נועם ירושלמי על זרעים קעא

שבח מזה ומזה דלא פגם כיון שאין בכל א' כדי להחמיץ ומותר מחמת דהוי זו"ז גורם] ומה בין פגם מזה ומזה [פי' דפגם מזה ומזה הוא אם יש בכל א' כדי להחמיץ דתנן ברישא דמתניתין שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ ואח"כ נפל שאור של תרומה או של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור אעפ"י שנתחמצה ע"י שניהם אפ"ה אסור וע"כ פריך דשבח מזה ומזה הוא מותר ופגם מזה ומזה אסור לדברי ת"ק אע"ג דת"ק ס"ל דנותן טעם לפגם אסור אעפ"כ מי גרע משבח מזה ומזה) א"ר מנא שבח מזה ומזה את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור (פי' אם שבח מזה ומזה דהיינו דאין בכל א' כדי להחמיץ ע"כ מותר מפני שאפי' אם את רואה ההיתר כמו שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור דהא אין בכל א' כדי להחמיץ וע"כ הוי זו"ז גורם ומותר משום שאין באיסור לבד כדי לאסור] פגם מזה ומזה (פי' אם יש בכל א' כדי להחמיץ) את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור יש בו כדי לאסור (כצ"ל) פי' אם את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור יש בו כדי לאסור וע"כ אסור לת"ק דס"ל נותן טעם לפגם אסור והוא כמו שכתבו התוס' בע"ג (דף ס"ח) בד"ה לר' שמעון כו' דזו"ז גורם לא הוי אלא אם אין בכל א' כדי להחמיץ אבל אם יש בכל א' כדי להחמיץ לא הוי זו"ז גורם והטעם הוא כמו שאומר הירושלמי דאם אין בכל א' כדי להחמיץ אם את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור משא"כ אם יש בכל א' כדי להחמיץ אם את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור יש בו כדי להחמיץ ודוק

שם מצטרפין זה עם זה בין לאיסור בין להיתר כדי ליתן טעם דברי רבי מאיר. ר' שמעון אומר אין מצטרפין. ר"א אומר מצטרפין בנ"ט לאיסור. הנה בס' שנות אלי' גריס דכצ"ל. בין לאיסור בין כדי ליתן טעם דר"מ ור"ש אומר אין מצטרפין. ר"א אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאיסור (ולכאורה הי' איפשר לומר דצ"ל כדי ליתן טעם בין לאיסור בין להיתר. והאי להיתר צ"ל להתרי' (דבירושלמי ביבמות ובכמה מקומות איתא הלשון התרי' על התראה) והוא דלכאורה אף אם מצטרפין בנ"ט אעפ"כ לענין התראה ולמלקות איפשר דמבטלין זא"ז. וכמו דאמרינן בזבחים (ד' ע"ח) אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור. אי איפשר שלא ירבה מין א' על חבירו ויבטלנו. ועיין בתוס' ד"ה הפיגול והנותר כו' שבללן כו' וא"א לכוין שלא יהא מין א' בטל בחבירו יותר ממה שבטל מין חבירו בו ונמצא שאין באותו המין כשיעור דבצר לי' שיעורו. ואנן לא ידעינן הי מינייהו דבצר לי'. וכי מתרינן בי' לא ידעינן משום מאי מתרינן בי' וע"כ קאמר בין להיתר (וצ"ל להתרי' וכמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' ס"ו) על הא דאמרינן שם ואפי' למ"ד לאו שבכללות אין לוקין עליו. ה"מ כגון עלין ולולבין כו'. אבל היכא דהאיסור מפורש כל א' לבד כגון בכל איסורי דעלמא אי אמרינן מהכא שמצטרפי לא חשבינן לי' לאו שבכללות ועיין במה שכתבו התוס' בשבת (דף פ"ט) בד"ה אסורין תבלין ב' וג' שמות ממין א' או מב' מינים אסורין ומצטרפין זע"ז וכתבו התוס' אסורין ומצטרפין לכאורה נראה דמדתני אסורין ותנא תו מצטרפין דאסורין היינו לאסור את הקדירה ומצטרפין למלקות ואע"ג דלענין חיוב חטאת אמרינן כו' ור"ש מפרש דאסור' ומצטרפת הכל מיירי להצטרף לאסור את הקדירה ולא למלקות א"נ אסורין בנתינת טעם אם נפלו בקדירה ומצטרפין לאסור בתערובות ע"ש וכל זה הוא לרבנן אבל לר' מאיר מצטרפין למלקות ולהתרי' נמי

[עוד איפשר לומר כמו שכתבו התוס' בע"ג (ד' ס"ו) ורבא אמר לך הא פני ר"מ היא וא"ת א"כ מאי אירי' מיני מתיקה דאמר חזקי' אפי' בלא מיני מתיקה נמי מצטרפין משום דכל מה שתיעבתי לך כו' לכן נראה לרבא דמוקי לה כר"מ איתא לחזקי' ואע"ג דאמר ר"מ כל איסורים שבתורה מצטרפים ואפי' בלא מיני מתיקה משום דדריש כל מה שתיעבתי לך כו' ה"מ באיסורים בעין אז ודאי מצטרפין חצי זית מזה וחצי זית מזה לחייב אפי' אינם שוים במתיקה אבל כשהם מעורבין בתבשיל שאינם בעין כי ההיא דתבלין שנים וג' כו' מיירי שמתבל בהם הקדירה אפי' ר"מ מודה לחזקי' דדווקא במיני מתיקה מצטרפין כגון שיש למתק הקדירה אבל אם אינם שוים במתיקה לא מצטרפין כיון דאין שוין בנתינת טעם ואיפשר דע"כ אמר מצטרפין בין לאיסור בין כדי ליתן טעם (והיינו דווקא במיני מתיקה וכמו דאמר בירושלמי (פ"ב דערלה) ניחא שני שמות ממין א' שני מינים משם אחד ר' אבהו בשם ר"א במיני מתיקה אין בין בהתרי' (פי' למלקות דלא בעי שיהא דווקא מיני מתיקה לפי מה שכתבו התוס' אך העיקר כגירסת שנות אלי')

דף ז' חתיכה של ק"ק ושל פיגול שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים כו' ואמרינן שם תני של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים (צ"ל של קדשים קלים) א"ר יונה לא אמר אלא קדשים קלים פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם לא אמר אלא פיגול ונותר דבר שאין זריקתו מתירתו בקדשי קדשים הא בקדשים קלים הואיל והם מותרים לאחר זריקה אפילו לפני זריקה אין לוקין עליהם משום זרות אמר ר' יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם לאיזה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריקה הא לפני זריקה הואיל ואסורין בקדשים קלים לוקין עליהם משום זרות א"ר אבין לישן מתניתא מסייע לר' יוסי נדבותיך זו תודה ושלמים שאם אכל מהם לפני זריקות דמים לוקה עכ"ל

הנה המפרש מהרא"פ פירש בדחוקים ע"כ צריך לבארו. והנה בספרי א"ה (דרוש א') ביארתי שם הירושלמי עיי"ש וכעת נבאר קצת באופן אחר והוא דתנן חתיכה של קדשי קדשים ושל פיגול שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ור"ש מתיר לזרים ולכהנים (פי' דרבנן אסרו לזרים מפני שס"ל דב' וג' שמות מצטרפין לאסור ור"ש לטעמיה דס"ל דאין ב' שמות מצטרפין ע"כ אינו מצטרף חתיכה של ק"ק עם הפיגול לאסור לזרים וע"כ החתיכות של חולין מבטל הפיגול והק"ק משום שאין מצטרפין

ובזה יתבאר הירושלמי תני של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשים קלים ופיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הם כו' והוא דצריך לבאר דמ"ט תני של פיגול ושל נותר של קדשים קלים דמשמע דבקדשי קדשים הפיגול והנותר מצטרפין לאיסור קדשים והטעם משום דבנותר של ק"ק אע"ג דאיכא איסור נותר אעפ"כ כיון דתחילה היה אסור לזרים משום וזר לא יאכל כי קודש הוא א"כ לא פקע איסור זרות וא"כ מצטרפין הלאו דאיסור זרות ללאו דזרות של קדשים אבל בקדשים קלים כיון דתחילה היה מותר לזרים ע"כ כיון שנעשה נותר לא חל עליו רק איסור נותר בלבד ע"כ אין מצטרפין להקדשי קדשים וע"כ ניחא הא דתני ברייתא בנותר בשל קדשי קלים דבקדשי קדשים ודאי מצטרף הנותר מחמת שיש בזה הלאו דזרות ג"כ

אך בפיגול צריך לבאר דמ"ש דווקא בקדשים קלים דלכאורה אי אמרינן דבחטאת אם אכל לפני זריקת דמים לוקה עליהם משום זרות ודלא כמו דאמרינן במכות (ד' י"ח) אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור מ"ט דאמר קרא ואכלו אותם אשר כופר בהם כל היכא דקרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש וכל היכא דלא קרינן ואכלו אותם אשר כופר בהם לא קרינן בי' וכל זר לא יאכל וא"כ כיון דקודם זריקה ליכא הלאו דוכל זר לא יאכל קודש משום דלא קרינן בי' ואכלו אותם אשר כופר בהם ולא קרינן בי' וכל זר לא יאכל קודש א"כ לאחר זריקה בפיגול נמי ליכא לאו דוכל זר לא יאכל קודש וליכא רק האיסור של פיגול וא"כ אפילו בקדשי קדשים לא מצטרפי אלא ודאי דבקדשי קדשים אמרינן דאיכא קודם זריקה הלאו דוכל זר לא יאכל קודש וע"כ לאחר זריקה נמי איכא הלאו דלכל זר לא יאכל קודש מלבד הלאו דפיגול א"כ בקדשים קלים נמי איפשר דאיכא הלאו דוכל זר לא יאכל קודש כיון דקודם זריקה שלא הותר לזרים נמי היה הלאו דוכל זר לא יאכל קודש וע"כ אף שלאחר זריקה הותר לזרים היינו דווקא בזריקה כשירה אבל לא בזריקה פסולה וא"כ עדיין לא פקע הלאו דוכל זר לא יאכל קודש ועיין