נועם ירושלמי על זרעים קפג

יוחנן דבין הוצאה ובין הרמה בארבעה כלים בין לת"ק בין לר"א ואפי' הכי לר"א בעלי מומין כשרים לגבי מזבח ובירושלמי [רפ"ב דיומא] הוציא שאר הדשן תפלוגתא דר"י ורשב"ל אתיא כמ"ד אחרים פחותים מהם ברם כמ"ד לרבות אחרים בעלי מומין הוא זר הוא בעל מום. וא"כ לפי זה הוצאת הדשן הוא בשתי בגדים ולא קאי אהא דבתחילה דאתרבי לארבעה בגדים וכמו דאמרינן שם נימא כתנאי על בשרו מה ת"ל ולבש להביא מצנפת ואבנט להרמה

וע"ז אומר לא כן אולפן רבי ראיתי (צ"ל) רבית בגדים שנים פי' דהריבוי של בגדים שנים (פי' הא דכתיב ולבש בגדים אחרים היינו שנים ולא קאי אהא דאמר בתחילה משום דמיעוט בגדים שנים וא"כ איך אמר דמה דכתיב טמאים הם לכם לא קאי אטמאים אלא קאי על קרנה של נבילה דכתיב ברישא דקרא ואע"ג דכתיב בלשון רבים טמאים הם לכם [ועיין בהמפרש דגרס דכתיב קירות שנים כו' ע"ש]

שם בירושלמי א"ר הילא הן דתימר גידוליהן אסורין רבנן והן דתימר גידוליהן מותרין ר"ש (פי' דהא דתנן גידוליהן אסורין רבנן היינו רבנן דהכא דסברי דירושלים עשו אותה כדשיל"מ והא דתנן התם גידוליהן מותרין היינו ר"ש דס"ל דלא הוי דשיל"מ א"ל והא תנינן גידולי הקדש ומ"ש חולין ופודה אותם בזמן זרעם ולאיזה דבר הוא פודה אותם לא מפני קדושה שיש בהם אוף הכא יטענו מחיצות מפני קדושה שיש בהם (פי' שאומר דלא אתי כר"ש דהא קתני ופודה אותם בזמן זרעם הוא משום דהוי דשיל"מ. וא"כ הכא נמי לענין ירושלים נמי הוי דשיל"מ. ואיפשר לומר כמו שביארתי דהטעם דר"ש סובר דלא הוי דשיל"מ הוא דמצד להעלותן לירושלים הא לבהמה אסורה. וא"כ לא הוי דשיל"מ. ולפדותן לא מהני משום דגידולין לא אלים למתפס פדיונם. ואם כן מתניתין לא אתי כר"ש דמדקתני ופודה אותם בזמן זרעם הוא לא מפני קדושה שיש בהם. פי' דמהני הפדי' מפני הקדוש' שיש בהם אוף הכא יטענו מחיצה מפני הקדושה שיש בהם (פי' שיצטרך להעלותן לירושלים משום דהוי דשיל"מ ע"י פדי')

וע"ז אמר ר' ירמי' בשם רשב"ל הן דתימר גידוליהם אסורים איסור מחיצה והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות (פי' דלאיסור מחיצה הוי דשיל"מ דהא יכול לאכול בירושלים ואעפ"י דאין הבטל דומה להמבטל דהא אסור לזרים אעפ"כ סברי רבנן דהוי דשיל"מ) ואיפשר דסברי דמ"מ אסור מדרבנן משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וע"כ הוי דשיל"מ. והא דתנן גידוליהם מותרים היתר זרות (פי' דלזרים מותר דהא לדידהו ליכא היתר להעלותן לירושלים וע"כ מותרים הזרים לאכול כיון דלדידהו לא הוי דשיל"מ. ואפי' רבנן נמי מודים בזה. וכמו דאמרינן לעיל בירושלמי ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ואוף רבנן מודו לי') (ומזה משמע דאפי' ביכורים נמי אמרינן דהוי דשיל"מ דכיון דקאמר לאיסור זרות א"כ מיירי בביכורים דהא לפי תירוץ זה קאי אביכורים ג"כ] ובזה יתיישב הלשון וגידוליה' דמשמע לשון רבים וא"כ כיון דקאי אביכורים ג"כ ובבכורי' ודאי מיירי בזרעו כלה וכמו דאמר לעיל והא תנינן איזה הוא דבר שאין זרעו כלה כגון הלוף והשום והבצלים והלוף והשום והבצלים חייבים בביכורים (פי' שת וא"כ כיון שהוא דבר שזרעו כלה אעפ"כ אמרינן דהוי דשיל"מ א"כ מוכח דאפי' בזרעו כלה נמי אמרינן דהוי דשיל"מ

והנה ברמב"ם (פ"ד מה' ביכורים ה' ט"ו) כתב אעפ"י שהביכורים והתרומות אסור להאכיל לזרים ואעפ"י שהביכורים. עולין בא' ומאה בתרומה אם נתערבו בחולין בירושלים אסורים כל שהן במינם כמע"ש מפני שהוא מקום אכילתם עשאום כדבר שיש לו מתירין. ואעפ"י שהביכורים אסורים לזרים אף בירושלים הרי הן אוסרין בכל שהן אפי' זרע הביכורים הרי הגידולין אסורים בכל שהן אם נתערבו בירושלים אבל הזורע ביכורים קודם שנכנסו לירושלים הרי הגידולין חולין. וכתב הכסף משנה פ"ט דתרומות הביכורים גידוליהם חולין ובירושלמי רמי תרי משניות הללו אהדדי ומסיק הן דתימר גידוליהם אסורים איסור מחיצה. והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות וזה מבואר בדברי רבנן וא"כ מפרש הכ"מ דאיסור מחיצה היינו אם הוא בירושלים. והיתר זרות היינו אם חוץ לירושלים אבל לע"ד נראה שאין משמעות ופשטות הירושלמי כדברי'. וכן כתב הר"ש (שם) ויש מפרשין דמתניתין איירי בשנתערבו בירושלים או נזרעו בירושלים ומחלקים בין בירושלים בין חוץ לירושלים ולא יתכן כלל מדלא משני הכי בירושלמי עכ"ל

[ועוד דהא אמרינן תחילה בירושלמי כיני מתניתין ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים. ר"ש מתיר וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. ואף לזרים ואף לבהמה ר"ש מתיר ואוף רבנן מודו לי' מן מהדא מותיב לון אי אתם מודים שהן מותרין לזרים שהן מותרין לאכילת בהמה ויש מחיצה לאכילת בהמה. (וכמו שביארתי כיון דמ"מ אסור לזרים דהיינו בביכורים ולבהמה במעשר שני ע"כ לא הוי דבר שיש לו מתירין. ורבנן סברי כיון דמ"מ לכהנים הוי דבר שיש לו מתירין ע"כ הוי דבר שיל"מ עכ"פ זה מוכח מהירושלמי דלזרים ולבהמה ד"ה מותר. ועוד דאמאי אסורין בירושלים הביכורים לזרים כיון דהותר לכהנים. הא זה לא הוי דשיל"מ וכמו דאמרינן ביבמות א פ"ב) רב אשי אמר סיפא משום דהוי דשיל"מ וכל דבר שיל"מ אפי' באלף לא בטיל והא דר"א כו' אלמא דבכה"ג לא אמרינן דהוה דשיל"מ כיון דמותר לכהנים ע"כ נראה לי כמו שביארתי ודוק

והא דאמרינן תחילה בירושלמי כיני מתניתין ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים ור"ש מתיר וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מחיר. אע"ג דאמרינן בירושלמי דר"ש לא פליג רק אגידולין אבל בעירובין אף ר"ש מודה בה. וא"כ אמאי קאי הא דאמר תחילה ואוסרין כל שהן מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. דהא אגידולין תנן אח"כ וגידוליהם אסורים מלאכול בירושלים ור"ש מתיר. אך זה קאי על עירובי ביכורים דבביכורים פליג ר"ש אפי' בעירובין נמי. כמו דאמרין בירושלמי במה ר"ש מודה לרבנן בעירובי מעשר. אבל בעירובי ביכורים כגידולין הם וכן הי' ר"ש אומר אין הביכורים אוסרין את עירוביהם וגידוליהם מלאכול בירושלים ומה בין מעשר מה בין ביכורים מעשר אין לו כו' ביכורים יש להם כו'. וע"כ פליג ר"ש בביכורים אף בעירובין וכמו שביארתי לעיל

ולפי מה שביארתי בזה יתיישב הא דאמרינן הרי אלו במעשר וביכורים משא"כ בתרומה. והקשה התוס' י"ט דהא תנן גידולי תרומה תרומה. וא"כ גידולי תרומה אסורים לזרים ולבהמה. וכמו דתנן (פ"ט דתרומות מ"ד) דגידולי תרומה תרומה כו' דהמדומע והביכורים גידוליהם חולין. וא"כ אדרבא תרומה חמירא דגידוליהם אסור. משא"כ בביכורים דגידוליהם חולין. אך זהו לענין איסור זרות ובהמה וכמו שאומר בירושלמי והן דתימר גידוליהם מותרים היתר זרות. ולענין זה תרומה חמירא דגידולי תרומה תרומה. ואסור לזרים. אבל לענין איסור מחיצה חמירי ביכורים ומ"ש דהני לא בטילי בגידולים משום דהוי דשיל"מ. וע"כ אסורים לכהנים חוץ למחיצת ירושלים. משא"כ בתרומה דבתרומה אינו שייך חוץ למחיצה. והא דתנן דתרומה וביכורים עולה בא' ומאה היינו לענין זרות דצריך א' ומאה אם נתערבו דלא שייך דשיל"מ. והא דתנן ואסורים כל שהן מלאכול בירושלים. הוא כמו שפי' הר"ש כלומר לענין שלא לאכול אלא בירושלים הם אוסרין בכל שהן והטעם משום דהוי דשיל"מ ודוק]

דף ה' אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד. שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק שבשעת לקיטתו עישורו דברי ר"ג. ר"א אומר שוה לאילן לכל דבר. אם לאילן למה לירק אם לירק למה לאילן תמן אמרי נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן ופטור ממעשרות כירק. אמר לן רב המנונא אמרין דבתר נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הפקר כאילן וחייב במעשרות כירק והפקר חייב במעשרות כו'

הנה לכאורה הא שאומר בירושלמי תמן אמרי (פי' בבבל אמרין נכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן (פי' דהא לענין שביעית אזלינן בתר חנטה כאילן) א"כ לא הוי הפקר אעפ"כ פטור ממעשרות כירק הוא כמו דאמרינן בר"ה (ד' ט"ו) אמר רבה אתרוג בת ששית שנכנס לשביעית פטורה מן המעשר ופטורה מן הביעור כו' אלא רישא פטורה מן הביעור אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה אי הכי תיחייב במעשר א"ל יד הכל ממשמשין בה ואת אמרת תיחייב במעשר ורב המנונא אמר כו' וכן בירושלמי הטעם דנכנס מששית לשביעית הרי הוא לבעלים כאילן דאזלינן בתר חנטה לענין שביעית ואעפ"כ פטור ממעשרות כירק משום דיד הכל