נועם ירושלמי על זרעים קסח

תלוי בהפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע במנחות (ד' כ"ו) דנטמאו שירי' אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה וכמדת ר' יהושע פסולה כו' ואמרינן בירושלמי (פ"ג דפסחים) על דעתי' דר' אליעזר כו' אם אין קומץ אין שירים. אעפ"י שאין שירים יש קומץ. על דעתי' דר' יהושע כו' אם אין קומץ אין שירים. אם אין שירים אין קומץ. ואמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהן. ר"ל אמר אין מקטיר קומץ עליהן אליבא דר"א כ"ע לא פליגי כי פליגי אליבא דר' יהושע דתנן נטמאו שירי' אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה. וכמדת ר' יהושע פסולה כו' איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין כו' א"ל הא מני ר' אליעזר היא. וע"כ אומר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע. אי כר' אליעזר מעלה ואוכל. דאע"ג דנתבטל הלה"פ בחולין ואין שירים. אעפ"כ אותם שמעלה א' ממאה לכהן אע"פ שהוא בתורת לה"פ. וא"כ לר"א מעלה ואוכל דלר"א יכול להקטיר קומץ אעפ"י שאין שירים. ואי כר' יהושע כיון דאין שירים א"כ לא יוכלו לאכול הא' ממאה שמעלה. וע"כ מעלה ושורף (ואע"ג דכל ההעלאה ההוא משום גזל השבט. וא"כ כיון דשורף למה יעלה. אך הוא כמו דתנן (בפ"ה דתרומות) סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים ר"א אומר תירום ותשרף. ואע"ג דתשרף אפ"ה אמר שתירום ותשרף משום לא פלוג. אך א"כ צריך לומר דלא הקטיר הבזיכין

אבל קשה דאי לא הקטיר לכ"ע אסורין השירים. דשירים שחסרו אין מקטירין קומץ עליהם. כמו דאמרינן ביומא (ד' ע"ז) וכמו שכתבו התוס' שם דאפי' לר' יוחנן דאמר בפ"ק דמנחות (ד' ט') מקטיר קומץ עליהם מודה הוא דאותם שירים אסורים באכילה כו' עיי"ש. וא"כ לכ"ע אין השירים מותרים אלא כשלא חסרו בין קמיצה להקטרה. ועיין במנחות (ד' ס') איתיבי' ר"י לר"ל עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין כו' א"ל הא מני ר"א היא. א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה ואת אמרת ר"א היא. וא"כ הירושלמי הזה צריך ביאור (דמה שכתב המפרש האיך סובר ר"י בהא חתיכה שמעלה בלה"פ ובחטאת דהא ע"כ צריך להעלות א' מהם בתורת לה"פ ובתורת חטאת כמו תרומה שנפלה לחולין. דהא התם איכא נמי גזל השבט. וא"כ איך יתנהג הכהן בחתיכה שמעלה לר"א דס"ל היא שנפלה היא שעלתה אוכלה בתורת לה"פ ובתורת חטאת בעזרה כדכתיב ואכלוה במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו. והיא מ"ע אכילת קדשים במקום קדוש אבל לר' יהושע דס"ל דלא אמרין היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה. ע"כ אותה שתעלה שורפה דלאוכלה בעזרה א"א דע"כ צריך לאוכלה לשם קדשים וה"ל חולין בעזרה. ובחוץ אין רשאי לאוכלה דהא דין לה"פ ניתן לה ודין חטאת שהרי בתורת לה"פ ודין חטאת העלום ואסורים לזרים כמו תרומה שעולה בק"א וכן כתב הר"ש ז"ל בתרומות דסאה העולה מתוך מאה אסורה לזרים וא"כ ע"כ שורף אותה עכ"ל. ודבריו דחוקים דהא ר"א שאומר היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה הוא רק לחומרא וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דתרומות) אי נאמר לא אמר ר' אליעזר אלא מפני גדירה (פי' לחומרא) וכן כתבו התוס' בזבחים (ד' ע"ד). ועוד כמה דחוקים בפירושו]

ע"כ נראה לבאר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף ונראה לי שיש ט"ס וכצ"ל אי כר"א מעלה ושורף אי כר' יהושע מעלה ואוכל והענין הוא שהירוש' סובר דהא דפליגי ת"ק ור' יהודא בפרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת כו' מיירי בלה"פ קודם הקטרת הבזיכין והוא משום דהירושלמי ס"ל דהטעם הא דלא בטל הוא משום דהוי כל שדרכו למנות כמו דאמרינן ביבמות (ד' פ"א) והירושלמי ס"ל דתרתי בעינן דהיינו דרכו למנות ואיסורי הנאה וכמו דאיתא בירושלמי בע"ג (פ"ה ה"ב) ולמה לא תנינן נבילה עמהם א"ר יוסי ב"ר בון לא מתני אלא דבר שאסור בהנאה ואפשר שסובר דוקא דבר שבמנין ואיסורי הנאה הא דפרוסה של לה"פ מיירי בודאי קודם הקטרת הבזיכין דאי לאחר הקטרת הבזיכין אינו אסור בהנאה לזרים רק באכילה כמו דמשמע מהתוספות דיבמות (ד' פ"א) בד"ה ד"ה כ' דכיון דנפיק ממעילה ליכא איסור הנאה רק איסור אכילה אבל קודם הקטרת הבזיכין איכא איסור הנאה

וע"כ אומר הירושלמי האיך סובר ר' יהודא אי כר' אליעזר אי כר' יהושע אי כר"א מעלה ואוכל אי כר' יהושע מעלה ושורף (והוא ט"ס וצ"ל אי כר"א מעלה ושורף אי כר' יהושע מעלה ואוכל) ויבואר עפ"י מאי דאמרינן במנחות (ד' ט') איתמר שירים שחסרו בין קמיצה להקטר' ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם ור"ל אמר אין מקטיר קומץ עליהם אליבא דר"א כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דר' יהושע דתנן נטמאו שירים אבדו שירי' כמדת ר"א כשירה כמדת ר' יהושע פסולה מאן דפסל כר' יהושע ומאן דמכשיר ע"כ לא אמר ר' יהושע אלא היכא דלא אשתייר אבל היכא דאשתייר אפילו ר"י מודה כו' איתיבי' ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם פסול ואין מקטיר עליו הבזיכין ואם משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו הבזיכין ואמר ר' אלעזר לא פרקה ממש כו' א"ל הא מני ר' אליעזר היא א"ל אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי את ר' אליעזר ומסיק שם דזה ודאי דמקטיר עליו את הבזיכין כיון דנשתייר אבל מ"מ הלחם אסור באכילה אם נפרס קודם הקטרת הבזיכין וכמו דאמרינן שם לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהם אותם שירים מה הן באכילה אמר זעירא אמר קרא והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת וא"כ הא דמקטיר קומץ עליהם היינו שכשר להקטיר אבל השירים אסורין וכן בלה"פ כיון שנפרסה קודם הקטרה ע"כ אסור לאכול רק שמקטיר הקומץ

וע"ז אומר הירושלמי דהא דאמר ר' יהודא דפרוסה של לה"פ שנתערבה במאה פרוסות של לה"פ דתעלה היינו שמעלה א' ממאה לכהנים וכמו בתרומה משום גזל השבט וע"ז אומר האיך סובר ר' יהודא אי כר"א מעלה ושורף דהא לר"א שאומר דהיא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וכמו שסובר ר"א בסאה תרומה טמאה דתירום ותשרף וא"כ איך מעלה לכהנים הא כיון שנפרסה לה"פ שוב אין מועיל ההקטרה להתיר לה"פ ע"כ מעלה ושורף כמו שסובר בסאה תרומה טמאה שתירום ותשרף והא דצריך הרמה איפשר לומר משום דלא פלוג אי כר' יהושע מעלה ואוכל (כצ"ל) פי' אי כר' יהושע ואי ס"ל לר' יהודא כר"י א"כ מעלה ואוכל דהא ר"י לא ס"ל דהיא סאה שנפלה היא סאה שעלתה וא"כ יכול לעלות א' ממאה לכהנים וכ"ת דאיך אוכלה כיון שאין לה"פ מתירה אך אף על פי כן הא יש במה שמעלה נמי חולין לבטל מה שנתערב מלה"פ בחולין ע"כ לר"י מעלה ואוכל אבל לדברי ר"א שאומר דאמרינן היא סאה שנפלה היא סאה שעלתה א"כ איך יאכלו הכהנים כיון דאין הבזיכין מתירין את לה"פ וע"כ לר"א מעלה ושורף ולר' יהושע מעלה ואוכל ועיין בירושלמי (פ"ה דתרומות) חומר הוא בסאה שעלתה מתוך מאה או אינו אלא א כו' דאמר ר' יוחנן כו' ודוק

והנה עדיין צריך לבאר דמה מיבעי לי' בירושלמי עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה (ופי' המפרש דמיבעי ליה אי מעלה לגבוה בא' ומאה. ולכאורה לפי הש"ס דילן פשיטא לי' דלגבוה נמי בטיל כמו דאמרינן בפסחים (דף מ"ח) ממותר שתי מאות שנשתיירו בבור מכאן לערלה שבטילה במאתים ופי' רש"י דאי לאו בשאיסור מעורב בו אמאי מצריך מאתים אלמא דלגבוה נמי בטל וכן אמרינן בזבחים (דף פ"ח) אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה כו' מן המדומע והרי נסכים הוא כולו לגבוה והוי כמו דבר הקרב למזבח ואפ"ה דווקא מן המדומע אבל אם בטל יותר מותר לגבוה ועיין תוס' זבחים (דף ע"ז) בד"ה הא עבר כו' ובמנחות (דף כ"ב) נתערב קומצה בקומץ חברתה כו' ותוס' זבחים (דף ע"ז) בד"ה רואים אותו כאלו הוא מים כו'

אך איפשר לומר דמיבעי לי' לענין ביטול אם לגבוה