נועם ירושלמי על זרעים קסט

בטלי כגון איברי חטאת באיברי עולה אם הוא בטל ומותר להקריב ואין בזה משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו והא שהקשיתי מהא דפסחים (דף מ"ח) מן המאתים ממותר ב' מאות שנתערבו בבור וכן מהא דזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים כו' מן המדומע אבל אם בטל יותר מותר לגבוה דהתם אינו אסור לגבוה רק משום דאסור להדיוט ובעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל בזה ודאי כשר לגבוה כיון דמותר לישראל

וע"כ איפשר לומר דזה כוונת הירושלמי עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה (פי' עד כדון לא אמרינן שהוא בטל אלא בדבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דהיינו דבר שהוא אסור לגבוה מחמת שאסור להדיוט דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וע"כ כיון דלהדיוט מותר ממילא מותר לגבוה. דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה דהיינו שאינו אסור לגבוה מחמת הדיוט אלא מחמת קדשים גופא כיון שנתערב חטאת בעולה וא"כ עובר משום כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו אם בטל לגבוה

ודע דלכאורה אי אמרינן דהאי ברייתא מביא לר' יהודא משום דסתם ספרא הוא ר' יהודא (כמו שמפרש מהרא"פ) א"כ תקשה דהא משקה במשקה בלא"ה אינו בטל דהא ר' יהודא סובר דמין במינו לא בטל וא"כ איך קאמר תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב ברקיקי מנחת נזיר בשלמא בחתיכה של לה"פ שנתערבה מיירי ביבש וכמו שכתבו התוס' במנחות (דף כ"ב) בתוס' ד"ה ור' יהודא עיין שם שהאריכו. ואיפשר לומר דהא דקאמר משקה קודש במשקה קודש היינו בנתערב כוס בכוסות א"כ הוי דומי' דיבש ביבש אבל לא לח בלח ועיין בירושלמי (רפ"ה דפסחים) ואית ליה לר' יהודא דם מבטל דם כמה דלית לי' והוא מקבל מנהון כו' ודוק. וזה דוחק

[ע"כ נראה לי דלא אתי כר' יהודא והא שמביא מזו ראיה דאפי' לגבוה נמי תעלה הוא משום דחכמים לא פליגי עלי' דר' יהודא בלחם הפנים שנתערב רק משום דסברי כל שדרכו למנות שנינו. וע"כ אמר נשמעינה מהדא ואחר יאכל מן הקדשים דאפי' לגבוה נמי בטל. [ובזה יתבאר הא דאמרינן שם אמר ר' חיננא הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה. והנה המפרש מהרא"פ מגיה הדא אמרה עולות בחטאות כו' פירושו מדדייק הש"ס מסיפא ולא מרישא דתני אוכלי קודש באוכלי קודש ש"מ דמיירי איברי עולות באיברי חטאות ואין כאן היתר לגבוה. דאי באיברי חטאות הרי ע"כ לגבוה קאמר דאי לכהנים הרי יש כאן לכהנים ודאי בל"ת דאחר הביטול נעשו גם איברי חטאות לעולה וכל חדא וחדא יש בל"ת לכהנים וע"כ לגבוה מיירי ותפשוט בעייתו אלא ודאי דמיירי איברי עולות באיברי חטאות ולאחר הביטול מותרין כולם לכהנים ואין כאן הוכחה דמיירי לגבוה ולהכי דייק מסיפא ולא מרישא עכ"ל אבל עכ"ז הוא דחוק דאי מיירי באיברי חטאות שנפלו לתוך איברי עולה בודאי דהביטול הוא לגבוה ואסור לכהנים ומה הוא דקאמר הרי יש כאן ודאי בל"ת. ואלולי מסתפינא הייתי גורס בירושלמי אמר ר' חיננא הדא אמרה חטאות בעולות אבל עולות בעולות הרי יש כאן ודאי בלא תעשה. (והוא ט"ס וצ"ל בלא תעלה) פי' שאומר דהא דאמר דאוכלי קודש באוכלי קודש דבטל היינו דווקא חטאות בעולות דבטל לגבוה לפי מאי דפשיט מהברייתא אבל עולות בעולות כיון דהוי תרוי' עולות א"כ בודאי דלא תעלה וכמו דאמרינן בזבחים (דף ע"ז) אמר ר' יהודא לא נחלקו ר"א וחכמים על איברי חטאת שנתערבו באיברי עולה שיקרבו כו' על מה נחלקו על איברי עולה תמימה שנתערבו באיברי בעלת מום שר"א אומר יקרבו כו' וכתבו התוס' שם בד"ה הא כו' וזה אין לפרש דאיברי בעלי מומין בתמימים לא בטלו מן התורה דמאיזה טעם לא בטלו אי משום דאין עולין מבטלין זה את זה הא בעלי מומין לא עולין נינהו ועוד דאפי' עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זא"ז בדבר שאינו מתערב כמו מין במינו לר' יהודא שאינו מתערב דלא הוי כדם כו' ועיין בכר"ו ביו"ד (ס' ק"י) שכתב דכיון דאם יתבטל תעלה א"כ יהיה כעולין וע"כ לא בטל. גם כתב ובעולין לא בעינן לרבנן שיהא דווקא לח בלח ע"ש

וע"ז אמר ר' חיננא הדא אמרה חטאות בעולות אבל עולות בעולות (כצ"ל הרי יש כאן ודאי בלא תעלה (פי' דבעולות בעולות ודאי לא תעלה דעולין אין מבטלין זא"ז וע"כ אמר הרי יש כאן ודאי בלא תעלה ולא קאמר בקצרה דלא תעלה משום דעולין מבטלין זא"ז. אך הא איפשר לומר כיון שהם פסולין לא מקרי עולין אך אם נאמר דתעלה א"כ הם עולין בעולין) וע"ז אומר הרי יש כאן ודאי בלא תעלה. משום דאם תעלה ותהיה העולה נקרבת א"כ יהיה עולין בעולין ע"כ יש כאן ודאי בלא תעלה ודוק ובמ"א יתבאר]

הערלה וכלאי הכרם עולין בא' ומאתים מנין שהם עולין כתיב מלא מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה להלן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חיובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מנין מה זו איסור הניי' אף זו איסור הניי' מה זו עולה אף זו עולה עד כדון כר"ע כר' ישמעאל ופי' המפרש מהרא"פ דהאי ג"ש דהמליאה איתא בספרי וסתם ספרי ר"ש ואליבא דר"ע

ולי נראה שהוא עפ"י מאי דאיתא בירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ב) ובשטר ניחא בכסף דכתיב ויצאה חנם אין כסף בשטר מנלן עברי' למידה מבת חורין פי' שנקנית בשטר דכתיב אם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה אחרת מקני' בשטר ועברי למד מעבריה נמצא למד מלמד עד כדון כר"ע דאית ליה למד מן המלמד כר' ישמעאל דלית ליה למד מן המלמד כו' אלמא דפליגי אפי' בחולין דר' עקיבא אית ליה דלמידין למד מן הלמד ור' ישמעאל לית ליה אפי' בחולין דלמידין למד מן הלמד וע"כ אומר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל מניין דהא הכא למד מן הלמד הוא דכלאי הכרם ילפינן מתרומה מהא דמליאה מליאה וערלה ילפינן מכלאי הכרם וא"כ הוי למד מן הלמד ור' ישמעאל סובר דלא ילפינן למד מן הלמד אפי' בחולין וע"ז אומר עד כדון כר"ע כר' ישמעאל (פי' דמנין יליף ר' ישמעאל דהא ס"ל דאין למידין למד מן הלמד)

ובזה יתבאר דלא כמו שכתבתי בספרי ע"י (סי' ט"ו) בהירושלמי ורפ"ח דיבמות קדשים מהו שיהיו אסורין בישראל ערל ללמוד מן הפסח אין אתה יכול שאין בו שבירת עצם ולא מן התרומה שהוא למד מן הלמד פי' שתרומה עצמה ילפינן מפסח והפ"מ פי' משום דתרומה קודש אקרי וכתבתי שם בספרי שטעה בזה דהא במ"ש אמרינן במכות (דף י"ז) דמעשר דגן חולין הם כש"כ בתרומה דהא בקדושין (דף נ"ג) ס"ד דמ"ש איקרי קודש יותר מתרומה ע"ש [ועיין בשילהי מוע"ק (דף כ"ז) ולא קודש אקרי] אבל לא לענין שאין למידין למד מן הלמד כמו בקדשים וכתבתי שם דהטעם הוא דבתר מלמד אזלינן והמלמד הוי קדשים ע"ש שהארכתי בזה

אבל לפי מה שביארתי כעת נראה בפשיטות דהא בירושלמי (רפ"ח דיבמות) שם קאי לר' ישמעאל דאמרינן התם איש איש לרבות את הערל ואמרינן שם עד כדון כר"ע כר' ישמעאל מאי תני ר' ישמעאל אומר נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה ואח"כ אומר קדשים מהו שיהא ערל אסור בהם (וכן כתב הפ"מ שזה קאי לר' ישמעאל ע"ש מה שהקשה מזבחים (דף מ"ח) ולר' ישמעאל אין למידין למד מן הלמד אפי' בחולין ג"כ וכמו דמוכח מהירושלמי (פ"ק דקדושין) וכמו שביארתי

וכן אמרינן בירושלמי (פי"א דיבמות) עד כדון לאזהרה לעונש מנין ואמר ר' שמואל ב"ר רבי יצחק הנה מהנה זימה מזימה וקאמר עד כדון כר' עקיבא כר' ישמעאל מאי תני ר' ישמעאל אותו מאתהן ופי' הפ"מ זו היא שיטת ר"ע דיליף הנה הנה זימה זימה כר' ישמעאל (פי' אבל לר' ישמעאל מצינו ברייתא דלא יליף הכי והנה הפ"מ לא כיון בפירושו והעיקר הוא כמו שפירש הק"ע דהיינו כמו דאיתא בירושלמי (פ"ק דקדושין ה"ב) עד כדון כר' עקיבא דאית ליה למד מן הלמד כר' ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד כו' וא"כ הא דאמר דאתי הנה מהנה וזימה מזימה הוי כמו למד מן הלמד וא"כ לר' עקיבא ילפינן מהא דהנה מהנה זימה מזימה אבל לר' ישמעאל דלא ילפינן למד מן הלמד ליכא למילף מן הנה מהנה זימה מזימה עי"ש. ובמ"א הארכתי בזה

דף ו' שאור של חולין שנפל לתוך העיסה ויש בו כדי להחמיץ ואח"כ נפלה שאור של תרומה או של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור ור"ש מתיר תני חנינא בשם ר' יוחנן אף הראשונה במחלוקת (פי' אפי' בראשונה דהוי