נועם ירושלמי על זרעים קעו

מעוררת טומאה אבל לא לענין דטהרה מעוררת טומאה. ועיין תוספות בכורות (ד' כ"ג) בד"ה ואי כו' וכן ביארתי בירושלמי (פ"ה דתרומות) דהא דאמרינן שם ר' בא ב"ר ממל בעי ולית הדא פליגא על ריב"ב דאמר נבילה בטילה בשחוטה כו' עיי"ש שהארכתי בזה דהירושלמי ס"ל דכמאן דאיתא דמי לענין דטומאה מעוררת טומאה ולא דטהרה מעוררת טומאה

ובזה יתבאר הירושלמי לעיל (פ"ב דערלה) גריסין שנתבשלו עם עדשים של חולין ואין בהן בנותן טעם ריבה עליהן גריסין של חולין מין מעורר את מינו לאסור לא תהא גדולה מיי"נ כמה דתימר ביי"נ את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר (פי' אע"ג דלקמן פליגי בזה חזקי' ור' יוחנן דחזקי' ס"ל דלא אמרינן ביי"נ רואין משום דחומר הוא ביי"נ אך זהו דווקא אם נפלו בבת אחת אבל אם נפל תחילה האיסור כבר נתבטל ולא אמרינן חוזר וניעור אפילו ביי"נ וא"כ בגריסין שנתבשלו עם עדשים של חולין ואין בהן בנ"ט איך נאמר ריבה עליהן גריסין של חולין מין מעורר את מינו לאסור הא אפילו ביי"נ אמרינן לכ"ע אפילו לחזקי' דרואין את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר) וע"ז אומר הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומה מותר (והוא ט"ס וצ"ל אסור) פי' דאי נפל איסור לבסוף בודאי אמרינן דמין מעורר את מינו לאסור וכמו שביארתי דטומאה מעוררת טומאה

ובזה יתבאר הא דאמרינן (שם) בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר אמר ר' הושעי' והוא שנפל היתר בסוף ר' אמי בשם ר' יוחנן לא שני' בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף להיתר בתחילה ואיסור בסוף אפילו מים ויין ואפילו נמזג כל צרכו מן ההיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסר אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר (פי' אפילו נמזג כל צרכו מן המים וא"כ בטל המים לגבי היין והוי חמרא מזיגא כמו דאמרינן בריש מכות (ד' ג') אעפ"כ אמרינן דהיין בטל לגבי המים)

ובמה שביארתי בזה יתבאר הירושלמי שם אמר ר' זעירא הדא דאת אמר וכולה תניין האיך עבידא ועיי"ש בהמפרש מהרא"פ והפ"מ פירש בע"ג דהגירסא הדא למעלה את אמרת וכולה תניין האיך עבידא פי' הפ"מ דכל מה שנאמר למעלה וכולה תניין ששנו אליבא דר' יוחנן האיך עבידא ומשום דכל הני אמוראי שנו מילתא דרואין אליבא דר' יוחנן בסתמא ולא פירשו דבריהם לפיכך שאל ר' זירא לפרוש מילתי' דר' יוסי ב"ר בון

ולי נראה שאיפשר להגיה בירושלמי וכולה יין האיך עבידא פי' שכמו שפירשו תחילה דפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן היינו דווקא שהיה הפסק בין היין והמים אלא שהפלוגתא דלחזקי' דווקא אם נפל יין איסור תחילה במים וא"כ נתבטל היין במים ע"כ מותר אבל אם נפל יין איסור לבסוף ע"כ אסור דהיתירא לא בטיל ור' יוחנן אמר דאפי' נפל איסור בסוף נמי מותר. אבל כל זה מיירי שהי' הפסק המים בין יין של איסור ליין של היתר [וזהו כפירוש רש"י בע"ג (ד' ע"ג) עיין שם] אבל אם היה כולה יין וא"כ כבר נאסר היין אי אמרינן דאם נפל אח"כ מים רואין את מינו כאלו אינו וזהו כפירוש התוספות (שם) בד"ה חזקי' אמר כו' לכן נ"ל הגדילו המים באיסור כלומר בשעה שנפלו המים לבור היה כבר מעורב היי"נ ביין של היתר אסור דלא אמר רואין את ההיתר כאלו אינו כו' כיון שכבר נאסר כו' עיי"ש] וע"ז אמר ר' זעירא הדא דאת אמר פי' שזהו כמו שאומר דהפלוגתא היא שלא היה כולה יין בלא מים. וכולה יין האיך עבידא ש שאם היה כולה יין בלא הפסק מים א"כ כבר נאסר אי אמרינן רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו)

וע"ז אומר ר' יוסי ב"ר בון ר' אבהו בשם ר' יוחנן צלוחית של יי"נ שנפלה לתוך החבית של יין וחזרה ונפלה לתוך הבור של מים את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנ"ט אסור ואם לאו מותר אלמא דאפילו כשהיה כולה יין ואח"כ נפלו המים אמרינן נמי רואין וכמו שביארתי שזהו כפי' התוספות] והא דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אע"ג דלכאורה משמע מהירושלמי דרבי סובר דאפילו בשאר איסורים חנ"נ וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דערלה) גריסין של תרומה שנפלו עם עדשים של חולין ויש בהם בנ"ט ריבה עליהן עדשים של חולין מותר עד כמה ירבה דרבי ור' ישמעאל בר יוסי על דעתי' דרבי דו אמר עד שירבה על כולהון על דעתי' דר"י בר"י דו אמר עד שירבה על הנופלין כו' אעפ"כ לא אמרינן הכא חנ"נ וכמו שכתב הרא"ש בע"ג (ד' ע"ג ושם) דהטעם הוא משום שלא נפל מן יין האיסור כדי נתינת טעם בהיתר אלא במשהו נאסר וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה כו' עיין שם

וא"כ כיון שביארתי דחזקי' ס"ל דחומר הוא ביי"נ ולא אמרינן דהאיסור כמאן דליתא דמי וע"כ אומר חזקי' אמר הדא דתימר במקום שאין המים נמכרים במדה אבל במקום שהמים נמכרים במדה כיין ביין הן דהא מ"מ מתהנה מאותם המים ואעפ"י דהוי מין בשאינו מינו וא"כ כיון שבטל לגבי הטעם אעפ"כ לענין הנאה לא בטיל דחומר הוא ביי"נ דאמרינן דכמאן דאיתא דמי'. וע"כ מביא אח"כ חזקי' אמר כוס שמזגו מאיסור ומהיתר והוא משום דחזקי' אזיל לטעמי' דס"ל אח"כ דמשום דחומר הוא ביי"נ ע"כ אמרינן דכמאן דאיתא דמי' וע"כ אעפ"י דבכל איסורי הנאה אמרינן דבטיל אפי' לענין הנאה היינו משום דאמרינן דכמאן דליתא דמי' וע"כ בטל לענין הנאה ג"כ וכמו שביארתי על הירושלמי (פ"ה דע"ג ה' י"ב) ריב"ח בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף כו' התיב ר' יעקב קומי ר' יסא והתנן האורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ידלק הבגד כו' אלמא דווקא מלא הסיט בלא"ה בטיל אפי' לענין הנאה ג"כ זהו דווקא בשאר איסורים דאמרינן דכמאן דליתא דמי' אבל לענין יי"נ דס"ל לחזקי' דחומר הוא ביי"נ וע"כ אם המים נמכרים במדה אסור דהא מתהנה וכל זה הוא לחזקי' אבל לר' יוחנן וכן לשיטת הש"ס דילן בע"ג (ד' ע"ג) דס"ל דאפי' ביי"נ אמרינן רואין את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו אלמא דאפי' לענין יי"נ אמרינן דכיון דבטל כמאן דליתא דמי' וע"כ אינו אוסר מינו וע"כ מים ביין או יין במים אם אין בהם בנ"ט אמרינן נמי דכיון דנתבטל הוי כמאן דליתא וע"כ מותר בהנאה ועל כן. לא הביאוהו הפוסקים ודוק

ובזה יתבאר הירושלמי (פ"י דכתובות ה"ז) כתב לזה בלשון מתנה ולזה בלשון ירושה אמר ר' יוחנן נראים דברים בלשון מתנה זכה בלשון ירושה לא זכה אמר ר' פנחס אתא עובדא קומי ר' ירמי' מכיון דר' אלעזר אמר אולפן ור' יוחנן אמר נראין הלכה כר"א אמר שמואל ולא ר' מאיר אמרה ואין נראית שמא כלום היא ולא כן אמר ר' יסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו בטל ברוב ואייתי ר' חייא ציפוראה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הודו אילולי דאמר ר' יסא ולא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר מפטר חמור בשק ידלק השק כו' ופי' הפ"מ ולא ר' מאיר אמרה ואין נראית שמא כלום היא פי' כיון דר"מ קאמר דלשון מתנה לזה מהני לזה וכמו דאמרינן בב"ב (ד' קכ"ט) אמר ר"ש מנא אמינא לה דתני האומר תנו שקל לבני בשבת וראוים ליתן להם סלע נותן להם סלע ואם אמר אל תתנו כו' ואם מתו ירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו אין נותנים להם אלא שקל והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי כו' וכן מקשה בירושלמי דא"כ מוכח מדר"מ דלשון מתנה של זה מהני ללשון ירושה של זה: