נועם ירושלמי על זרעים קפ

ויורד והעצים שלו ועצים לא לשעה הן מה עביד נה ר' יוסי שרשים דרכן להחליף לעולם מכיון שדרכן להחליף לעולם הן אמר ר' מנא מילתי' דר' יוחנן מסייע לאבא דאמר ר' יוחנן כולהן משום תורת גזלן ירדו להם וכאן מכיון שנתן לו רשות להבריך אפילו לשעה אין זה גזלן

והנה בספרי ע"י (ס' ט"ו) ובספרי נ"י (ס' כ"ב) ביארתי הירושלמי הזה שמחולקים בזה כמו שמחולקים רש"י והר"ח דאמרינן בב"ב (ד' כ"ו) אמר עולא אילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים וכתבו התוס' פי' ר"ח משום דאין מביאין גזל ע"ג המזבח שנאמר אני ה' שונא גזל בעולה כו'. ומיהו קשי' לר' יצחק דפריך לקמן לעולא מהקונה אילן וקרקעו מביא וקורא מאי לאו כל שהוא ומאי קושי' שאני התם שקנאו ולא הוה גזלן. ונראה כפי' הקונטרס דאע"ג דמותר לסמוך אין מביאין ממנו ביכורים דבעינן אשר תביא מארצך ולמאן דאמר אילן הסמוך למיצר מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ לא קאמ' שע"מ כן הנחיל שיהא מותר לסמוך דבלאו הכי שרי אלא ע"מ כן הנחיל שיהא חשוב כמו מארצך ויכול לומר אשר נתת לי

וע"כ אמר ר' יוחנן כולהן משום תורת גזלן ירדו להם והוא כשיטת הר"ח דהטעם משום דהוי גזלן וכתיב אני ה' שונא גזל בעולה א"ר יוסי מתניתין אמרה כן מאיזה טעם אינם מביאים משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך (ואיפשר לומר דבתמיה קאמר מתניתין אמרה כן פי' כיון דתנן במתניתין מאיזה טעם אינו מביא משום שנאמר ראשית ביכורי אדמתך תביא עד שיהא כל הגידולים מאדמתך משמע שאין הטעם משום גזלן אלא משום דלא קרינן בי' אדמתך] תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חיילי' דר' יונה מן הדא הי' חופר בור שיח ומערה קוצץ ויורד והעצים שלו ואיפשר דחסר כאן וצ"ל מן הדא אילן הסמוך למיצר מביא וקורא. והא תנינן קוצץ ויורד והעצים שלו. והעצים לא לשעה הן אלא ודאי דהוה כמו שנתן לו רשות לשעה. ואפי' לאחר תקנת יהושע סובר הירושלמי דלא תיקן יהושע אלא שלא יהא גזלן. אבל לא שיהא חשוב כמו מארצך וע"ז אומר ומה עביד לה ר' יוסי שרשים דרכן להחליף לעולם מכיון שדרכן להחליף הן לעולם (פי' מכיון ששרשים דרכן להחליף הוי כמו שהוא לעולם). ועיין בס' נ"י (ס' כ"ב) מה שהארכתי בזה ולקמן יתבאר עוד בזה

עוד שם בירושלמי על דעתי' דר' יודא מה בין הנוטע לתוך שלו. והבריך לתוך של יחיד. ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך היחיד באמצע רב אחא בשם ר' מישא כשהבריכה בדלעת או בסילון יביא ויקרא אפי' כרבנן יביא ויקרא. אמר ר' יונה צריכא לר' יהודא המוכר שביל לחבירו מקום דריסה הוא מכר או עד התהום מכר. אין תימר מקום דריסה מכר מביא וקורא אין תימר עד התהום מכר לא יביא כל עיקר מספק מביא ואינו קורא רבנן פשיטא לון שמכר עד התהום. והנה בספרי נ"י (ס' כ"ב) ביארתי פי' דע"כ ס"ל לר' יהודא דהבריך בתוך שלו ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע דמביא ואינו קורא משום דלר"י מספק' לי' אם המוכר שביל לחבירו אם מקום דריסה מכר אבל לא עד התהום. וא"כ אינו יונק מקרקע חבירו. וע"כ צריך להיות מביא וקורא. או שמכר לו עד התהום. וא"כ יונק מקרקע חבירו וא"כ לא הוה כל הגידולים מאדמתך וע"כ ס"ל לר"י דמספק מביא ואינו קורא אבל רבנן ס"ל דפשיטא שמכר עד התהום וע"כ בודאי יונק מקרקע חבירו ועל כן אינו מביא

ועיין בס' נ"י (ס' כ"ב) ושם כתבתי שמזה הירושלמי מוכח דבעינן שיהא גוף הקרקע שלו וע"כ אע"ג דמי שמכר שביל לחבירו ולר"י מספקא לי' אם מכר לו עד התהום או שמקום דריסה מכר. וע"כ ס"ל דאינו קורא מספק ואמאי הא כל ספק בקרקע מוקמינן בחזקת מרא קמא וכיון דמוקמינן בחזקת מ"ק א"כ צריך להיות דהוי בודאי שלו וא"כ אמאי אינו מביא וקורא אלא ודאי כיון דמ"מ ספק הוא ע"כ אינו קורא. וזהו דלא כמו שכתב הח"ש (בח' או"ח ס' א') גבי הא דאמרינן בב"ב (דף פ"א) אמר רבה מאי קושי' דילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא לי' ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו (פי' אם קנה קרקע או לא וע"כ מביא ואינו קורא וכתב הח"ש שאלו קנו הבעלים הראשונים מן הלוקח אילן א' מביאים וקוראים משום חזקת מ"ק. והנה מירושלמי הזה מוכח דלא אמרינן דמחמת חזקת מ"ק יהיה כאלו ודאי שלו שיביא ויקרא)

והכי מוכח ג"כ מהא דאיתא שם בירושלמי ומה פליגין במוכר שביל לחבירו אבל אם מכר לו שדה ושייר לו שביל כל עמא מודו ששייר לו עד התהום על דעתי' דר"י מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע ולכאורה צריך להבין דאמאי אינו מתרץ הכא נמי דלר' יהודה ספוקי מספקא לי' אם מקום דריסה מכר או שמכר עד התהום כמו שמתרץ בדרך היחיד וא"כ משמע מזה שזה הספק אינו רק בדרך היחיד אבל בדרך הרבים פשיטא לי' להש"ס שבודאי מכר עד התהום [ובשנות אלי' גריס ומה פליגין במוכר שביל לחבירו מכר לרבים כל עמא מודו שמכר לו עד התהום] וע"כ מקשה על דעתי' דר' יודא מה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך של רבים ומה בין הנוטע לתוך שלו והבריך לתוך שלו ודרך הרבים באמצע אמר ר' אימי אתי דר' יהודא כר"א דתנינן תמן אין עושים חלל תחת רה"ר בורות שיחין ומערות ר"א מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים כמה דר"א אמר תמן תחת רה"ר שלו כך ר' יהודא אמר תחת רה"ר שלו ר' שמואל בר רב יצחק אין כר"א יביא ויקרא אמר ר' יוסי מסבר סבר שמואל בר רב יצחק שר"א מתיר לעשות כן והוא שלו אלא ר"א מתיר לעשות כן וכל הקודם זכה (פי' וע"כ כיון שבעצם הוא אינו שלו אעפ"י שהוא מתיר לעשות וכל שהוא מצד הספק אעפ"י שמותר לעשות אעפ"כ אינו יכול לקרות מספק) ואיפשר דר' אימי ור' יוסי לטעמי' אזלי דאמרינן לעיל רבי יוסי בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם והאי ר' אימי היינו אליבא דר' יוסי ולא אליבא דר' יונה דאי אמרינן דכולהן מתורת גזלן ירדו להם ורשות לשעה נמי מהני איפשר דמהני מוחזק מספק דהא מ"מ יש לו רשות להשתמש אבל אי אמרינן דלאו מחמת גזל הוא אלא משום דכתיב ביכורי אדמתך. (או כמו שכתבו התוס') דבעינן אשר תביא מארצך וע"כ לא מהני רשות לשעה וע"כ לא מהני נמי מה שהוא מוחזק מספק דאע"ג שהוא מותר להשתמש אעפ"כ כיון שזהו רק מצד הספק ומוקמינן בחזקת מרא קמא אעפ"כ לא הוי רק כמו רשות לשע' ודוק

שם חד כהן נסב בת גרים אתא עובדא קומי רבי אבהו וארבעי' על ספסלא כו' א"ל רב ביבי לא כן אולפן רבי הלכה כר' יוסי א"ל ולא כהנים נהגו סלסול בעצמן כר"א כו' מן דקיימי' א"ל הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה נראה לי שזה אמר האי חד כהן דנסב בת גרים ולא רב ביבי [ובזה טעה המפרש מהרא"פ עיי"ש הואיל והותרה הרצועה מחמת שעל מנהג אין לוקין] וע"כ אמר אף אני מותר בה לקיימה וכמו דאמרינן בקדושין (ד' ע"ח) אמר ר"נ אמר לי הונא בא לימלך מורים לו כר"א ב"י נשא אין מוציאים אותה ממנו כר' יוסי

שם בירושלמי ר' יעקב בר אידי בר אושעי' מעשה במשפחה בדרום שהיו קורין עלי' ערעור ושלח את רבי רומנוס לבודקן ומצא שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום א' והכשירה לכהונה ר' אושעי' אמר כר"ש הכשירה א"ר זעירא ד"ה היא דאמר ר' זעירא בשם ב"א ב"א דר"י מטי בה בשם ר"א בשם ר"י ולד בוגרת כשר שהוא בל"ת הבאה מכח עשה והוא אשה בבתוליה יקח וכל ל"ת שבאה מכח עשה עשה הוא ודכותה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה