נועם ירושלמי על זרעים קעד

איסור זרות וא"כ מצטרפים החתיכות של קדשים קלים עם החתיכות וע"כ נאכל אף לטמאים

אך לכאורה יש להקשות. דא"כ כיון דהא דמתבטל החתיכה של קדשי קדשים בהחתיכה של קדשים קלים והחתיכות הוא משום דאין איסור טומאה חל על איסור זרות וא"כ כיון דאיסור זרות מתבטל. א"כ חל ע"ז איסור טומאה. ויצטרפו קדשי קדשים וקדשים קלים לענין איסור טומאה וכמו דאמרינן ביבמות (דף ל"ב) לר"ש לענין איסור אחות איסור מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל. זה אינו כיון דכבר נתבטל תחילה א"כ לא חייל אח"כ דכמו דליתא דמי'

אך שעדיין צריך לבאר דא"כ הא דקאמר רשב"ל במחלוק' היינו דווקא באם נטמא אח"כ דאז לא חל איסור טומאה על איסור זרות אבל אם נטמא מקודם אפי' לר"ש נמי אסור כיון דאז חל בב"א איסור זרות ואיסור טומאה ע"כ נראה לי לבאר דאפי' אם נטמא מקודם נמי לא חל איסור טומאה על איסור זרות והוא משום דאיסור זרות חל מיד כשנשחטה. כיון דפקע מן החטאת איסור מעילה א"כ חל מיד איסור זרות אי אמרינן דהיתר זריקה שנינו במעילה (דף ה') וא"כ כיון דפקע מעילה והטעם דאמרינן דהיתר זריקה שנינו (פי' כיון דעומד לזרוק הוי כמו שהותר לכהנים וכל שיש היתר לכהנים אין מועלין. וע"כ חל מיד איסור זרות)

[ועיין בתוס' יבמות (ד' ל"ג) בד"ה אלא מליקה בבת אחת כו' וכתבו דאיסור זרות לא חל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים. ואפי' לבר קפרא דאמר היתר זריקה שנינו ומשנראה לזריקה נפיק מידי מעילה. מ"מ איסור איכא עד שיזרוק (והוא כמו דאמרין במכות (ד' י"ח) דכל היכא דקרינן בי' ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש ומשמע להו דאפי' לבר קפרא דאמר דהיתר זריקה שנינו פי' ונפיק מידי מעילה דהוי כמו שהותר לכהנים. אפ"ה לא קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש עד אחר הזריקה ממש. וע"כ כתבו דאעפ"י דנפיק מידי מעילה אעפ"כ איסור איכא)

אבל הירושלמי איפשר לומר שסובר דלבר קפרא שאומר דהיתר זריקה שנינו. וא"כ כיון שנשחט ועומד לזרוק נפיק מידי מעילה [ועוד איפשר דסובר דהיתר שחיטה שנינו א"כ מיד שנשחט נפיק מידי מעילה וע"כ כיון דאמרינן שזה הוי כמו שיש היתר לכהנים. ע"כ חל הלאו דזרות (ועוד איפשר דלא ס"ל לר"ל כמו דאמר רב דזר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה שפטור מ"ט דאמר קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם כל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן בי' וזר לא יאכל כו'

) והכי משמע בירושלמי (פ"ב דשבת ה' ה') זר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ר' חייא רובה אמר שתים בר קפרא אמר אחת כו' והא מליקה עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. א"ל שני' היא דכתיב וכל זר לא יאכל קודש. וא"כ משמע מהירושלמי דכיון שנמלקה חל עלה הלאו דוכל זר לא יאכל קודש (ודוחק לומר דזה קאי לאח"כ ונבילה נמי לא חל מיד דלא חל על איסור מעילה כמו שכתבו התוס')]

וא"כ כיון שחל איסור זרות מיד לבר קפרא דאמר דהיתר זריקה שנינו. וטומאה לא חל אלא עד אחר זריק' וכמו דאמרינן בירושלמי שהבאתי לעיל מ"ט דר"ש והבשר כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים את שהוא מותר לטהורין חייבין עלי' משום טומאה יצא כו' אכל עולה אכל אימורים מאחר שאינו מותר לטהורים אין חייבין עליו משום טומאה (לר"ש) וכמו דאמרינן במנחות (דף כ"ח) יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים חייבין עליהם משו' טומאה ת"ל כל טהור יאכל בשר הניתר לטהורים חייבים עלי' משום טומאה ושאינו ניתר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה (ופי' רש"י יכול בשר שנטמא לפני זריקת דמים ואכלו לפני זריקה בטומאת הגוף יהיו חייבין עליו כרת ובתורת כהנים מצאתי כו' יכול יהיו חייבין משום טומאת הגוף לפני זריק' ובבשר טהור קא מיירי. עוד שם ברש"י ושאינו ניתר לטהורי' כגון אם אכל אפי' בשר טהור בטומאת הגוף קודם זריק' דם עדיין לא היה ניתרת לטהורים דזריקה היא המתרת כו')

וא"כ כיון דאיסור דטמאים אינו חל קודם זריקה רק לאחר זריקה. א"כ בחטאת חל איסור זרות מתחילה וע"כ לר"ש לא חל איסור דטמאים אח"כ משום דר"ש ס"ל דאין אחע"א אלא בכולל ולא במוסיף וע"כ סובר ר"ש דמותר נמי לטמאים ומשום דעל ק"ק לא חל איסור של טמאים לזרים וע"כ ס"ל כיון דקדשים קלים מותרי' לזרים וחל עליהם איסור טמאים. ועל קדשי קדשים לא חל איסור טומאה וא"כ ה"ל ב' שמות ולא מצטרפים לר"ש

אך זהו דווקא אליבא דבר קפרא דס"ל במעילה (דף ה') דהיתר שחיטה שנינו. אבל לר' יוחנן דס"ל במעילה (דף ה') דהיתר אכילה שנינו. וא"כ אינו יוצא מידו עד שעת היתר אכילה. וא"כ חל בבת אחת לאחר זריקה לאו דזרות ולאו דטומאה. וע"כ אמרינן בירושלמי רשב"ל אמר במחלוקת ר"י אמר דברי הכל. וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין וכא יצטרפו כולהון לשון טומאה (ולשון זרות הוא ט"ס) וע"ז משני סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל ק"ק שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין. (פי' דרשב"ל סובר כבר קפרא דר"ש חולק על סיפא דבשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה דאסור לטמאים דר"ש ס"ל דמותר לטמאים דס"ל אין איסור חל על איסור ואיסור זרות חל מיד דנפיק מידי מעילה דהיינו היתר שחיטה שנינו וע"כ לא חל אח"כ על קדשי קדשים לזרים איסורא דטמאים אבל ר' יוחנן לטעמי' דס"ל בפ"ק דמעילה (דף ה') דהיתר אכילה שנינו וא"כ איסור זרות לא חל עד אחר זריקה (דנפיק מידי מעילה) ואז חל איסור דטמאים ג"כ דהוי בת אחת כיון שהוא לאחר זריקה ובבת אחת ר"ש מודה וע"כ ס"ל לר"י דסיפא אתי כד"ה. דאפי' לר"ש בבשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים ודוק: בגד שצבעו פרק שלישי

ר' יוסי ב"ר בון אמר לה בשם ר' יוחנן כו' צמר בכור שטרפו בטל ברוב איתיבי' ר' חיי' ציפוראה קומי ר' אימי ליטרא בשמונה ולא הודה אילולי דאמר ר' יסא ולא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבגד ידלק הבגד (פי' וא"כ חזינן דאפי' באיסורי הנאה בטל רק אם הוא מלא הסיט) א"ל אילו איתתבת תמן יאות (פי' אלו הי' מקש' תמן בע"ג דאמרינן שם בע"ג (פ"ה ה' י"ב) ר' יוסי בשם ר' חנינא בעי איסורי הנאה מהו שיבטלו בצירוף והתנינן שור הנסקל תיפתר בחתיכות (פי' מטעם חתיכה ראוי' להתכבד) והא תנינן ציפורי מצורע תיפתר ציפור בציפורין (פי' הוי דבר חשוב) והא תנינן שער נזיר אית לך מימר ציפור בציפורין כד מטי' לערלה התיב ר' יעקב קומי ר' יוסי והא תנינן האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משער נזיר מפטר חמור בשק ידלק השק) א"ל אלו איתתבת תמן (כצ"ל) יאות (פי' אם הי' מקשה בע"ג בעת דאיבעי לה ר' יוסי הי' חידוש אבל עכשיו דמטית לערלה והקשית מערלה דדווקא מלא הסיט אבל בלא"ה אפי' איסורי הנאה נמי בטל ברוב אין זה חידוש)

וכבר ביארתי זה בספרי ע"י (ס' י"ח) דאיפשר לומר דכונתו דאיסורי הנאה לא בטיל היינו הנאה בבת אחת מכל התערובות וכמו דאמרינן בפ"ג דבכורות (ד' כ"ג) אמר ריב"ח טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא דטומאה כמאן דאיתא דמי' וע"כ מטמא במשא דהא מ"מ הוא נושא את הטומאה וכמו שכתב המ"ל (פ"א מה' מטמא משכב ומושב) דדווקא באכילה שייך ביטול משום משהו ומשהו שיורד לבית הבליעה אמרינן דהתירא נחית וכן גבי מגע משום דאין נוגע וחוזר ונוגע אבל כל שהוא בבת אחת דמי לטומאת משא ומה שהקשה מהסוגי' בסוף תמורה (דף ל"ד) דפריך וליבטל ברובא ומשני בציפרתא דחה הרמב"ם מהלכה שהרמב"ם לא הביא הסוגי' בציפרתא ואיפשר דסמך על הירושלמי דפריך והא תנינן שער נזיר אית לך מימר ציפור בציפורין והטעם כיון דמתהני בבת אחת דמי לטומאת משא עיין שם

ובירושל' פ"ה דתרומו' דאמ' ריב"ח נביל' בטילה בשחוט'