נועם ירושלמי על זרעים קפב

ע"כ סובר ר"ש דאם נכנס מ"ש לירושלים ויצא דלא הוי דשיל"מ דלא מהני לי' פדיון דקלטינהו מחיצות ולא פריך כמו דפריך הש"ס דילן בב"מ (דף נ"ב) ולעיילינהו כו' דמחמת זה לא הוי דשיל"מ דאין הבטל דומה להמבטל דהא אפי' אם יביאם לירושלים אסור לבהמה וע"כ לא הוי דשיל"מ. וע"כ מוכיח מזה הירושלמי דר"ש מודה לרבנן דבעירובין הוי מ"ש דבר שיש לו מתירין. ועיין בירושלמי (פ"ב דמ"ש) ר' גוריון בשם ריב"ח כו' ובתוס' זבחים (דף ע"א) ובמתניתין (פ"ג דמ"ש מ' י"א) שפי' הרע"ב דר"ש סובר דפודין את הקדשים להאכילן כו'

[ובזה יתיישב דאמאי לא תני בברייתא כמו דאיתא בהברייתא בהש"ס דילן ובאיזה מעשר אמרו במע"ש שאין בו שו"פ ונכנס לירושלים ויצא אך לפי מה שביארתי לפי שיטת הירושלמי לא מצי למיתני שאין בו שו"פ דא"כ תקשה וניתי מעשר דאית לי' ולצרפינהו ומאי דמשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי וכמו שפירש רש"י דמדאורייתא בטיל ברוב דכתיב אחרי רבים להטות ורבנן הוא דאמרי היכא דיש לו מתירין לא ליבטל הילכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן הילכך אין מצטרף זה עם זה לתפוס פדיון וזהו דווקא לשיטת הש"ס דילן דדבר שיל"מ הוא מדרבנן. אבל לשיטת הירושלמי ואליבא דר"ש דהטעם הוא משום דהבטל דומה להמבטל וע"כ לא בסל מן התורה כמו שביארתי בכמה מקומות וכמו שביארתי לדברי ר"ש הילכך בודאי דמצטרפים וע"כ לא תני בברייתא דהא דאין מעשר שני בטל ברוב אלא אם נכנס לירושלים ויצא דאינו בפדיון משום דקלטינהו מחיצות אבל לא תני שאין בו שו"פ ודוק]

וע"ז מביא ראי' עוד (ולפי הגהתי לעיל שנתחלפו השיטות בירושלמי) ועוד מן הדא דתני לה ר"ש תני בשם ר"ש (וצ"ל) דתני יש במעשר שהמעשר אוסר דמיו ועירוביו וקנקניו וספק עירובו כל שהוא ואין מדליקין בו ביום וא"כ מוכח מזה דס"ל לר"ש דבמעשר שני אמרינן דהוי דשיל"מ וא"כ לר"ש אמאי הוי דשיל"מ דהא ר"ש אומר תחילה דכיון שאסורים לזרים ולבהמה ע"כ לא הוי דשיל"מ דסוף כל סוף אינו דומה וע"כ לא הוי דשיל"מ כלל וא"כ אמאי אומר דמ"ש הוי דשיל"מ אלא ודאי דבעירובין מכל מקום הוי דבר שיש לו מתירין משום דהא יכול לפדות. וא"כ הוא מותר לכל והבטל דומה להמבטל (ורק בגידולין לא אמרינן דהוי דשיל"מ ע"י פדי' והוא משום דליתא בעיני'. וע"כ לא אלים למתפס פדיונו כמו שביארתי)

וע"ז אומר כמה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר אבל בעירובי ביכורים כגידולין הן כו' וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרים את עירוביהם וגידוליהם כו' מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו עלי' ביכורים יש להם עלי' ומה דר"ש מודה לרבנן בדבר שאין לו עלי' (ופי' המפרש מהרא"פ מעשר אין לו עלי' במאה ומאתים ואין סברא להתירו מכ"ש אפי' עד הרוב אבל ביכורים יש להם עלי' במאתים וא' מעשר אין לו עלי' כלל דלא מצינו ביטול כלל וחמור משאר איסורים כו'. ואיפשר לפרש דביכורים כיון דיש להם עלי' ע"כ תלינן בה ולא הוי דשיל"מ ועי' בכרו"פ (ס' צ"ט) שכתב דבתרומה כיון שצריך להעלות לכהן. ע"כ לא הוי דשיל"מ. ותירץ קושי' התוס' ביבמות (ד' פ"ב) ועיין בנדרים (ד' נ"ש) והרי תרומה כו' דתנן סאה תרומה טמאה כו' ועיין ברא"ש שכתב ולא מקשה מכמה משניות ששנינו בהם בפירוש שהתרומה עולה בא' ומאה כו' ודוק. מודה ר"ש באותה הסאה שהעלה מתוך מאה שהיא טעונה מחיצה וטעונה הניי' (ט"ס וצ"ל הבאה) ורבנן אמרי כולהן טעונה מחיצה וטעונה הבאה (כצ"ל)

[אך אעפ"כ לא נראה לי כלל לומר דהחילוק בין מ"ש לביכורים הוא משום שמ"ש אין לו עלי'. וע"כ הוי דשיל"מ. ובביכורים לא הוי דשיל"מ מחמת שיש לו עלי' הא אמרינן בירושלמי דר"ש מותיב לון אי אתם מודים שהם מותרים לזרים שהם מותרים לאכילת בהמה. וא"כ אין הטעם משום שיש להם עלי'. וע"כ אלולי מסתפינא הי' נראה לי להגיה בירושלמי כמה דר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר. אבל בעירובי ביכורים בטילים הם כו' וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרים את עירוביהם ואת גידוליהם. וע"ז אומר מה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר יש לו פדי' וביכורים אין להם פדי' או שצ"ל מעשר יש לו עלי' ופדי' ביכורים אין להם אלא עלי' פי' דמ"ש ש להם היתר ע"י עלי' וע"י פדי' וע"כ אף שע"י עלי' לא הוי דשיל"מ לר"ש דהא אסור לבהמה אעפ"כ יש לו היתר ע"י פדי'. וא"כ הבטל דומה להמבטל. ביכורים אין להם רק עלי'. אבל פדי' אין לו. וע"כ לא הוי דשיל"מ אפי' ע"י עירוב. מחמת דאפי' יהא מעלה לירושלים אסור לזרים. וע"כ לא הוי דשיל"מ אפי' בעירובין נמי ודוק]

עוד שם בירושלמי ר' יוחנן אזל לחד אתר אמר אנא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל לו אמר גידולי תרומ' תרומה וגידולי גידולין חולין אבל טבל ומ"ש ומ"ר וספיחי שביעית ותרומת ח"ל והמדומע והביכורים גידוליהם חולין תמן את אמר גידוליהם מותרים. והכא את אמר גידוליהם אסורים א"ל הן דאת אמר גידוליהם מותרים. בדבר שזרעו כלה. והן דתימר גידוליהם אסורים בדבר שאין זרעו כלה א"ל והתנינן איזו דבר שזרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים והלוף והשום והבצלים חייבים בביכורים אמר אזל בן עזאי דהכא (פי' שלא ידע להשיבו) אתא שאיל לר' ינאי א"ל למעשר הושבה דבר שאין זרעו כלה (פי' דהא דאמר וגידוליהם אסורים קאי על מעשר ובדבר שאין זרעו כלה ולא על ביכורים דאין זרעו כלה היינו הלוף והשום והבצלים ובהם ליכא ביכורים)

ואמרינן שם מחלפא שיטתי' דר' יוחנן תמן אריב"ל לקרנה של נבילה הושבה א"ל לא כן אולפן רבי ראיתי כגרי' שנים ואמר אוף הכא וגידולין. והנה הירושלמי הזה הוא תמוה ואינו מובן כלל

ע"כ נראה לי לבאר דקאי אהא דכתיב (ויקרא י"א) זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ כל מפרסת פרסה כו' ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא כו' טמא הוא לכם מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאי' הם לכם. וקשה דהא אמרינן בחולין (דף קי"ז) דת"ר בנבלתם ולא בעור שאין עליו כזית בשר כו' (ופירש"י דעור לאו נבילה מקרי ואמרינן בחולין (דף קכ"ב) אלו שעורותיהן כבשרן עור אהדם ועור חזיר של ישוב ר' יהודא אומר אף חזיר הבר אלמא דלר' יהודא עור חזיר מטמא. וא"כ איך כתיב ובנבלתם לא תגעו דמשמע ולא העור וע"ז אומר לקרנה של נבילה הושבה (פי' דקאי על בהמה שהוא ברישא דקרא ועלה שייך לומר ובנבלתם ולא בעור א"ל לא כן אולפן רבי ראיתי כגריס שנים ובפשוטו איפשר לומר שהוא ט"ס וצ"ל מיעוט ימים שנים כו' וא"כ מקשה מדר' יהודא אר' יהודא דהכא לדברי ר"י קאי האי ובנבלתם לא תגעו לקרנה של נבילה דהיינו לגופה של נבילה ואם כן איך כתיב ובנבלתם דהיינו לשון רבים. ואמאי קאמר בב"ק (דף כ"ד) א"ל זבה תוכיח שריחקה ראיותי' טמאה כו' ופירש"י דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ודרשינן בת"כ ימים שנים רבים שלשה והוא ר' יהודה ע"ש והא דמיעוט ימים שנים הא משום שימים הוא לשון רבים וע"ז מקשה דמחלפא שיטתי' דר' יוחנן דתמן הקש' מהא דכתיב ובנבלתם דהיינו שנים ואם כן הכי נמי וגידוליהן שנים שהוא לשון רבים וא"כ איך קאמר דעל מעשר שני הושבה

[ועוד איפשר לגרוס לא כן אולפן רבי מיעוט בגדים שנים. ואיפשר דקאי על הא דאמרין ביומא (ד' כ"ג) ת"ר ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן כו' אמר ר"ל כמחלוקת בהוצאה כך מחלוקת בהרמה ור' יוחנן אמר מחלוקת בהוצאה אבל בהרמה דברי הכל עבודה היא מ"ט דר"ל אמר אי ס"ד עבודה היא יש לך עבודה שכשירה בשני כלים. ור' יוחנן גלי רחמנא בכתונת ומכנסים והוא הדין למצנפת ואבנט כו' נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ולבש להביא מצנפת ואבנט להרמה והקשו התוס' דגבי הוצאה מנא לן דבעי ארבעה בגדים כיון דגבי הרמה לא נפקא לן אלא מהיקישא א"כ הדרינן ומקשינן לבישה דהוצאה לפשיטה דהרמה כדלעיל ואמרינן בזבחים (ד' ע"ט) דבקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש. ויש לומר דשמא לא מקרי קדשים אלא גופי הקרבנות אבל בגדי כהונה חוזרין ומלמדין בהיקש כו' עכ"ל]. וכל זה הוא לשיטת הבבלי דהא אמרינן דדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש היינו דווקא בקדשים אבל לשיטת הירושלמי לדברי ר' ישמעאל אמרינן דכל דבר הלמד אינו חוזר ומלמד אפי' בחולין ג"כ וכמו שהארכתי בזה הירושלמי (פ"ב דערלה] דאמרינן שם עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל כו' וא"כ לפי זה הא דכתיב ולבש בגדים אחרים היינו שתי בגדים ואע"ג דלאו עבודה היא איפשר דגזירת הכתוב הוא להחמיר וכמו שכתבו התוס' בד"ה יש עבודה שכשירה בשני כלים כו' דגדולה מזו אמרינן לר'