נועם ירושלמי על זרעים קעח

והנה לכאורה אינו מובן דמה שייך הא דמוקדשים מקדשי' כל שהם דהטעם הוא לר' יוחנן מחמת דהוה דבר שיש לו מתירין להני עשרה דברים דהטעם משום דחשוב כמו את שדרכו למנות וכמו דאמרינן לקמן בירושלמי חד אמר דברי ר"מ עשרה דברים מקדשים וחרנא אמר כל הדברי' מקדשים (פי' כמו דאמרינן ביבמות (דף פ"א) ר' יוחנן סבר את שדרכו למנות שנינו. ור"ש בן לקיש סבר כל שדרכו למנות שנינו

אך המפרש מהרא"פ שגה בזה דהא התוס' כתבו ביבמו' (שם) בד"ה ר' יוחנן אמר את שדרכו למנות שנינו ובירושלמי משמע דלא הוי אלא עשרה דברים את שדרכו ונראה דהיינו אותן ששה דברים דקאמרי רבנן וחבילי תלתן הרי ד' ובגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערבה באחרים וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ותרי מילי חשיבי הרי ט' ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד עשרה ואית דחשיב ככרות של בעה"ב בעשירית וא"כ אין הא דמוקדשים אוסר בכל שהוא במנין עשרה דברים

אך אעפ"כ צריך להבין. דא"כ מ"ט דלא תני לה בשם ר"מ להא דהאורג מלא הסיט מצמר הבכור ואי משום דס"ל דמלא הסיט לא הוי את שדרכו למנות ולא הוי רק כל שדרכו למנות. אם כן תקשה דהא לפי מה שכתבו התוס' דבגד שצבעו בקליפי ערלה. והצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד הוי ב' דברים וא"כ כיון דס"ל למאן דלא תני לה בשם ר"מ דמלא הסיט אינו חשוב את שדרכו למנות רק כל שדרכו למנות א"כ חסר לה עוד מהני עשרה דברים הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד דא"כ לא חשיב לה את שדרכו למנות [וא"כ מוכרחין אנו לומר דלענין צביעה הוי מלא הסיט את שדרכו למנות אבל לענין אריגה לא הוי חשוב כמו את שדרכו למנות. ואי משום דכחדא חשיב לי' א"כ לא הוי עשרה דברים אעפ"כ מ"ט לא תני לה בשם ר"מ

ע"כ נראה לי לבאר דלכאורה קשה טל הא דאמר לעיל ר' יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כמוקדשים שיש להם מתירין הוא. וכמו שביארתי דגיזת הבכור אסור מחיים משום ולא תגוז דאפי' הגיזה עצמה אסורה. וא"כ הוי דבר שיש לו מתירין דמאי מקשה דילמא באמת מיירי בבכור בעל מום לאחר שנשחט ואינו אסור רק משום גזירה שמא ישהה וא"כ לא הוי דשיל"מ

ע"כ נראה לי דהירושלמי סובר דא"כ לא הוה אמרינן דמלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד כיון שהוא מדרבנן צריך שיהא בטל. וס"ל דאפי' באת שדרכו למנות נמי בדרבנן בטל. דלא מצינו אפי' באת שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטל. וצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכן חבילי תלתן של כלאי הכרם היינו משום דסובר דלא בטלה קדושת הארץ והא דחולק בליטרא קציעות הוא משום דהוי כל שדרכו למנות ועוד דתרומה הוי דרבנן אפי' לא בטלה קדושת הארץ וכמו שביארתי רפ"ו דשביעית ועיין תוס' יבמות (דף פ"א) ד"ה מאי כו' וצ"ע ודוק. רק ר' יהודא ס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל וכמו דאמרינן בביצה (ד' ג') אמר ר"פ האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי' בדרבנן לא בטיל וכש"כ בדאורייתא אבל במלא הסיט דאתי אליבא דר"מ כמו דאמרינן בירושלמי (שם) מאן תנא סיט ר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט

וא"כ כיון דאתי כר"מ ולא מצינו דיהא ס"ל דאפי' בדרבנן לא בטיל אך כל זה הוא אי אמרינן כמו דאיתא בש"ס דילן (שם) דתנן ליטרא קציעות שדרסה בעיגול ואינו יודע באיזה עיגול דרסה עפ"י חבית ואינו יודע באיזה חבית דרסה כו' רבי מאיר אומר רבי אליעזר אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות כו' ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרין ר' יהודא אומר ר' אליעזר אומר אם יש שם מאה פומין יעלו כו' וא"כ לפי שיטת הירושלמי (פ"ד דתרומות) ליטרא קציעות שדרסה עפ"י חבית ואינו יודע היכן דרסה ר"א אומר אם יש שם מאה ליטרין מעלה כו' ר' יהושע אומר אם יש שם מאה פומין מעלה ואם לאו הפומין אסורין והשולים מותרי' ד"ר יהודא ר"מ אומר ר"א אומר אם יש שם מאה פומין יעלה ואם לאו הפומין אסורים והשולים מותרים ר' יהושע אומר אפי' יש שם שלש מאות פומין לא תעלה כו' וא"כ לשיטת הירושלמי אדרבא ר"מ ס"ל דכל דבר שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל

אך זה ניחא דהא אמרינן שם הדא מסייע לר' יוחנן דאמר תניין איך הדא מסייע לדברי ר"מ דאמר כל הדברים מקדשים הדא אמרה דלעת אפי' א' ממאה אוסר בה וכמו שביארתי שם דר' יוחנן אומר דתניין אינון דתנא דמתניתין ודאי לא סבר לה דר"מ ס"ל דכל שדרכו למנות אלא את שדרכו למנות דהא תנן (פי"ז דכלים) הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני באדן שיהי' מקדשים כל שהן כו' אלמא דר"מ סובר דאת שדרכו למנות (לפי גירסת התוס' בזבחים (דף ע"ב) דר' יהודא אומר לא הוזכרו רימוני באדן וחצירי גבע אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום וא"כ סובר ר' יהודא דכל שדרכו למנות וע"כ אפי' סתם רימונים נמי הוי כל דבר שבמנין

וע"כ כיון דבמתניתין תנן דר"מ סובר את שדרכו למנות א"כ פליגי ר"מ ור"י בהיפוך וכמו לפי הש"ס דילן א"כ לא מצינו שיהי' ר"מ סובר דאת שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל וכמו דאמרינן ביבמות (דף פ"א) א"ל ר' יוחנן לר"ל מי סברת תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגולים עולה כו' מי סברת כל שדרכו למנות שנינו את שדרכו למנות שנינו ועיין תוס' שם בד"ה מאי הוא כו'

וא"כ מוכח דמתניתין מיירי בבכור תם או בעל מום שלא נשחט עדיין דלאחר שחיטה היה בטל כיון דלא הוי רק דרבנן וע"כ פריך ר' יוסי לר' יוחנן שאומר דהא דמוקדשים הוא בכל שהוא משום דהוה דשיל"מ. וע"כ פריך מבכור דהא בכור הוי נמי כמוקדשים שיש להם מתירין דבודאי איירי קודם שחיטה. וע"ז אומר אית דתני לה בשם ר"מ ואית דלא תני לה בשם ר"מ ופי' ששונה כר' יהודא דס"ל דכל שדרכו למנות אפי' בדרבנן לא בטיל [וא"כ אפי' אם תאמר דכמלא הסיט הוי את שדרכו למנות אך כיון דס"ל לר' יהודא דכל שדרכו למנות מכש"כ דאית לי' את שדרכו למנות וזה בודאי דס"ל דאפי' בדרבנן לא בטיל. וא"כ מתורץ מה דפריך ר' יוסי מבכור דאיכא למימר דאיירי בבכור בעל מום לאחר שנשחט ואע"ג דהוי דרבנן אעפ"כ לא בטיל ואם כן לא קשה מזה דהא לא הוי דשיל"מ כיון דמיירי לאחר שנשחט

ולפי"ז איפשר לומר דמתרץ נמי בזה קושי' קמייתא: דאמרינן שם בירושלמי תמן תנינן אלו הן הנשרפין ותנינן אלו הן הנקברים הכא את אמר ישרפו והכא את אמר יקברו אמר ר' יוחנן כאן בשק כאן בשיער כו' אבל לפי מה דמתרץ כר' יהודא אתי שפיר דהא ר' יהודא אית לי' דאם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי וכמו דאמרינן בתמורה (דף ל"ד) ואם לאו אוקמה כר"י דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין

רשאי

[ובזה אפשר ליישב קצת דמאי שייך הא דר' יהודא להקושי' שהקשה הש"ס ולבטלינהו ברובא וכמו שנדחקו התוספות שם אך איפשר לומר דהקושי' הוא דליבטל שק ברובא אע"ג דהוי מלא הסיט ומלא הסיט הוא דבר חשוב. אך אפשר לומר דמקשה על צמר בכור וס"ל הש"ס לפי שיטת התוס' דלא הוי רק דרבנן אפילו קודם שנשחט [או לפי מה שביארתי קאי בשיטת הירושלמי דמחיים הוי דשיל"מ וא"כ מוכרחין אנו לומר דקאי לאחר שחיטה וע"כ פריך דליבטל שק ברובא כיון דהוי דרבנן וע"כ ניחא דאע"ג דסיט הוי דבר חשוב וכמו דתנן הצובע מלא הסיט בבגד ידלק הבגד אלא ודאי דבדאורייתא ניחא לי' רק דפריך על צמר בכור כיון דהוי דרבנן וע"כ משני בציפרתא דבציפרתא לא בטיל אפי' בדרבנן

וע"ז אומר אח"כ אמר ר' ירמי' הא מני ר' יהודא היא דאמר אם רצה להחמיר על עצמו לשרוף את הנקברין רשאי וא"כ כיון שמתורץ