נועם ירושלמי על זרעים קעה

בטל מגעה והסיטה לא בטל לפי שאיפשר לשחוטה שתעשה נבילה (צ"ל שא"א לשחוטה שתעשה נבילה כו') וע"כ בטל מגעה דהוי מין בשאינו מינו אבל מ"מ לענין משא לא בטיל דטומאה לענין משא כמאן דאיתא דמי דהא מ"מ הוא נושא וע"כ ריב"ח לטעמי' אזיל דמיבעי לי' באיסורי הנאה אם בטל ברוב דדמי לטומאת משא דהא מכל מקום הוא מתהנה

ובזה שביארתי דאיסורי הנאה דמי לטומאת משא דמ"מ הוא מתהנה איפשר לבאר הירושלמי דאמרינן בע"ג (פ"ה ה' א') יי"נ אסור ואסור בכל שהוא יין ביין ומים במים כל שהוא יין במים ומים ביין בנותן טעם זה הכלל מין במינו כל שהוא ושלא במינו בנותן טעם חזקי' אמר הדא דתימא במקום שאין המים נמכרים במדה אבל במקום שהמים נמכרים במדה כיין ביין הם. והירושל' הזה הוא תמוה דמאי תלוי במה דמים נמכרים במדה והפ"מ כתב כיון דנמכרים במדה וע"כ חשובים הם כמו יין ונותנים עליהם חומרא של יין ביין. והוא תמוה דהא עיקר הטעם תלוי אם הוא מין במינו או מין בשאינו מינו אבל אי אמרינן דאיסורי הנאה דמי לטומאת משא דמ"מ מתהנה וע"כ אפי' במין בשאינו מינו דהטעם בטל מ"מ לא בטיל מצד דהוא איסורי הנאה ולגבי איסורי הנאה לא שייך ביטול ואיפשר דחזקי' ס"ל דאיסורי הנאה אינו בטל ברוב וע"כ אם נתערב יין במים ונתבטל המדה א"כ הוא מתהנה מהיין דהא הגדיל המדה רק אם אינם נמכרים במדה א"כ ליכא הנאה ביין במים ומים ביין איפשר לומר דלא הוי הנאה מה שהגדיל המדה ע"י המים דהא יכול לערב במים של היתר אבל אם נמכר במדה א"כ מתהנה ע"י המים של איסור כיון דנמכר במדה ודוק

וכ"ת א"כ בכל איסורי הנאה נמי צ"ל דאינו בטל ברוב דדמי לטומאת משא דכמאן דאיתא דמי'. ע"כ נראה לי לבאר עפ"י הירושלמי דאיתא לעיל בערלה (פ"ב) וכן בפ"ה דע"ג (ה' י"א) חזקי' אמר כוס שמזגו מאיסור ומהיתר ונפל איסור בסוף איסור. והיתר בסוף היתר. והנה הפ"מ פירש בע"ג דמבואר בירושלמי דפי' רש"י דלחזקי' תלוי האיסור וההיתר בנפילת האיסור בסוף או בתחילה כו' עיי"ש. ואיפשר לומר דהטעם כמו שהאריכו בזה האחרונים אי אמרינן דהיתר בהיתר בטל. וע"כ איפשר לומר דאם נתערב תחילה יין של היתר במים ע"כ כיון דשניהם היתר ע"כ לא בטיל. וע"כ אם נפל אח"כ יי"נ מצא מין את מינו וניעור. אבל אם נפל איסור בתחילה. ע"כ כיון שבטל האיסור דהיינו יי"נ במים. וע"כ אפי' אם נפל אח"כ יין של היתר לא אמרין דמצא מין את מינו וניעור. ואמרין התם אמר ר' שמואל דר' אליעזר היא דר' אליעזר אמר אחר אחרון אני בא [ואיפשר לומר דהטעם של ר' אליעזר הוא ג"כ מהאי טעמא דאם נפל איסור תחילה ואין בו כדי להחמיץ א"כ נתבטל. וע"כ אעפ"י שנפל היתר לבסוף ונצטרפו וחימצו אעפ"כ האיסור נתבטל מקודם. וע"כ מותר לר"א אעפ"י דס"ל לשיטת הירושלמי דזו"ז גורם אסור משא"כ אם נפל איסור תחילה ואין בו כדי להחמיץ. א"כ כבר נתבטל וע"כ אינו חוזר וניעור. והירושלמי איפשר דאזיל לשיטתי' דס"ל (ספ"ב דחלה) דטבל אינו בטל ברוב מדאורייתא כמו שביארתי והטעם כיון שיכול להיות היתר. וע"כ עדיף יותר ממין במינו וע"כ אפי' לרבנן נמי לא בטיל כיון דיש לו היתר א"כ דמי לגמרי לההיתר. וע"כ אינו בטל וא"כ היתר בהיתר נמי אינו בעל]

אך באמת א"צ לכל זה דהא בש"ס דילן בע"ג (ד' ע"ג) נמי אמרינן א"ל ר' ירמי' לר' זירא לימא חזקי' ור' יוחנן בפלוגתא דר"א ורבנן קא מיפלגי דתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפל לתוך העיסה ולא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימצו ר"א אמר אחר אחרון אני בא וחכ"א בין שנפל איסור בתחילה בין שנפל איסור לבסוף אינו אסור עד שיהא בו כדי להחמיץ ופירש"י ר' ירמי' לא קים לי' בטעמייהו וסבר דטעמא דחזקי' משום דאחר אחרון אני בא כר"א הילכך נפל יי"נ בסוף אסור נפל כשר בסוף מותר כו']

וע"ז אמר בירושלמי א"ר ירמי' חומר הוא ביי"נ. ר' יוסי בעי אם חומר הוא ביי"נ אפי' נפל היתר בסוף יהא אסור. אמר ר' יסא בשם ר' יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את ההיתר כאלו אינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר אמר ר' הושעי' והוא שנפל ההיתר בסוף ר' אמי בשם ר' יוחנן לא שני' בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף להיתר בתחילה ואפי' איסור לבסוף אפי' מים ויין אפי' נמזג כל צורכו מן ההיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר

ונראה לי לבאר דמשני דס"ל לחזקי' דחומר הוא ביי"נ דבאמת בכל האיסורים אמרינן דאם נתערב מין במינו ובשאינו מינו אמרינן רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ג) ובחולין (ד' ק"ז וד' ק"ח) אך זהו דווקא בשאר איסורין. אבל ביי"נ חומר הוא ביי"נ. והטעם דחזקי' סובר דהטעם דאמרינן רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. היינו אי אמרינן דהביטול הוא כמאן דליתא דמי וכמו דאמרינן בבכורות (ד' כ"ג) ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא: והיינו אי אמרינן דאע"ג דנתבטל כמאן דאיתא דמי. וע"כ הא דאמרינן רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו היינו ג"כ אי אמרינן דמכיון שנתבטל הוי כמאן דליתא. וע"כ אעפ"י שבמינו הוא במשהו. אעפ"כ כיון שנתבטל והוי כמאן דליתא א"כ איך נאמר דבמינו במשהו. דהא הוי כאלו אפי' משהו אינו. אבל אי אמרינן דכל הביטולים לא הוי כמו דליתא במציאות כלל. וע"כ לא אמרינן רואין את מינו כאילו אינו. ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דהא מ"מ ישנו במציאות. ואע"ג שנתבטל בשאינו מינו אעפ"כ אוסר במינו במשהו. וע"כ ס"ל לחזקי' דאם נפל איסור בסוף אסור ולא אמרינן לענין יי"נ רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. דכיון דלענין יי"נ לא אמרינן דהביטול הוי כמאן דליתא. א"כ איך נאמר רואין דכיון דישנו לאותו משהו במציאות. א"כ אוסר במינו. וע"כ ס"ל לחזקי' דביי"נ לא אמרינן רואין

וע"ז אומר ר' יוסי בעי אם חומר הוא ביי"נ אפי' נפל היתר בסוף יהא אסור (פי' דאי אמרינן דחומר הוא ביי"נ וע"כ אמרינן דאע"ג דנתבטל אעפ"כ הוי כמאן דאיתא וע"כ לא אמרינן רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דהא מ"מ כמאן דאיתא דמי. וע"כ אוסר במינו. ע"ז אומר אם חומר הוא ביי"נ אפי' נפל היתר בסוף יהא אסור (פי' א"כ אפי' נפל היתר בסוף יהא אסור דהא דאמרינן דאינו חוזר וניעור תלוי בזה. דאי אמרינן דכמאן דאיתא דמי ע"כ חוזר וניעור וכמו דאמרינן בבכורות (ד' כ"ב) יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא. א"ל אביי וכי טומאה שבטלה חזרה וניעורה. א"ל ואת לא תסברא והתנן סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים כו' ותני עלה אותו חולין לר"א מה תהא עליהן כו' ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא קב חולין ממקום אחר וקב ועוד ממין זה סבר אבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור. א"ל אם טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה כו' איתיבי' אפר כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא. ואי רובה אפר מקלה הוא לא מטמא. ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמא כו')

וע"כ אמר ר' יוסי דלחזקי' דס"ל דחומר הוא ביי"נ (פי' דאמרינן דכמאן דאיתא דמי וא"כ כיון דאמרינן דכמאן דאיתא דמי א"כ חוזר וניעור וא"כ אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור דכל הטעם דנפל היתר בסוף יהא מותר משום שכבר נתבטל האיסור ואינו חוזר וניעור וזהו דווקא אי אמרינן דכמאן דליתא דמי אבל כיון שאומר דחומר ביי"נ ואמרינן דכמאן דאיתא דמי א"כ אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור דכיון דלא אמרינן רואין את מינו כמי שאינו כו' משום דישנו להאיסור וא"כ אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור דהא צריך לומר מצא מין את מינו וניעור. אך זה מקשה ר' יוסי דס"ל דאי אמרינן כמאן דאיתא דמי ע"כ צריך לומר דחוזר וניעור אפילו אם נפל היתר בסוף אבל אי אמרינן דהא דאמרינן דכמאן דאיתא דמי זהו דווקא לענין דטומאה