נועם ירושלמי על זרעים קעב

במנחות (ד' ע"ד) בעי רבינא כהן שאכל מן האימורים מהו לאו דזרות לא קא מיבעי לי' ומה שכתבו התוספות שם ודוק

וע"כ אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשים קלים פיגול ונותר ונ"ל דשגרת לישנא הוא הא דקאמר פיגול ונותר או שהוא ט"ס וצ"ל (האי פיגול לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם) פי' כיון דהיה זריקת פיגול ע"כ לא הועיל ולאחר זריקה הוי כלפני זריקה לא אמר אלא פיגול דבר שאין זריקתו מתירתו [פי' שאין הזריקה מתרת את הלאו של זרות שהיה מתחילה] בקדשי קדשים (פי' בקדשי קדשים אין הזריקה מתרת את הלאו שהיה מתחילה אבל בקדשים קלים אעפ"י שאין הזריקה מתרת את הלאו שהיה מתחילה אעפ"כ ליכא הלאו דאיסור זרות בקדשים קלים משום שאפי' קודם הזריקה נמי לא היה הלאו של זרות וכמו שפירש"י במכות (ד' י"ז) שאין בו אזהרה מפורשת במקום אחר אלא עשה בלבד ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל וכמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ג) דבר אחר לא תאכלו על הדם לא תאכלו ועדיין דם במזרק אבל בקדשי קדשים יש הלאו דזרות כמו דאמרינן במכות (ד' י"ח) ולילקי נמי משום לאו דוכל זר לא יאכל קודש ופירש"י דכתיב במילואים ומדכתיב כי קודש הם ונתן טעם לדבר לפי שהן קדשי קדשים להזהיר את הזר על כל קדשי קדשים] וע"כ איפשר דס"ל דיש הלאו קודם זריקה נמי וע"כ אפילו זריקת פיגול נמי אינה מתרת הלאו דזרות שהיה מתחילה וכמו דאמרינן במנחות ף מ"ז) אמר רב גידל אמר רב אינה מביאה לידי מעילה ואינו מוציא מידי מעילה וע"כ בקדשי קדשים איכא הלאו דזרות שהיה מתחילה משא"כ בקדשים קלים לא היה אפי' קודם זריקה נמי הלאו דזרות רק הלאו דלא תאכלו על הדם לא תאכלו הבשר ועדיין דם במזרק וע"כ אינה מצטרף ללאו דזרות דקדשי קדשים

אך ר' יוסי פליג ע"ז וכמו דאמרינן שם אמר ר' יוסי לא אמר אלא קדשים קלים ופי' דע"כ לא אמר פיגול רק של קדשים קלים והוא משום דבקדשי קדשים בודאי איכא הלאו דזרות חוץ מאיסור של פיגול וע"כ מצטרפים] אך שר' יוסי חולק עליו בקדשים קלים דאעפ"י שלאחר זריקה הותר לזרים אעפ"כ קודם זריקה לוקין עליהם משום זרות דבקדשים קלים איכא לאו דזרות ג"כ וע"כ לוקה ע"ז ודלא כמו דאמרינן בסנהדרין (ד' ס"ג) דזה נפקא לן מדכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו בשר ועדיין דם במזרק

וע"כ אמר ר' יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם פי' בניחותא דאעפ"י שקודם זריקה לוקין על קדשים קלים משום זרות אעפ"כ לאחר זריקת פיגול אינו לוקה עליהם משום זרות רק משום פיגול לחוד] וע"ז אומר לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריקה. שלאחר זריקה כיון שהזריקה מתרת ע"כ אפילו זריקת פיגול נמי מוציא מידי הלאו דזרות] הא לפני זריקה הואיל ואסורין בקדשים קלים לוקין עליהם משום זרות רק לאחר זריקה אין לוקין עליהם משו' זרות וכמו דאמרינן במנחות (ד' מ"ז) לענין מעילה אמר רב גידל אמר רב אינה מביאה לידי מעילה ואינו מוציא מידי מעילה כו' ואמרינן התם לאו איתותב דרב גידל וכמו דאמרינן במעילה (ד' ז') כל לאפוקי מידי מעילה אפילו שלא כתיקונה מפקיע מידי מעילה והכא נמי אעפ"י שהיא זריקת פיגול אפ"ה מוציאה מן הלאו דזרות. אבל לעולם קודם זריקה לוקין על קדשים קלים משום לאו דזרות

וע"כ אמר ר' אבין לישן מתניתא מסייע לר' יוסי נדבותיך זו תודה ושלמים שאם אכל מהם לפני זריקת דמים לוקה [והיא ברייתא במכות (ד' י"ז) ופירש"י שאין בו אזהרה מפורשת אלא עשה בלבד ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל] ושיטת הירושלמי דזה בא להורות דאיכא לאו של זרות אפילו קודם זריקה נמי והא דקאמר לוקה הוא משום לאו דזרות וע"כ צריך לומר דזריקת פיגול מוציא מידי לאו דזרות דאל"ה היו מצטרפים לאו דזרות דקדשי קדשים עם הלאו דזרות של קדשים קלים דגלי לן קרא דבקדשים קלים איכא לפני זריקה הלאו דזרות. ובש"ס דילן לא משמע הכי דאמרינן במכות (ד' י"ז) אמר רבא זר שאכל מן העולה לפני זריקה לוקה חמש ופריך ולילקי נמי משום לאו דוכל זר לא אכל קודש כו' אלמא דמה שלוקין על תודה ושלמים לפני זר קה הוא לאו מיוחד ואינו משום לאו דזרות וע"כ פריך ולילקי נמי משום לאו דוכל זר לא יאכל קודש ועיין בס' א"ה (ד' א') והמפרש מהרא"פ נדחק מאוד בזה הירו' וכמו שביארתי כן נ"ל

עוד שם בירושלמי ר"ש ב"ל אמר במחלוקת ר' יוחנן אמר ד"ה וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין וכא יצטרפו כולהון לשון טומאה ולשון זרות סבר רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר וחכמים אוסרין והנה המפרש מהרא"פ פירש דלא גרס הש"ס במתניתין דברי ר"ש ואמר שהוא ג"כ במחלוקת ור"מ היא אבל ר"ש מתיר ור"י אמר דאתי ככ"ע והוא דחוק מאוד כמו שיראה המעיין שם]

והנה הירושלמי הזה הוא תמוה וע"כ נ"ל לבאר דקאי על הא דתנן בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר תאוה אסור לטמאים (דבשר קדשי קדשים אסור אף לטהורים ובשר קדשים קלים מותר לזרים טהורים ואסור לטמאים ובשלן עם בשר תאוה ש בשר חולין) דשרי אף לטמאים ויש בו לבטל כל א' וא' בפני עצמו מצטרפים לאסור אף לטמאים אפילו לר"ש דקדשי קדשים וקדשים קלים שם א' להם לענין טומאה כדאמרינן בריש פרקין דתרומה וחלה וביכורים מצטרפין ומותר לזרים טהורים אפי' לרבנן דקדשי קדשים אין בהם כדי לאסור)

וע"ז אמר ר"ש ב"ל אמר במחלוקת (פי' דגם על זה פליג ר"ש ומתיר אף לטמאים דלא מצטרפי קדשי קדשים עם קדשים קלים וחכמים אוסרין ור' יוחנן אמר ד"ה דבזה אפילו ר"ש מודה וע"כ פריך וקשי' על דרשב"ל לא כן סברין מימר כולהון לשון תרומה מצטרפין (פי' כמו דתנן דתרומה וחלה וביכורים מצטרפין דהכל שם א' והכי נמי הכל שם טומאה ומצטרפין אף לר"ש והכא נמי כולהון לשון טומאה ולשון זרות) [פי' אע"ג דבקדשי קדשים יש נמי איסור זרות לזרים אפילו הכא חל ע"ז איסור טומאה וא"כ מצטרפין לענין טומאה]

וע"ז אומר סבר, רשב"ל כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר (והוא ט"ס וצ"ל) חתיכה של קדשי קדשים ושל קדשים קלים שנתבשלו עם החתיכות ר"ש מתיר [פי' אפילו לטמאים] וחכמים אוסרים. והטעם דאעפ"י דכולהון לשון טומאה מצטרפין אפילו לר"ש אעפ"כ כיון דר"ש לית לי' איסור כולל כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ד) דר"ש ס"ל האוכל נבילות ביוה"כ פטור וא"כ לא חל איסור טומאה על איסור זרות דקדשים וא"כ לא מצטרפים איסור זרות של קדשי קדשים לאיסור טומאה של קדשים קלים אם נטמא אח"כ

וכן הקשו התוספות בזבחים (ד' מ"ה) דאמרינן שם ר"ש מחייב בדבר שדרכו לאכול אבל העצים והלבונה והקטורת אין חייבים עליהם משום טומאה וכתבו התוספות וא"ת מאי אירי' משום דאין נאכלים תיפוק לי' דאין איסור טומאה חל עליהם דהא יש בהם מעילה ור"ש היא דאמר אין פיגול בעולין ואין נותר בעולין עיי"ש כו'. ויש לומר דתנא דר"ש דהכא סבר לה כההיא תנא דר"ש התם דאמר יש פיגול בעולין ויש נותר בעולין כו'. וזה אין להקשות למ"ד דאין איסור חל על איסור בקדשים ל"ל קרא בדם למעוטי מנותר וטמא דהא איצטריך להביא שתי שערות אח"כ דהוי כבת אחת כדפרישנא ומיהו למאי דבעי למימרא בפ' ד' אחין (דף ל"ג) דר"ש אפילו בבת אחת לית ליה קשה עכ"ל

והנה הא שכתבו התוספות דהאי תנא סבר דתנא דסובר אליבא דר' שמעון דיש פיגול בעולין ויש נותר