נועם ירושלמי על זרעים יז

רואה שראה קרי דשם לא שייך הטעם רק משום מה מועיל שהוא טובל. אבל לא משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה דהא הוי טומאת ראי' א"כ איפשר דלא פליג ע"ז אומר בירושלמי נשמעינה מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור"י פוטר. וע"ז מיבעי לי' דמהו הטעם אי משום מה מועיל הוא שהוא טובל אי משום שאין שם לטומאה קלה אצל חמורה פי' דאם הטעם משום מה מועיל שהוא טובל א"כ יחלוק ר"י על רישא נמי דהיינו על זב שראה קרי. אבל אם הטעם משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. א"כ זה לא שייך רק בטומאת מגע. אבל לא ברואה

וע"ז אומר מה נפיק מביניהון פי' שרוצה להכריח דהטעם הוא משום מה מועיל הוא שהוא טובל. וע"ז אומר ראה קרי. פי' בזב שראה קרי מה מועיל הוא שהוא טובל (כצ"ל) והא דאיתא מועיל הוא נשתבש מהא דרפ"ג דיומא דשם הפי' הוא בבעל קרי לחוד. וכמו שביארתי] וע"ז אומר הוי לית טעמא דלא משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה דבזה לא שייך בזב שראה קרי. דבטומאת ראיה לא שייך זה. וע"ז אומר עד כדון שבאת לו טומאה קלה לבסוף אפילו באת לו טומאה חמורה לבסוף פי' דבזה לא שייך אין שם לטומאה קלה דהיינו ששבע לי' טומאה. דזה אינו שייך רק בטומאה קלה על טומאה חמורה. אבל לא בטומאה חמורה על טומאה קלה (כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) ממאי דהאי אם נגע בו הזב לבתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה). וע"ז אומר נשמעינה מן הדא המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור' יהודא פוטר. הדא אמרה היא הדא היא הדא. פי' מדפליג ר' יהודא על המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה. דהא ר' יהודא קאי בודאי אדסמיך לו. וא"כ במשמשת שראתה נדה ליכא למימר משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה כיון דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה. אלא ודאי דהא דחולק ר' יהודא הוא מטעם דמה מועיל הוא שהוא טובל. וא"כ ממילא מוכח דפליג ר' יהודא על רישא נמי בזב שראה קרי דכיון דהטעם הוא משום מה מועיל הוא שהוא טובל. א"כ חולק נמי ברישא בזב שראה קרי. אע"פ דהתם ליכא טעמא דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. וא"כ אפי' בקרי שראה זוב נמי. דלפי הטעם דמשום מה מועיל אין נ"מ בין זב שראה קרי ובין קרי שראה זוב. דממ"נ מה מועיל הוא שהוא טובל. כיון שיש עליו טומאה חמורה וע"כ אומר ב' פעמים הדא הוא הדא הוא. הדא דהיינו דמוכח דפליג ר' יהודא ארישא דמתניתין על זב שראה קרי. ואפילו על קרי שראה זוב נמי כמו שאומר תחילה דלפי הטעם משום מה מועיל הוא שהוא טובל אין נ"מ בין זב שראה קרי לקרי שראה זוב. ודוק: תפלת השחר פרק רביעי

ר' חייא בשם ר' יוחנן תפילת המנחה ותפילת המוספין תפילת המנחה קודמת הוון בעו מימר כשאין ביום כדי להתפלל שניהם. אבל אם יש ביום להתפלל שניהם מוסף קודמת. ר"מ בשם ר' יוחנן אפי' יש ביום כדי להתפלל שניהם תפילת המנחה קודמת. והתני הקדים תפילת המנחה לתפילת המוספין יצא לשעבר הא בתחילה לא פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה. כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון ומטא יומא לשית שעין עד דלא תסקון לאריסטון תהוין מצלין דמנחתא עד דלא תסקון כו'

והנה הרא"ש כתב (בפ"ד דברכות) משמע שכך אמר להם דבשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן המנחה יש להקדים תפילת המנחה קודם לתפילת המוסף. אבל מנח' גדולה דשבע שעות אין לחוש. ומיהו גמרא דידן לא סבר הכי דאפי' בשעה שביעית פוסקין שצריך להקדים תפילת המנחה כו'. [והא דקאמר בירושלמי פתר לה בשלא הגיע זמן התפילה כהדא דריב"ל מפקד לתלמידיו אין הוה לכון אריסטון כו' כמו שמביא ראיה דבדיעבד יצא אם התפלל מנחה בזמן מנחה גדולה. והביא ראיה מדריב"ל שצוה לתלמידיו שיתפללו לאחר שש שעות קודם שיעלו לאכול באריסטון או שהביא ראיה על שאין זמן תפילת המנחה במנחה גדולה. והביא ראיה להא דריב"ל שבאריסטון צוה להם. וא"כ מוכח שאין עיקר זמנה. וכן כתב המעיו"ט וכתב שבין כך ובין כך סברת הירושלמי. שעיקר זמן תפילת המנחה בזמן מנחה קטנה לא בזמן מנחה גדולה. והביא סיוע להרמב"ם שכתב דדוקא בדיעבד יצא אם התפלל מנחה בזמן מנחה גדולה והפ"מ שגה בזה שהבין דהירושלמי מתרץ דמיירי אם רוצה ליכנס לסעודה דאז צריך להתפלל תחילה מנחה. ובאמת לא הביא הא דריב"ל רק להוכיח מזה שיוצא בדיעבד אם התפלל מנחה בזמן מנחה גדולה כמו שביארתי

ונראה לי לבאר הא דפליגי הירושלמי והבבלי בזה דלשיטת הירושלמי הא דמתפלל מנחה קודם מוסף היינו דוקא בזמן מנחה קטנה. אבל לא בזמן מנחה גדולה. ולשיט' הש"ס דילן מוכח דס"ל דאפי' בזמן מנחה גדולה נמי צריך להתפלל תפילת המוסף קודם. וכמו שביארתי (בספ"ג דתרומות) רבי שמואל בר אבא בעי מעשר ראשון שהקדימו בשבלין עובר או אינו עובר אלא על הסדר. והגהתי שם שצ"ל אינו עובר אלא על הגורן. וכמו שביארתי. דמיבעי לי' במעשר ראשון שהקדימו בשבלין אם עובר או שאינו עובר אלא על הגורן היינו משום שכבר חל עליו חיוב התרומה. משא"כ שלא על הגורן דלא חלה עליו חובת התרומה ע"ש שהארכתי בזה דהש"ס דילן פשיטא לי' דעובר. וכמו דאמרינן בביצה (ד' י"ג) ולימא לי' כי היכי דיהבו לי הכי יהיבנא לך אמר רבא קנסא. ופירש"י על שהקדים וגרם להערים על ד"ת שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר. דהכי קאמר לא תאחר תרומ' להקדים לה מעשר

ונראה לי דפליגי בזה דהירושלמי מיבעי לי' אם עובר או אינו עובר אלא על הגורן דכיון דלא חלה עליו חובת התרומה אינו עובר והש"ס דילן סובר דכיון דבדיעבד אם היה מפריש תרומה בשבלין תרומתו תרומה וכמו במעשר שהקדימו בשבלין דהוי מעשר וה"נ תרומה. וע"כ ס"ל להש"ס דילן דעובר דהוי כמו שחל עליו חובת התרומה. אע"פ דלכתחילה אינו יכול להפרי' תרומה. ולהירו' מיבעי לי' אי אמרי' דכיון דלכתחילה לא יפריש. הוי כמו שלא חל עליו חובת התרומה. ואע"ג דהתם מיבעי לי' אם אינו עובר רק על הגורן היינו משום מה שהקדים להפריש בשיבלין הוא נמי בדיעבד וע"כ מיבעי לי' אם עובר בבל תאחר משא"כ בתפילת מנחה כיון דלכתחילה צריך להתפלל אם לא מטא זמן מנחה על כן פשיטא ליה דתפילת המוספין קודם

וע"כ איפשר לומר דה"נ אזלי הירושלמי והבבלי לשיטתי' דלהירושלמי אינו צריך להקדים תפילת המנחה לתפילת מוספין אלא בזמן מנחה קטנה דאז עיקר זמנה לכתחילה אבל בזמן מנחה גדולה צריך להקדים תפילת המוספין. אע"ג דמנחה הוא תדיר. אך כיון דלכתחילה לא יכול להתפלל מנחה הוי כמו שלא חלה עליו חובת המנחה. והש"ס דילן אזיל לשיטתי' דאמרינן בביצ' (דף י"ג) דמעשר ראשון שהקדימו בשבלין עובר. וכמו דאמרינן משום קנסא שגורם לעבור על ד"ת אע"ג דלכתחילה אינו יכול להפריש תרומה. אעפ"כ כיון דבדיעבד הוי הפרשה. ע"כ עובר על בל תאחר. וה"נ לענין תפילת המוספין דכיון דבדיעבד יצא בתפילת המנחה אפי' בזמן מנחה גדולה א"כ אינו יכול להתפלל תפילת המוספין פין משום דצריך להתפלל תפילת המנחה קודם. דהא בדיעבד יצא בזמן מנחה גדולה

ועוד איפשר לומר דהש"ס דילן סובר דיכול להתפלל תפילת המנחה אפי' בזמן מנחה גדול'. וכמשמעות הפוסקים (בש"ע או"ח). אבל בהא מודה הש"ס דילן ג"כ. דאי זמן תפילת מנחה לכתחילה היא בזמן מנחה קטנה. ע"כ יכול