נועם ירושלמי על זרעים יט

אוספין עלה ר"ח שחל להיות בתוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר כו' איפשר נמי דהרבותא הוא מחמת ששבת מיוחדת היא לאותו יום ע"כ אמרינן דיום הוא שנתחייב בד תפלות משא"כ ר"ח אינו מיוחד דווקא לאותו יום דהא איפשר שיארע בשנה אחרת ביום אחר אלא מחמת שאירע באותו יום אעפ"כ אמרי' דיום הוא שנתחייב בד' תפילות

ובזה יתבאר הא שאומר ר"ח שחל להיות בתענית האיך הוא מזכיר של ר"ח פי' בתפילת נעילה. והכלל הוא דהירושלמי סובר דהא דאמרינן בביצה (דף י"ז) שבת שחל להיות בר"ח או בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר מעין המאורע בעבודה. לא אמר מחזירין אותו. ר"א אומר בהודאה כו' רשב"ג ור"י כו' כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע. אמר רב הונא אין הלכה כאותו הזוג

והנה צריך לבאר הטעם דהא דערבית ושחרית ומנחה אומר מעין המאורע בעבודה לבד ממוסף אם מפני שמוסף הוא תפילת שבע הא זהו הטעם של ר"ג ור' ישמעאל בנו של ריב"ב דאמרו כל מקום שהוזקק לשבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע ועוד דלשיטת הירושלמי אפילו במוסף של ר"ח נמי אומר י"ח ברכות כמו שכתבו התוספות בברכות (ד' כ"א) בד"ה עד כו' אלא הטעם הוא דכל תפילה שלא נתחדשה מחמת אותו היום דווקא כגון ערבית ושחרית ומנחה ע"כ אומרים בעבודה אבל תפילה שנתחדשה מחמת מוסף ויש בר"ח נמי מוספין ע"כ צריך לאומרה באמצע

וע"כ מיבעי לי' להירושלמי ר"ח שחל להיות בתענית האיך הוא מזכיר של ר"ח (פי' דכיון דנעילה אינו מתפלל מחמת חובת כל יום אלא מחמת שנתחדשה באותו יום. וע"כ צריך לאומרה באמצע כמו במוספין או דלא דמי למוספין דמוספין שייך לר"ח ג"כ דהא ר"ח ישנו במוספין ג"כ. וע"כ אומרה באמצע. או כיון דמ"מ אותו תפילה שמתפלל אינה משום חובה של כל יום אלא משום דנתחדשה באותו יום אע"ג דכל מה שצריך להתפלל באותו יום אינו משום ר"ח רק משום תענית צבור. אעפ"כ כיון דלא הוי תפילה שהוא חובת כל יום רק משום חובת אותו יום וע"כ אמרינן דיום הוא שנתחייב בתפילת נעילה. והוי כתפילה שאינה שייכה רק לאותו יום ע"כ צריך להתפלל ברביעית. או כיון דמ"מ הא דנתחדשה אינו משום ר"ח ע"כ אינו שייך לר"ח ע"כ צריך להתפלל כמו בשאר הימים

וע"ז אמרינן ר"ז אמר בהודאה (איפשר דס"ל לר' זירא כר"א וע"ז אמרינן ר"ז אמר בהודיי'. ור' אבא בר ממל אמר בעבודה. והוא דאמרינן בביצה (דף י"ז) ר"א אומר בהודאה ור"א ס"ל כת"ק דאומרה בעבודה. ואיפשר דס"ל כר' אליעזר פ"ק דנדה (ד' ח') דהלכה כר"א בד'. ועיין בס"פ אין עומדין מה שביארתי שם. אבל ר' זירא משמע דס"ל דלא אמרינן הלכה כר"א בד' דאמרינן בנדה (שם) וא"ר זירא חזי דמינך ומאבוך אמר הלכה כר"א בד' משמע קצת דר' זירא לא סבר הכי דהלכה כר' אליעזר רק בד'

וע"ז אומר אמר ר' אבינא אומרה ברכה רביעית (פי' כיון דהתפילה מחודשת רק לאותו יום ואותו היום הוא ר"ח ע"כ צריך לאומרה ברביעית משום דאותו יום נתחייבה בתפילה מחודשת אע"פ שאין התפילה באה מחמת ר"ח בעצמה אע"פכ כיון דנתחדשה התפילה לאותו יום. ע"כ צריך לאומרה באמצע). ואע"ג שכתב הטור דתפילת נעילה הוי י"ח ברכות בת"צ. אע"פכ הא הירושלמי ס"ל לפי מה שכתבו התוס' בברכות (דף כ"א) דתפילת מוספין של ר"ח נמי מתפלל י"ח. ואעפ"כ מתפלל באמצע. (וכמו דאיתא בירושלמי ס"פ תפילת השחר אפי' אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). כיון שנתחדשה דווקא מחמת אותו יום. ע"כ צריך לאומרה באמצע. והא דבחנוכה אפי' במוספין של שבת ושל ר"ח אינו אומר רק בהודאה הוא דבחנוכה עצמה לא מצינו שיאמר של חנוכה ברכה רביעית. משא"כ בר"ח שאומרה במוספין של ר"ח בברכה רביעית. וע"ז אומר בירושלמי אמר ר' אבא מה מצינו בכל מקום חומרה ברכה רביעית. (פי' במוספין של ר"ח) אף כאן אומרה ברכה רביעית. דכיון שנתחדשה מחמת אותו יום אע"ג שאין התפילה מחמת חובת ר"ח אע"פכ צריך להתפלל באמצע כמו שנתחדשה מחמת ר"ח גופא. וכמו בר"ח בתפילה שנתחדשה מחמת ר"ח אומרה ברביעית. אף כאן אומרה ברכה רביעית וע"ז אומר מה מצינו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן אומרה ברכה רביעית. וכן נפק עובדא כהדא דר' אבא. משא"כ בחנוכה שלא מצינו לה ברכה רביעית. וע"כ אפי' במוספין של שבת אינו אומרה רק בהודאה. ודוק

שם בירושלמי במה קורין ר' יוסי אומר קורא ברכות וקללות וא"ל ר' מנא בגין מודעין דהוא תעניתא אהא רביעין על מעיהון ולא ידעין דהוא תעניתא. א"ל הודיעך שקורין ברכות וקללות. ר' יודן קפודקי' אומר קומי ר' יוסי בשם ר' יודה בן פזי קורין בר"ח. קם ר' יוסי עם ר' יודה בן פזי א"ל את שמעית מאביך הדא מילתא א"ל אבא לא הוי אמר כן. אלא בעין טב ע"י דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בר"ח. הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות

והנה הפירוש של הירושלמי הוא כבר מבואר בהר"ן סוף פ"ב דתענית עיי"ש. אבל מ"מ הוא דחוק מאי דקאמר להודיעך שקורין ברכות וקללות. וגם לפי פי' הר"ן ונמשכו אחריו המפרשים דהא דאמרינן להודיעך שקורין ברכות וקללות היינו דקאי על נפילת אפים. ובאמת זהו דוחק כמו שהאריך בזה הפ"מ. וגם כתב הר"ן ומ"מ מה שאמרו בירושלמי שקורין ברכות וקללות. ואין קורין בר"ח. נראה שאינו מסכים עם התלמוד שלנו דבפ"ק דתענית (ד' י"ב) אמרי' דפלגא בתרא דיומא בריבעא קמא דידי' קורין ומפטירין. אלמא אין קורין בתענית אלא במנחה ואע"פ שלא נהגו כן אלא קורין בתענית בבוקר ובערב. דמ"מ כשמתענין בר"ח אינו בדין שתדחה פ' ר"ח ממקומה. עכ"ל

ואלולי מסתפינא הייתי אומר דעיקרא דהאי מילתא הוא (ספ"ב דתענית) בירושלמי על מתניתין דתנן אין גוזרין תענית בר"ח ובחנוכה ובפורים ואם התחיל אין מפסיקין. וע"ז אומר במה קורין. פי' בתענית שחל להיות בר"ח. דאף על גב דבתענית דעלמא קורין במנחה. כמו דאמרינן בש"ס דילן בתענית (ד' י"ב) וכן בפ"ב דמגילה (דף ל') ובתענית ל"ל הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנח' בתעניתא מסיי' לר"ה דאמר מצפרא כנופיא כו' כל זה הוא דווקא בתענית שהוא בחול. ע"כ מצפרא עד פלגא דיומא מעיינין במילי דמתא. ואח"כ מפלגא דיומא קרי ומפטרי ובעי רחמי. וכמו דכתיב במנחת הערב קמתי מתעניתי. אבל בר"ח שמתענין ואין משלימין לפי מאי דתני במתני' ע"כ לא היו מאחרין הקריאה עד המנחה. ואח"כ ליבעי רחמי. דהא כיון דלא משלימין לא היה להם פנאי למיבעי רחמי אחר הקריאה של תענית. וע"כ היו מקדימים הקריאה של תענית. וע"ז אומר בתענית במה הי' קורין. פי' בתענית שחל בר"ח. דכיון שהקריאה בשחרית במה קורין

וע"ז אומר ר' יוסי אומר קורין ברכות וקללות. וע"ז אמר ר' מנא בגין מודעין דהוא תעניתא. ואיפשר לומר דאע"פ שיודעים שהוא תעניתא אך מחמת שחל בר"ח ע"כ היו סוברים שא"צ להתענות מחמת ר"ח. ע"כ קורין ברכות וקללות ולא בר"ח. וע"ז פריך רביעין על מעיהון ולא ידעין דהוא תעניתא. דכיון שרואין שנופלים על פניהם. וא"כ רואים שהתענית דוחה את ר"ח. וע"ז אומר להודיעך שקורין ברכות וקללות. פי' בשחרית. ומזה יבינו שאינו כמנהג שאר התענית שקורין במנחה ומזה יבינו שאין משלימין לפי דינא דמתניתין דאל"ה הי' סוברים שצריך להשלים. וע"כ הי' קורין ברכות וקללות בשחרית. והוא משום תקנת ר"ח. וע"ז אומר ר' יודן קפודקי' אמר קומי ר' יוסי כו' קורין בר"ח. קם ר'