נועם ירושלמי על זרעים קעג

בעולין והוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' כ"ג) אלא בקדשים גלי רחמנא דאתי איסור חל על איסור דתני אשר לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור חלב ואתי איסור טומאה וחייל עלה כו' ופירש"י ואכל מבשר זבח השלמים אשר לה' לרבות אימורין שאם אכלן בטומאת הגוף חייב כרת כו' אלא תנאי היא ואליבא דר"ש דאיכא דאמרי בקדשים איסור חל על איסור ואיכא דאמרי בקדשים אין איסור חל על איסור וא"כ איפשר לומר דרשב"ל ס"ל דלר"ש אפילו בקדשים אין איסור חל על איסור וא"כ לא חל איסור טומאה על איסור זרות דקדשים ואע"ג שהוא כולל דהא כיון דנטמא נאסר בקדשים קלים אך ר"ש לית ליה כולל. וע"כ לא מצטרף

וע"כ אומר הירושלמי סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרים ובר קפרא לטעמי' דהא ביבמות (ד' ל"ג) בזר ששימש בטומאה ובזר שאכל מליקה פליגי שם אליבא דר' שמעון אלמא דבר קפרא סבירא ליה אליבא דר"ש דאפילו בקדשים נמי אין איסור חל על איסור

וע"כ יש לומר דר' יוחנן ור"ל אזלו לטעמיי' דאמרינן שם בכריתות (דף כ"ג שם) ולמ"ד בקדשים אין איסור חל על איסור כל חלב לה' מאי עביד לה מוקי לה בולדי קדשים דקסברי ולדות קדשים בהויתן הם קדושים וע"כ חל איסור מעילה על איסור חלב משום דהוי בת אחת חלב עם מעילה והקשו שם התוס' דהא איסור חלב קדים ממעי אמו דהכי אמר ר' יוחנן בחולין (דף ע"ה) תלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמי ולא אוירא ותירצו דנהי דלא בעי אוירא שיצא לחוץ אלא מ"מ בעינן אוירא דחלב שיצא החלב לחוץ וממעי אמו לא חיילי. וא"כ איפשר לומר דהירושלמי לא סבר כשיטת הש"ס דילן וא"כ יש לומר דר' יוחנן ור"ל אזלי לטעמייהו דאמרינן שם כי פליגי היכא דהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של בן ט' חי ואכל ר' יוחנן אמר חלבו כחלב בהמה חדשים גרמי רשב"ל אמר חלבו כחלב חי' חדשים ואוירא גרמי וע"כ לר' יוחנן מוכרח לומר דסובר ר' שמעון דאיסור חל על איסור בקדשים דהא איסור חלב קדים ממעי אמו (והירושלמי סובר דלר' יוחנן לא בעינן אוירא כלל וא"כ איסור חלב קדים ממעי אמו וא"כ ע"כ מודה ר' שמעון דבקדשים איסור חל על איסור אבל רשב"ל לטעמי' שסובר דחדשים ואוירא גרמי וע"כ אתי בבת אחת ובבת אחת מודה ר' שמעון דחל וע"כ סובר רשב"ל דאפי' בקדשים נמי ס"ל לר' שמעון דאין איסור חל על איסור

) וכ"ת א"כ נימא דר"ש ס"ל דולדות קדשים ממעי אמן הם קדושים אך התוס' הכריחו בנדה (דף מ"א) דר"ש ס"ל דולדי קדשים בהויתן הם קדושים דהא קאמר ר"ש שם עולה אין לי אלא עולה כשירה כו' יכול שאני מרבה את הרובע כו' ואתנן ומחיר כו' והוכיחו שם התוס' דר"ש ס"ל בהויתן הם קדושים דהא זאת מיבעי לי' לבהמת קדשים ובהמת קדשים אין אתנן חל עליהם אלא אי אמרינן בהויתן הם קדושים

וע"כ ר"ל לטעמי' שסובר דבחלב חדשים ואוירא גרמי וע"כ סובר ר"ל דאפי' בקדשים נמי פליג ר"ש שאין אחע"א ורק בחלב ומעילה בב"א קא אתי וע"כ חל אבל באמת ס"ל לר' שמעון דאפי' בקדשים נמי אין איסור חל על איסור

וע"כ אומר הירושלמי רשב"ל סובר כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים (כצ"ל) שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין ומשום דר"ל ס"ל דאפי' בקדשים נמי ס"ל לר"ש דאין איסור חל על איסור וכמו בר קפרא שסובר נמי דר"ש ס"ל דאפי' בקדשים נמי אין אחע"א [וכמו דאיתא ביבמות (דף ל"ג)]

אך לכאורה לפי מה שביארתי דר"ל לטעמי' דס"ל דחלב חדשים ואוירא גרמי וע"כ אתי חלב ומעילה בב"א אבל אם לא אתי בב"א, אפי' בקדשים נמי לא אמרינן דאתי איסור וחל על איסור וא"כ איך אמרינן בירושלמי דס"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קדשי קדשים כו' הא בר קפרא סובר דאפי' בבת אחת לא חל

אך איפשר לומר דהירושלמי לטעמי' דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשבת ה"ה) זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ר' חייא רובה אמר שתים כו' וא"כ קשה דמ"ט אמרינן ביבמות (דף ל"ג) דפליגי בזר שאכל מליקה ובירושלמי אמרינן דלא פליגי רק בזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה. ע"כ איפשר לומר שהוא כמו דאמרינן ביבמות (שם) מיתיבי זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן משום זרות ומשום שבת ומשום בעל מום ומשום טומאה דברי ר' יוסי ור"ש אומר אין כאן אלא משום זרות ובעל מום בלבד ואלו מליקה שיירא למאן שיירא אילימא לר' יוסי השתא ר' יוסי באיסור כולל מיחייב שתים באיסור ב"א מיבעי' אלא לאו לר' שמעון ובאיסור כולל הוא דפטור אבל באיסור בבת אחת מיחייב וכמו דאמרינן שם אלא מליקה בבת אחת הוא דמשכחת לה באיסור כולל לא משכחת לה וא"כ כיון דבירושלמי לא חשיב אלא ב' דברים זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ולא זר שאכל מליקה וכן מביא שם הברייתא דאמרינן התם אמרינן יצא לחוץ ונלמד נפקון ושמעון ר' יוסי אמר שתים ורבי שמעון אמר אחת ואם כן לא קא חשיב נמי זר שאכל מליקה אלמא דבבת אחת אפי' ר"ש מודה אפילו לבר קפרא

ובזה שביארתי דרשב"ל סובר דר' שמעון ס"ל דאין אחע"א בכולל אפי' בקדשים ג"כ בזה יתבאר הירושלמי (פ"ט דפסחים ה' ד') תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר מ"ט דר"ש והבשר כל טהור יאכל בשר את שהוא מותר לטהורים חייבין עלי' משום טומאה יצא פסח שבא בטומאה ואכלו ממנו זבים וזבות ונדות ויולדות את שאינו מותר לטהורים אין חייבין עלי' משום טומאה. (ופי' הק"ע את שהוא מותר לטהורים כלומר שנאכל לטהורים דווקא ולא לטמאים את שאינו מותר לטהורים אעפ"י שנעשה בטהרה אין חייבים עלי' משום טומאה) אכל עולה אכל אימורים מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה. ופי' הק"ע אכל עולה או אימורים של שאר זבחים בטומאה מאחר שאין מותרים לזרים שהן נשרפין ע"ג המזבח אין חייבים עליהם משום טומאה ואין בהם אלא קרבן מעילה עכ"ל

והנה בספרי א"ה (דרוש א') הקשיתי מהא דאמרינן בכריתו' (דף י"ד) יש אוכל אכילה אחת וחייבין עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים כו' אלמא דאימורים חייבין עלי' משום טומאה וכן אמרינן בחולין (דף קט"ו) חומר בחלב מבדם כו' חומר בחלב שהחלב מועלין בו וחייבין עלי' משום פיגול ונותר וטמא וכן כתבו התוס' בפסחים (דף כ"ד) בד"ה לרבות את האימורים דסד"א אין חייבים עליהם משום טומאה להכי איצטריך לרבויינהו וע"ש שביארתי דהירושלמי קאי אליבא דר"ש שמביא תחילה דקאמר פסח הבא בטומאה ר"מ מחייב ור"ש פוטר. וע"כ אמר אליבא דר"ש אכל עולה אכל אימורים מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבים עלי' משום טומאה. ור"ש לטעמי' דס"ל בכריתות (דף כ"ג) דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין משום דאין איסור חל על איסור אפי' בכולל נמי וכן הקשו התוס' בזבחים (דף מ"ה) בד"ה אבל העצים והלבונה. והקשו מאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש ס"ל דאין פיגול בעולין ואין נותר בעולין כו' ע"ש. וא"כ ס"ל ר"ש דאין טומאה חל על עולה או על אימורין וע"כ קאמר בירושלמי אכל עולה אכל אימורין מאחר שאין מותר לטהורים אין חייבין עליהם ור"ש לטעמי' דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין והק"ע לא הרגיש בכל זה עכ"פ מוכח דר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור בקדשים נמי. והוא כמו שביארתי לר"ל דע"כ ס"ל דהא דתנן בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים דבמחלוקת היא דלר"ש אין איסור טומאה חל על