נועם ירושלמי על זרעים קפו

(פ"ב דביכורים) מתניתין דלא כרב דרב אמר כל שא"א לעמוד על ודאי חייבין על ספיקו אשם תלוי ויש לומר כיון שלא הכריעו בו חכמים אם חי' היא אם בהמה היא שוב אין לספק שיבוא חכם ויברר]

אך א"כ תקשה אהא דאמרינן בירושלמי גיטין (פ"ז ה"ד) אית תניי תני בעילתה ברורה. ואית תניי תני בעילתה ספק מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי מאן דאמר בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת והק"ע גריס בהיפוך עכ"פ איך שהוא אם בעילתה ספק דהיינו אם מת פטור ואם לא מת מביא חטאת. וא"צ להביא אשם תלוי אבל למ"ד בעילתה ספק (לפי גירסת הק"ע) פי' דלכשימות מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי דשעה זו סמוכה למיתה או שמא אין שעה זו סמוכה למיתה ואינה גרושה מביא אשם תלוי

אך איפשר ליישב כפי הגירסא של הירושלמי מ"ד בעילתה ברורה מביא אשם תלוי ומ"ד בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת [והא דקאמר חד אמר בעילתה ברורה וחד אמר בעילתה ספק איפשר לומר שהפי' הוא דאם ברורה היינו שהיא עכשיו ברורה כמו שהיא ואינו תלוי איך שיתהוה אח"כ. וע"כ מביא אשם תלוי דאינו תלוי בזמן שאח"כ דמ"מ ספק הוא [או כמו שפירש"י בגיטין (ד' ע"ג) דהספק הוא על כל שעה אם היא סמוכה למיתה או כמו שפירשו התוס' שהוא ס' דדינא אם חלים הגירושין משעת נתינה כר"מ. או חלים שעה אחת קודם מיתה כר' יהודא] ומ"ד בעילתה ספק היינו כמו דאמר ר"מ בעילתה תלוי דהיינו הבירור הוא ע"י הזמן דלעתיד (והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בגיטין (ד' ע"ד) ר"מ אומר בעילתה תלוי וכמו שפירש"י הדבר תלוי או עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה) וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ג דקדושין) ר' אבהו אמר ה"ז עולה שלשים יום כל שלשים יום ה"ז עולה לאחר שלשים יום יצתה לחולין מאלי' מעילתה מהו ר' יוחנן אמר מעילתה ברורה. ר' זעירא ור' הילא תרוייהון אמרין מעילתה ספק. והפי' הוא שמעילתה ברורה משום שהקדושה היא מעכשיו ועד שלשים יום. ומ"ד מעילתה ספק היינו שתלוי בזמן שאח"כ שאם הקריבה בתוך שלשים יום הוי עולה. אבל אם הקריבה לאחר שלשים יום אגלאי מילתא למפרע דלא הוי עולה ואין מעילתו מעילה. [וכמו שהארכתי בכמה מקומות בספרי דהירושלמי ס"ל הקדישות הגוף פקע בכדי] וה"נ בעילתה ברורה היינו שהספק לא ישתנה מזמן שאח"כ. וע"כ אמר מ"ד בעילתה ברורה מביא אשם תלוי. ומ"ד בעילתה ספק היינו שתלוי בזמן שאח"כ וכמו דאמר בירושלמי מ"ד בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת]

וא"כ לכאורה קשה דהא הכא משמע בהיפוך דלמ"ד בעילתה ספק דהיינו שתלוי בזמן שאח"כ שאם מת פטור. ואם לא מת חייב חטאת אז אינו מביא אשם תלוי. ולמ"ד מעילתה ברורה דהיינו שאינו תלוי בבירור שאח"כ מביא אשם תלוי. א"כ הוא בהיפוך מסברת רב דאינו חייב אשם תלוי רק אם איפשר לעמוד על ודאי

אך איפשר לומר דלא קשה דכל שאיפשר לברר בזמן קרוב בבירור אם חטא אם לא חטא. בודאי דא"צ להביא אשם תלוי והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה' ב') אמר ר' יוסי כל שאיפשר לך לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי. האיך עבידא הי' לפניו שני זיתים א' של חלב וא' של שומן. ואכל א' מהם וחבירו מונח בתיבה. ואמר מאחר שאלו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על ודאי מהו שיהא חייבין על ספיקו אשם תלוי נשמעינה מהדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת. בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן (כצ"ל) עד שלא יודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא אינו מביא (כצ"ל) הדא אמרה שאינו מביא פי' מאחר שאיפשר להתברר בזמן מועט בירור גמור. והכא נמי איפשר להתברר אם ימות או לא ע"כ אינו חייב אשם תלוי והא לא דמי להא דרב דרב אמר דבעינן שיהא איפשר שיכול להתברר אז מביא אשם תלוי. אבל אם יתודע בבירור גמור אז בודאי אינו צריך להביא אשם תלוי שימתין עד שיתברר)

אך מ"מ קשה לרב דהא אמרינן דאם בעילתה ברורה מביא אשם תלוי וכמו שביארתי דבעילתה ברורה היינו שהספק אינו תלוי שיתברר בזמן שאח"כ ע"כ מביא אשם תלוי הא בין לשיטת רש"י דהספק הוא על כל שעה אם היא סמוכה למיתה ואמרינן דאין ברירה או דהספק הוא כשיטת התוס' דאם חלין הגירושין משעת נתינה כר' מאיר או חלי שעה אחת קודם מיתה כר' יהודא הא הוא ספיקא וכל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין עליו אשם תלוי וכמו שכתב הק"ע. ויש לדחות

אך לכאורה איפשר לומר דהא בש"ס דילן אמרינן בגיטין דף ע"ד) דר"מ אומר בעילתה תלוי ור' יוסי אומר בעילתה ספק ואמרינן התם דלר"מ לא מייתי אשם תלוי ולר' יוסי מייתי אשם תלוי ולר' יוסי ודאי דלא בעינן אפשר לברר איסורו דהא אמרינן בכריתות (דף כ"ג) א"ל רבא לר"נ לר' יוסי חטאת הוא דלא מייתי שניהם כו' והתני ר' יוסי אומר זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי וא"כ לא בעי ר' יוסי חתיכה מב' חתיכות וא"כ לא בעי איקבע איסורו וגם שיהא אפשר לברר האיסור [ועיין בספר נ"י ס' ו'). אך לשיטת הירושלמי אין ראי' דהא לפי מה דמשני ביבמות (פ"ד ה' ב' ושם) על הא דמקשה על רב מהא דתנן חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל אחת מהם ואינו ידוע איזה מהם אכל מביא אשם תלוי כו' אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השני' זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מביא אשם תלוי שני למה. אמר ר' יוסי תיפתר שהי' חתיכה גדולה ואכל חציה והניח חציה לפי זה אין ראיה על ר' יוסי ג"כ דלא בעי ר' יוסי שיהא איפשר לברר וא"כ משמע מכל זה דס' דדינא הוי ס' שעומד להתברר שאולי יבוא חכם ויברר ההלכה. וא"כ מאי מקשה הכא בירושלמי מהא דאמר ר' אלעזר דכוי חייבין על ספיקו אשם תלוי. אך איפשר לומר דכל הני ספיקא דדינא דס"ל להירושלמי שמביא אשם תלוי אתי כר' אלעזר דכוי חייבין על ספיקו אשם תלוי ורב ס"ל כרבנן כמו דחלוקים על ר' אליעזר ועיין בכריתות (דף י"ז) אמר ר' זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות איפשר לברר איסורו חתיכה אחת אי איפשר לברר איסורו איתיביה ר' ירמי' לר' זירא ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי א"ל ר"א סבר לא בעינן לברר איסורו ע"ש ודוק

ובירושלמי (פ"א דנדה ה' ב') אמר ר"י בר בון משל לשמש ועד שהיו עומדין אחר השקוף יצא השמש ונכנס העד זה היותיום פטורין מן הקרבן ופטורין מן החטאת וחייבין באשם תלוי וא"כ לכאורה מוכח דס"ל דלא בעינן איפשר לברר איסורו אך איפשר לומר דהא יכול מיד לבדוק בקינוח וא"כ היה מתחייב חטאת וכמו דאמרי' בנדה (דף י"ב) הוי ווסת שאמרו לקינוח ולא לבדיקה וע"כ אעפ"י דלא בדק מיד בקינוח אפ"ה חייב אשם תלוי וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ד דיבמות ה' ב') מתניתא פליגא על רב ספק בן ט' לראשון ס' בן שבעה לאחרון יוציא והולד כשר וחייבין אשם תלוי הרי איפשר (צ"ל אי איפשר) לעמוד על ודאי וחייבין על ספיקו אשם תלוי ר' חזקיה ב"ר בא קיימא ר' זעירא קיימינן מאחר שהוא יכול לערות ולפרוש ולידע אם ממנו אם מאחר הוא במשהו יכול לעמוד על ודאי וע"כ הוי כמו דאיפשר לברר איסורו וה"נ כיון שהיה יכול לבדוק ע"י קינוח ע"כ הוי כמו דאיפשר לברר איסורו. ויש לדחות ודוק ועי' בנדה (דף ט"ו)

עוד שם בירושלמי ואפי' בשעה שהיו לוקחים בהמה לבשר תאוה אינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלים. הנה כבר הבאתי בספרי נ"י (ס"ו) מה שטעה בזה המפרש מהרא"פ שפי' מהרא"פ לא מיבעי' חי' ודאי דלא יקח לכתחיל' דבעינן מיהת הראוי למזבח אלא אפי' כוי נמי לא יקח לכתחילה