נועם ירושלמי על זרעים קפה

רק משום הפקר ע"כ פליג ר' יוחנן על הא דאמר תמן (פי' בבבל) נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק דאע"ג דהרי הוא לבעלים ופטור מן הביעור אעפ"כ פטור מן המעשר משום דהוי אפקעתא דמלכא (וזו היא שיטת התוס' בבבלי בר"ה (דף נ"ד). אלא דבשביעית כיון דאזלינן בתר חנטה ופטורה מן הביעור ממילא חייבת במעשרות ולא נאמר הכלל הזה לענין שביעית אלא לענין שני' ושלישית וכן לענין חדש וישן אבל לא לענין שביעית דזה בודאי כיון דשביעית בזמן הזה דרבנן אינה פטורה מכח אפקעתא דמלכא רק משום הפקר ועי' (רפ"ה דשביעית) שביארתי במ"א על הא דאמר ותמה אני איך הי' מותיב ר"ש קומי ר' יוחנן והוא מקבל מיני' ויתיבני' הוא אמר חרובין ואת אמרת בנות שוח כו' דאמאי לא קאמר נמי דשביעית דאורייתא ומעשר דרבנן כמו דאמר בש"ס דילן (ר"ה ד' ט"ו) משום דהירושלמי לטעמי' דס"ל דשביעית בזמן הזה הוא דרבנן ויתבאר במ"א

שם מתניתין דלא כר"א דתני ר' אלעזר אומר כוי אין חייבין על חלבו אשם תלוי (וט"ס וצ"ל דתני ר"א אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי). וכן הוא בכריתות (דף י"ז) וביבמות (דף קי"ג) ופי' המפרש מדתנן במתניתין דכוי אין חייבין על חלבו כרת משמע הא אשם תלוי חייב וא"כ אתי מתניתין כר' אלעזר דס"ל דכוי חייבין על חלבו אשם תלוי וע"כ צריך לגרוס מתניתין כר"א דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי

ונראה כמו שכתב המפרש דהגירסא מתניתין כר' אלעזר דאמר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ובביאור יותר והוא לפי מה שביארתי בס' נ"י (ס' כ"ג) שהרשב"א כתב בתה"א דספיקא דאורייתא לחומרא ד"ת דאלת"ה אשם תלוי למ"ד לא בעינן חתיכה מב' חתיכות היכי משכחת לה כו'. והקשה הק"ע דהא אמרינן בירושלמי (פ"ב דכתובות ה' ב') שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמי לחלבים אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים פלוני לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק וכא יתן גט מספק. א"ל ר' יוסי לא תדמנה לחלבים שכן אפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי כו' וא"כ לר' יוסי ליכא לדמויי שאר ספיקא דאורייתא לאשם תלוי. דאשם תלוי שאני שכן אפי' אומר לבי נוקפני מביא אשם תלוי

וכתבתי שם שנראה לי ששגה בזה הק"ע דהא דמביא אשם תלוי בשנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים שלא אכל היינו משום דשמא אכל אין השנים האומרים שלא אכל מצילין אותו מן החטא ואולי יתברר אח"כ ע"י עדי הזמה שאכל מתחייב חטאת וע"כ צריך להביא אשם תלוי ואע"ג דמס' א"צ להביא אשם תלוי דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומוקמינן אחזקתי' וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) אעפ"כ מביא אשם תלוי שאפי' אמר לבי נוקפני מביא אשם תלוי דשמא אכל וחטא ומה בכך ששנים אומרים לא אכל וכן אפי' בס"ס כתבו התוס' רפ"ד דכריתות (דף י"ז) דמביא אשם תלוי כגון ס' אכל ס' לא אכל ס' יש בו כשיעור ס' אין בו כשיעור דאלו אכל אין הס"ס מצילו מן החטא דמ"מ חטא ואע"ג לע"ע יש ס"ס שלא אכל כשיעור ואינו מחוייב להביא מ"מ צריך להביא אשם תלוי שאפי' אמר לבי נוקפני שמא חטא ומתיירא בלבו מן החטא מ"מ צריך להביא אשם תלוי אע"ג דבכל ס"ס אזלינן לקולא ומ"מ הוכיח הרשב"א שפיר דס"ס דאורייתא אסור מן התורה דאי ס"ד ספק דאורייתא הוא מותר מן התורה. א"כ איזה חטא יש כאן כיון דרחמנא שרי' ואין בו עון אשר חטא ומה שייך שיאמר לבי נוקפני וכמו שכתבו התוס' ביבמות (דף ל"ה) החולץ ליבמתו כו' יוציא וחייבין וכתבו התוס' דתוך שלשה איירי דאי לאחר שלשה אמאי חייבין קרבן. כיון דרוב נשים עובר' ניכר לשליש ימי' וזו הואיל ולא הוכר עוברה מאי ה"ל למיעבד וכה"ג איתאת בשבוע (דף י"ח) דשלא בשעת ווסתה אנוס הוא ופטור מהקרבן וע"כ אעפ"י שלאח"כ נתברר שחטא אפ"ה כיון דרחמנא שרי' מאי ה"ל למיעבד

ועוד איפשר לומר דאם היה ספק מותר מן התורה א"כ איך חייב אשם תלוי אם נתוודע לו אח"כ שהוא ספק חלב הא כיון דמותר מן התורה לאו שב מידיעתו הוא כמו שכתבו התוס' בכריתות (דף י"ז) ספק אכל חלב. דמיירי דבשעה שאכל היה סבור שהוא שומן דאי ידע בו שהוא ס' חלב היכי מייתי הא לאו שב מידיעתו הוא והשתא אם היתה החתיכה לפנינו והיה נודע לו שהוא ספק היתה מותרת מן התורה. וא"כ איך יהיה חייב אשם תלוי הא לא הוי שב מידיעתו הוא והיינו דווקא אם הספק הוא על החתיכה אבל אם הספק הוא אם אכל או לא אע"ג דחד לגבי חד מוקמינן אחזקה. אעפ"כ אשם תלוי שאני שאם לבו נוקפו מביא אשם תלוי והוא שאם אומר לבי נוקפני אולי הוא כדברי העד שאומר שאכל ע"כ מביא אשם תלוי

וא"כ איפשר לומר על קושי' הרשב"א דבזה גופא פליגי דלמ"ד דבחתיכה אחת מביא אשם תלוי הוא משום דס"ל דספיקא דאורייתא לחומרא ע"כ בחתיכה א' מביא אשם תלוי. ומ"ד דחתיכה מב' חתיכות הוא משום דס"ל דספיקא דאורייתא הוא לקולא מן התורה ע"כ סובר דחתיכה מב' חתיכות מביא אשם תלוי וכבר האריכו בזה האחרונים (ויש לדחות). וע"ז קאמר הירושלמי מתניתין כר"א דתני ר' אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי (כצ"ל) (פי' מתניתין דתני דכוי חלבו אסור כחלב בהמה ואין חייבין עליו כרת וא"כ משמע דחלבו אסור מדאורייתא אלא דאין חייבין עליו כרת. א"כ ס"ל דמביא עליו אשם תלוי) וע"ז אומר דמתניתין אתי כר"א ודוק ועיין בירושלמי (רפי"ג דיבמות) ר' אלעזר שאל לר' יוחנן אשתו של חרש ושל שוטה אפי' אשם תלוי אין בה כו' מכיון דאת אמר אפי' אשם תלוי אין בה ובא אחר וקידשה נתפסו קדושין (פי' משום דהוי דרבנן) ודוק

עוד בירושלמי שם מתניתין דלא כרב דרב אמר כל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי ויתבאר ע"פ מאי דאמרינן ביבמות (פ"ד ה' ב') רב אמר כל שאיפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי (והוא ט"ס וצ"ל) כל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי כמו דגרסינן הכא (דלא כהפ"מ שם) האיך עבידא היו לפניו שני זיתים א' של חלב וא' של שומן ואכל א' מהם ובא עורב ואכל את השני מאחר שאינו יכול לעמוד על ודאי אין חייבין על ספיקו אשם תלוי כו' מתניתא פליגא על רב כוי ר' אלעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עביד לה רב פתר לה חלוקים על דברי ר' אלעזר

והנה בספרי נ"י (ס"א) הקשיתי דמאי פריך שם מהא דתנן חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהם ואינו ידוע את איזה מהם אכל מביא אשם תלוי אכל את השני' מביא אשם ודאי. אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השני' זה מביא אשם תלוי כו' ניחא ראשון מביא אשם תלוי שני למה כו' ואי גרסינן ר"ע ועיין בכריתות (דף כ"ג)] קשה דהא ר"ע ודאי דסובר דלא אמרינן דכל שאי איפשר לעמוד על ודאי אין חייבין עליו אשם תלוי דהא אמרינן שילהי מעילה (דף כ"א) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל. אע"ג שאי אפשר לעמוד על ודאי ועיי"ש שהוכחתי דלדברי הירושלמי (פ"ו דדמאי) דאמרינן שם תנא על הראשונה מעל בספק ועל השני' מעל בודאי דברי ר"ע אלמא דהטעם הוא משום דר"ע לטעמיה דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי]

[ועיין במה שכתב הק"ע על הא דאמר במתניתין (ריש פ"ד דיבמות מתני' פליגא על רב דרבי אלעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ואמר מה עביד לה כו' חלוקים על דברי ר' אלעזר. והקשה הק"ע דהא איפשר שיבוא חכם ויברר שהוא מין בהמה וי"ל דפריך אהא דאמר רב דבעינן שיקבע איסורו. וכוי לא איקבע איסורו אך קשה דגרסינן