נועם ירושלמי על זרעים קעט

קושי' הראשונה ממילא מתורצת קושיא השני' דפריך וליבטל שק ברובא דהא ר' יהודא ס"ל דכל שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל וא"כ לא צריך לאוקמינהו בציפורתא וע"ז אמר לי' קשי' לשלפינהו ואת מוקמת לי' כר' יהודא דהמקשה הי' סבור שזה תירוץ על הא דמשני בציפרתא ועל הא דפריך ציפרתא לשלפינהו וע"ז אומר דלא קאי על זה דבאמת בציפורתא אם אפשר למשלפינהו צריך לשלפינהו אלא דאם אי אפשר לשלפינהו לא בטיל כיון דאתי כר' יהודא דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי א"כ אתי נמי כר' יהודא דס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפילו בדרבנן לא בטיל ומלא הסיט בודאי דלא גרע מכל דבר שדרכו למנות דס"ל לר' יהודא דאפילו בדרבנן לא בטיל

והנה דברי התוספות צריך עיון שכתבו דאפילו בצמר של בכור תם נמי אינו אסור אלא מדרבנן דהא משמע בחולין (ד' קל"ה) קדשי מזבח נמי דאמר חוץ מגיזה וכחישה אפ"ה פשטה קדושה בכולה ומנא תימרא דאמר ר' יוסי כו' ופי' רש"י אפ"ה דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמירא פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש כו' וא"כ משמע דהגיזה קדוש (ואין לומר דזה לא נאמר רק לענין דפשטה קדושה בכולה לענין הלאו דלא תגוז אבל לא דהגיזה עצמה קדושה ועוד דלפי הגירסא שם ברש"י בעבר וגזז א"כ כל הקושי' הוא רק לענין כיון דהגיזה קדוש א"כ איך שייך נתינה לכהן ועיי"ש במהרש"ל ובמהרש"א] ואיפשר לומר דסברת התוספות דבגיזה שייך כחישה כמו דאמר תחילה אי הכי קדשי מזבח נמי קדשי מזבח כחשי ופריך קדשי בדק הבית נמי ומשני דאמר חוץ מגיזה וכחישה וע"ז אומר אפ"ה פשטה קדושה בכולה והיינו על כחישה דזהו בגוף הקדשים אבל בגיזה דהוא חוץ לגופה לא אמרינן דפשטה הקדושה בכולה (ועיין בתמורה (ד' י"א) בעי מיני' מרבא הקדיש חד אבר מהו בגיזה ופי' רש"י בעבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לה משמע דרש"י סובר דבגיזה ליכא הכחשה] אך התוספות סברי דבגיזה איכא נמי כחישה וקושי' הגמרא קאי על כחישה

והנה ראיתי למהריט"א (פ"ג דבכורות) שהביא תוספות שכתבו שיש לחלק בין אם קדוש בקדושת עצמו כגון בכור שזה אינו קדוש רק עצמות הבכור ולא על הגיזה שהיא חוץ מגופה משא"כ אם מקדיש אמרינן דפשטה קדושה בכולה והביא ראי' מהא דאמרינן דאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל וכתב על זה המהריט"א שחפש ולא מצא לא במעילה ולא בתוספתא כו' עיין שם ותמיהני עליו דהא זהו גמרא מפורשת בפסחים (ד' ל"ג) מר ברי' דרבא אמר הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שלא עשה בהם מתכוין כשאינו מתכוין כו' תאמר במעילה שאם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה שמעל. וא"כ מוכח בפירוש דבקדשים אם הקדישו הקדושה מתפשטת על הגיזה נמי

אך לפי"ז קשי' דא"כ איך אמרינן בבכורות (ד' כ"ו) בעי ר' ינאי התולש צמר מעולה תמימה כו' אלא צמר שנתלש מעולה תמימה מהו. וא"כ כיון דאסור מחמת הקדש מאי קא מיבעי לי'. ע"כ צריך לתרץ כמו שתירצו התוס' דהזריקה מתרת כמו דאמרינן בזבחים (ד' פ"ו) בעצמות שפרשו לפני זריקה דהזריקה מתרת. וע"כ איפשר לומר דאפי' בבכור בעל מום או פסולי המוקדשים אסור משום ולא תגוז דאפי' הגיזה עצמה נמי קדוש והא דאמרינן התם דהטעם גזירה שמא ישהה היינו לאחר ששחטו דהשחיטה נמי מתרת מדאורייתא. אלא דאסור מדרבנן משום שמא ישהה [וכן כתב המהריט"א שם]

ולפי"ז יתבאר הירושלמי שפיר דקאמר התיב ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד. ובכור לאו כמוקדשים שיש להם מתירים דבין בכור תם ובין בכור בעל מום יש להם מתירים בבכור תם הוא ע"י זריקה. ובבכור בעל מום ע"י שחיטה ודוק

והכי משמע נמי מהא דאמרינן בחולין ש ל"ו) ומ"ש דם חללים דמכשיר דכתיב ודם חללים ישתה. דם שחיטה נמי כתיב על הארץ תשפכנו כמים ההוא למישרי דמן דפסולי המוקדשין בפטור קא אתי ס"ד הואיל ואסירא בגיזה ועבודה דמן ליבעי קבורה קא משמע לן. והקשו התוס' דהא גיזה עצמה מותרת כו' עיי"ש. אבל לפי מה שביארתי דגיזה עצמה אסורה קודם שחיטה ניחא שפיר ואע"ג דאחר שחיטה ודאי מותרת מדאורייתא הגיזה עצמה. אך איפשר לומר דמיירי דמקיז דם קודם שחיטה. וכמו דאמרינן בברכות (ד' ל"א) דאמר רב הונא א"ר זעירא המקיז דם בבהמת קדשים מעל (וכן כתב המהריט"א] אבל עכ"פ מוכח מזה דהגיזה עצמה אסורה. וכמו שמוכח מהירושלמי וכמו שביארתי ודוק

מתניתין מי שהי' לו חבילי תלתן של כלאי הכרם כו' שהי' ר"מ אומר את שדרכו להמנות מקדש וחכ"א אין מקדש אלא ששה דברים כו' ר' יוחנן ורשב"ל חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר דברי ר"מ כל הדברים מקדשים ר' יעקב בר אחא אמר שמועתא מתניתין פליגי על מ"ד דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשים דתנינן תמן אמר ר' יהודא לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא שיהי' מתעשרין ודאי בכל מקום. (והוא ט"ס וצ"ל מתניתא פליגא על מ"ד דברי ר"מ כל הדברים מקדשים דתנינן תמן למה הוזכרו רימוני באדן אלא שיהי' מקדשים כל שהוא דברי ר' מאיר) וכן כתבו התוס' בזבחים (ד' ע"ב) שיש ט"ס בירושלמי] וע"ז אומר ושאר כל הרימונים אין דרכן להמנות. אלא רימוני בדן ע"י שהם חביבים דרכן להמנות ושאר כל הרימונים ע"י שאין חביבין אין דרכן להמנות

והנה משמע מהירושלמי דסתם רימונים חשיבי בכל שדרכו. דאי לאו הכי מאי מקשה על מ"ד כל הדברים מקדשים דילמא סתם רימונים לא חשיבי כל שדרכו למנות כלל [אך איפשר לומר שע"ז משני ששאר רימונים לא חשיבי כלל. ולא הוי אפי' בכלל כל שדרכו להמנות]. והנה התוס' בזבחים שם הכריחו דר' יהודא ס"ל דכל הרימונים חשובים כל שדרכו דהא ר' יהודא סבר דליטרא קציעות לא בטלה בריש ביצה (ד' ד') וקתני לא הוזכרו רימוני באדן לענין קידוש. אלמא כל הרימונים מקדשין ושוו לרימוני באדן דאי רימוני בינונים אין מקדשין א"כ הי' לו להזכירן לענין קידוש כמו לר' מאיר

אך לפי מה שביארתי לעיל (רפ"ב דערלה) שיטת הירושלמי דר' יהודא ס"ל דכל שדרכו למנות בטיל ואדרבא ר"מ מחמיר טפי וס"ל לחד מ"ד דכל הדברים מקדשין וא"כ לכאורה תקשה דאמאי לא חשיב ר' יהודא רימוני באדן לענין קידוש. דהא בהני ששה דברים מודה ר' יהודא וכמו שביארתי (שם) דלשיטת הירושלמי הני חכמים הוי ר' יהודא אך כבר ביארתי הירושלמי דתניין אינון ותנא דמתניתין סובר דר"י מחמיר וסובר כל שדרכו למנות ע"כ לא חשיב רימוני באדן ועיין במה שביארתי לעיל בפ"ב דערלה תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה בחולין ועיין בתוס' דיבמות (ד' פ"ב) ד"ה דברי הכל כו' נראה לפרש דטעמא כו' ובחולין (ד' ש ד"ה שאני כו' ודוק ובמ"א יתבאר: מסכת בכורים יש מביאין פרק ראשון

יש מביאין וקוראים כי' אמר ר' יוחנן כולהון משום תורת גזל ירדו להם א"ר יוסי מתניתין אמרה כן מאיזה טעם אינם מביאים משום שנאמר ראשית בכורי אדמתך תני אם הבריך ברשות מביא וקורא ר' יונתן בשם ר' אימי והוא שנתן לו רשות לעולם הא לשעה לא ר' יונה בשם ר' אימי אפי' לשעה חיילי' כו' מן הדא הי' חופר בור שיח ומערה קוצץ