמוך גאולה לתפילה. דהא יכול להתפלל אח"כ לדברי ר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו שאין תפילה מפסדת. וע"ז אומר דאם עלה על מטתו אין מטריחין אותו לירד. ועיין בפ"מ שפירש ג"כ דמיירי אם התפלל שלא בזמנו. וע"ז אמר ר' זעירא כל מאן דהוינא עביד כן הוינא מפחד בלילי'. פי' שאם הי' סומך גאולה לתפילה אינו ניזק כל אותו היום. והכי נמי בלילה. ואע"פ שבעוד שהתפלל עדיין לא מטא זמן ק"ש. אך אח"כ הא יכול להתפלל ולסמוך גאולה לתפילה שאין תפילה מפסדת. וע"כ אמר שבעוד על מטתו הי' מתפחד. וע"ז אומר לית לך אלא כהדא דר' מפקד לאבדן אמורי' אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי יצלי דרמשא עד יומא קאים. דכיון דבעת שהתפלל תחילה לא מטא עדיין זמן ק"ש. ע"כ אע"ג דמטא אח"כ זמן ק"ש אעפ"כ כיון דתחילה כשהתפלל לא חל עליו חובת סמיכת גאולה לתפילה ע"כ לא צריך להתפלל אח"כ נמי

וע"כ איפשר לומר דמביא בירושלמי אח"כ ר' יעקב בר"א תני תמן תפילת הערב מהו ר"ג אומר חובה. ר' יהושע אומר רשות. ואמרינן עלה אתי אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דתפילת נעילה פוטרת של ערב וק"ק דהיה לו להביא לעיל בהא דקאמר ר' אבא ור"ה בשם רב תפילת נעילה פוטרת של ערב. ולכאורה צריך להבין מהו הטעם דכיון שהתפלל תחילה בעוד דלא מטא זמן ק"ש א"צ להתפלל אח"כ. דהא מ"מ כיון שקרא ק"ש יכול לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל אח"כ

ע"כ נראה לי שזה תלוי בזה דאם מצות סמיכת גאולה לתפילה חל על האדם שחובה עליו לסמוך גאולה לתפילה. וע"כ אע"פ שתחילה לא הי' עליו החיוב. אעפ"כ אם קורא ק"ש אח"כ צריך לסמוך גאולה לתפילה אך בתפילת ערבית לא שייך זה כיון דעצם תפילת ערבית הוי רשות לר' יהושע. וא"כ איך איפשר לומר דחכמים חייבו לסמוך גאולה לתפילה כיון דלר' יהושע תפילת ערבית בעצמה היא רשות. אלא מסתמא החיוב הוא על התפילות דאם מתפלל של ערבית צריך לסמוך גאולה לתפילה של ערבית ועיין תוספות ברכות (ד' ד') שכתבו דאע"פ שתפילת ערבית רשות אעפ"כ אמר ר' יוחנן איזהו בן עולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. וע"כ כיון שהחיוב הוא לא על האדם אלא על התפילות. ע"כ כיון שהתפלל בעוד דלא מטא זמן ק"ש. ע"כ אם קורא שמע אח"כ אין צריך להתפלל אבל אי אמרינן דתפילת ערבית הוי חובה. א"כ איפשר לומר שהחיוב הוא על האדם לסמוך גאולה לתפילה של ערבית כיון דתפילת ערבית בעצמה הוי חיוב. וע"כ אע"פ