נועם ירושלמי על זרעים טז

הוא שהוא טובל כו' הנה הירושלמי הזה יש בו שיבושים וטעות הדפוס הרבה וצריך להגיהו ולבארו. ומקודם נבאר הירושלמי (רפ"ב דשבועות ה' א') וביארתי קצת בספרי נ"י (ד' ה')

וזה לשון הירושלמי נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל טומאה חמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. ואין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה

והנה בספרי (שם) ביארתי דאם נטמא במת וידע בשרץ ולא ידע אין שם טומאה קלה אצל טומאה חמורה: פי' דכיון שידע שנטמא במת הוי ידיעה אע"פ שלא ידע מטומאת שרץ אעפ"כ מתחייב בקרבן דהוי ידיעה. דקלה בחמורה מישך שייכי והטומאה קלה בטלה אצל טומאה החמורה נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע ואח"כ נודע לו על השרץ ואח"כ נודע לו על המת מפני שנודע לו על השרץ תחילה כמו שיש טומאה קלה אצל החמורה או מפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעתה. ופי' הפ"מ דזה קאי אליבא דר"א דבעינן שידע באיזה טומאה

ולי נראה שפי' הירושלמי הוא באופן דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) בעי רבא עשרון שחלקו ונטמא א' מהם והניחו בביסא וחזר טבול יום ונגע באותו טמא מהו מי אמרינן שבע לי' טומאה אי לא פי' דכיון שנטמא תחילה אין טומאה שאח"כ פועלת כלום לענין צירוף שיטמא חבירו דהא הראשון שבע לי' טומאה כו' א"ל וממאי שנגע בו הזב ובתר מדרס דילמא מקמי מדרס דהוי טומאה חמורה על טומאה קלה

וע"ז אומר הירושלמי דמפני שקדמה טומאת המת תדחה לטומאת השרץ ולידיעת' ואיפשר שזה גרע יותר מאם לא ידע אם במת אם בשרץ. דהא הכא לא ידע מטומאת המת כלל וידיעה דטומאת השרץ לא הוי ידיעה דהא כבר שבע לי' טומאה מטומאת המת. והוא נכנס למקדש קודם שידע מטומאת המת וא"כ לא הי' לו ידיעה בתחילה ובזה יתבאר הירושלמי הא דקאמר מ"ט דרבי יהודה משום מה מועיל שהוא טובל או משום שאין שם לטומאה קלה אצל חמורה מה נפיק מביניהון ראה קרי תחילה (כצ"ל) אין תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא (צ"ל מה מועיל) [פי' כיון שיש עלי' אח"כ טומאה חמורה ואפי' ראה קרי קודם הזיבה. וא"כ כיון שהיה טומאה קלה מתחילה יש שם לטומאה קלה כמו שביארתי תחילה אעפ"כ לטעם דמה מועיל שהוא טובל לקלה כיון שהוא טמא טומאה חמורה חולק ר' יהודא אפי' בזה] ואין תימר משום שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה עד כדון כשבאת לו טומאה קלה לבסוף אפילו באת לו טומאה חמורה לבסוף ופי' בתמיה דאיך נאמר דאם באת לו טומאה חמורה לבסוף לא יהא שם לטומאה קלה (ואיפשר שצ"ל אבל לא כשבאת טומאה חמורה לבסוף) וקאמר נשמעינה מן הדא והמשמשת שראתה נדה צריכה טבילה ור' יהודא פוטר (פי' אע"ג דמשמשת שראתה נדה נטמא בטומאה קלה תחילה ואח"כ בטומאה חמורה אלמא דהטעם של ר' יהודא הוא משום מה מועיל]

ובזה איפשר לבאר תחילת הירושלמי עד כדון זב שראה קרי ואפי' קרי שראה זוב מועיל הוא. והוא ט"ס וצ"ל עד כדון קרי שראה זוב) פי' זה ניחא לרבנן בקרי שראה זוב וע"כ הוי שם לטומאה קלה אצל חמורה וע"ז אמר מועיל הוא שטובל פי' דרבנן סברי דכיון דמועיל שהוא טובל אע"פ שיש עלי' טומאה חמורה אעפ"כ כיון שזב מותר בד"ת בלא טבילה ובעל קרי צריך טבילה ע"כ אע"פ שיש עליו טומאה חמורה מועיל הטבילה וע"כ אפי' זב שראה קרי צריך טבילה אע"פ שהוא טומאה קלה על טומאה חמורה אעפ"כ מועיל הוא שהוא טובל. דהא בעל קרי צריך טבילה וזב לא בעי טבילה. ור' יהודא פליג דמה מועיל שהוא טובל דמ"מ כיון שיש עלי' טומאה חמורה לא מהני לי' טבילה וביומא (פ"ג אמרינן בירושלמי) תנן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה. ר' יהודא פוטר מה חלק ר' יהודה על טבילת סרך. פי' שטבילת בעל קרי היא מדרבנן וע"כ נקראת טבילת סרך וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ב דחגיגה ה"ה) אלא משום נטילת סרך דהא בתרומה בעי מדינא נטילה דהא שני עושה שלישי או אפילו טובל מה מועיל דמה מועיל הטבילה לקלה. וקאמר מאי נ"מ ראה קרי. [פי' דמיבעי לי' אם הטעם של ר' יהודא דמה מועיל שהוא טובל. וע"כ פליג אפי' בבעל קרי שראה זוב כמו במשמשת שראתה נדה. אבל מ"מ בבעל קרי לחוד לא פליג או שהטעם של ר' יהודא דלית לי' כלל טבילת סרך. ע"כ פליג אפי' בבעל קרי לחוד שא"צ טבילה]

וע"ז אומר אין תימר חולק ר' יהודא על טבילת סרך ד"ת הוא (ס"ס צ"ל אין ד"ת הוא) פי' שאינו רק מדרבנן וחולק ר' יהודא על טבילת סרך ואיך תימר מה מועיל שהוא טובל מועיל הוא שהוא טובל דהא לא הוה רק בעל קרי לחוד וע"ז אומר כהדא דתני אומר ר' יהודא כל עצמם לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך שפעמים שאדם הולך לרחוץ כו' [פי' הדא אמרה לא חולק ר' יהודא על טבילת סרך. דהא האי טבילה הוי נמי מדרבנן ואעפ"כ סובר ר' יהודא דצריך לטבול אלא אפי' טובל מה הוא מועיל וא"כ זהו דווקא בבעל קרי שראה זוב. אבל לא בבעל קרי לחוד [והק"ע שגה בזה בפירושו ופירש על דרך האיבעי' דברכות אבל לי נראה שזהו ב' אבעיות והא דברכות הספק הוא אם פליג אפי' בבעל קרי שראה זוב והך בעיא מספקא לי' אליבא דר' יהודא אם פליג אפי' בבעל קרי לחוד ועיין ברכות (ד' כ"ז) ודוק]

אבל עדיין אינו מבואר הירושלמי שיש אריכות בהירושלמי ואינו מבואר ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי והוא דהא שביארתי דמה שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה הטעם הוא כמו דאמרינן במנחות (ד' כ"ד) דאמרינן שבע לי' טומאה זהו דווקא בטומאת מגע אבל לא בטומאה שע"י ראיה דכיון דהטומאה באה מגופה לא שייך לומר שבע לי' טומאה [וכה"ג כתבו התוס' בחולין (ד' ע"ב) עיין שם. וא"כ בזב שראה קרי בודאי אין הטעם משום דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה והוא משום דהתם הוי רואה וכיון דהוי רואה בודאי אין הטעם משום דשבע לי' טומאה וכן הא דאמרי' בירושלמי (ר"פ ידיעות הטומאה) שאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה היינו רק דווקא בטומאה שע"י מגע כגון מגע טומאת מת ושרץ

וע"כ אומר הירושלמי אמתניתין דתנן זב שראה קרי ואפילו קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל פי' שאומר דאם ר' יהודא פליג על זב שראה קרי ופוטר ליכא למיבעי אם היינו דווקא בזב שראה קרי משום דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה. דהא ודאי דברואה לא שייך זה הטעם משום דאין שם לטומאה קלה אצל חמורה אלא ודאי הטעם משום דמה מועיל הוא שהוא טובל. וא"כ לפי"ז הטעם אין הנ"מ בין זב שראה קרי או לקרי שראה זוב וע"ז אומר אפי' קרי שראה זוב מועיל הוא שהוא טובל והוא ט"ס ונשתבש מהא דאיתא ביומא (רפ"ג) מועיל הוא שהוא טובל משום דשם מיירי בבעל קרי לחוד וע"כ אמר אי משום דלית לי' טבילת סרך. ע"כ פליג אפי' בבעל קרי לחוד. ואי הטעם משום מה מועיל הוא שהוא טובל ע"כ בבעל קרי לחוד מועיל הוא שהוא טובל] אבל הכא דמיירי בזב שראה קרי או קרי שראה זוב. ע"כ צ"ל מה מועיל הוא שהוא טובל

וא"כ בזב שראה קרי אינו נ"מ בין זב שראה קרי או קרי שראה זוב. כיון דהטעם הוא משום דמה מועיל הוא שהוא טובל. אלא דמיבעי לי' אולי אינו חולק ר' יהודא רק בנדה שפלטה שכבת זרע והירושלמי ס"ל דהא דפלטה ש"ז טמאה היינו רק טומאת מגע אבל לא טומאת ראיה וכמו דאמרינן בנדה (דף ל"ג) בעי רמי בר חמא פולטת ש"ז מהו שתסתר בזיבה. רואה הוי וסותרת או דילמא נוגעת הוי ולא סתרה (והרא"ש כתב שם דר"ת כתב דרמי בר חמא לא בעי אלא באשה שבא עלי' זב כו' עיי"ש. והראב"ד פי' דזה מיירי דווקא לטהרות. וא"כ איפשר לומר דס"ל הירושלמי דפולטת ש"ז נוגע הוי. וע"כ כיון דהוי נוגע. ע"כ אמרינן דאין שם לטומאה קלה אצל טומאה חמורה. וא"כ איפשר לומר דלא פליג ר' יהודא רק בנדה שפלטה ש"ז דהוי בתורת מגע אבל לא בזב