נועם ירושלמי על זרעים קסה

חייב והחיצון פטור ויפטר צד החיצון לצד הפנימי (פי' כיון שביארתי דפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור וכמו שביארתי דאפילו רבי שסובר דאם מקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דטבל וחולין מעורבים זה בזה אפילו הכי מודה דפנימי למאכל וחיצון לסייג דפנימי חייב וחיצון פטור דערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוי' לדעתי' וכיון שערלה תלוי' לדעתי' מחלקינן הצדדים לגמרי וצד הפנימי חייב וצד החיצון פטור) וא"כ קשה דיפטר צד החיצון לצד הפנימי דכיון שהוא פטור לגמרי א"כ צריך להיות שורש הפטור פוטר וע"ז אמר. ר' זעירא אמר לה סתם רבי לא בשם ר' אלעזר ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו דאימתי אמרינן דשורש הפטור פוטר היינו דווקא אם שורש הפטור אינו ראוי לחשוב עליו ולחייבו אבל אם הוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו לא אמרינן ששורש הפטור פוטר [וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בסוטה (ד' מ"ג) אמר ר' ירמי' לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע הך קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומ"ט ילדה בזקינה דבטילה ומ"ט ילדה בילדה דלא בטילה התם אי ממליך עלה בת מיהדר היא דהא מעיקרא לפירא קיימא מידי דהוה אעלו מאליהן דתנן עלו מאליהן חייב בערלה]

עוד שם בירושלמי ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש ואמר ר"ז לר' יוסי בפירש שמעתנא מן דר' יוחנן או בערלה הויתון קיימין ואידכרת הדא מילתא בביכורים ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דשרשים אין בהם ממש הוא רק בביכורים וכמו דאמרינן בירושלמי בב"ב (ספ"ב ה"ג) א"ר יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים מעולם מפני ששרשי' של זה יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יסא בשם ר' יוחנן אין שרשין לענין ביכורים כלום וזהו דווקא לענין ביכורים וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ב (ד' כ"ג) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטה מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ

וע"ז אומר ר' זירא בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש אמר ר' זירא לר"י בפירש שמעתנא מן דר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש וכה"ג איתא לקמן בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתי'] והוא דהא דאמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש לא נאמרה רק לענין ביכורים משום דע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ וע"ז אמר אף דאמר ר' יוחנן להדא מילתא בערלה אינו רוצה לומר בערלה רק לענין ביכורים וע"ז אומר או בערלה הויתון קיימין ואידכרת הדא מילתא בביכורים. ואמר שרשים אין בהם ממש (פי' דזה לא נאמר בערלה רק לענין ביכורים משום תקנת יהושע. וכמו שאומר בירושלמי (ספ"ג דב"ב) אמר ר' יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא כו' מפני ששרשים של זה יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה לפום כן א"ר יוחנן אין שרשים לענין ביכורים כלום)

והא דקאמר בירושלמי שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים לעולם ובש"ס דילן אמרינן גבי אילן הסמוך למיצר מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ מזה מוכח כמו שכתב הט"א (ס' צ') דאפי' על ביכורי חטה ושעורה נמי קאמר דלא מייתי דאע"ג דמוקי לה התם להא דתנן קרקע כל שהוא חייבת בביכורים בביכורי חטה וש"מ דאין חטה יונקת אלא תחתי' לבד כמ"ש התוס' והמפרשים מ"מ יש לומר דכל חטה וחטה יונקת מכל הקרקע שגדילה בה ומקצת חטה שבעבר זה יונקת ממשהו קרקע של מקצת חטה שבעבר השני והרי בכל חטה וחטה איכא תערובת מחלקו שיש לו כל קנין הגוף. ומחלק אחיו שאין לו בו אלא קנין פירות בלחוד ושפיר פריך דלא מצינו דמייתי וקורא אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ואיפשר דר"י קאמר למאן דאית לי' קנין פירות לאו כקנין הגוף. אע"ג דר' יוחנן ס"ל קנין פירות כקנין הגוף כמו דאיתא בגיטין (דף מ"ז) ובירושלמי (ספ"ד דגיטין) קנה שדה ביובל כו' ר' יוחנן אמר מביא וקורא ר"ל אמר אינו מביא וקורא וע"כ קאמר דלמאן דאית לי' קנין פירות לאו כקנין הגוף. א"כ כל חטה יונקת משל חבירו ור"י לטעמי' דלית לי' ברירה א"כ אין לך אדם בישראל שמביא ביכורים לעולם ועיין בירושלמי (פ"ק דתענית ה' ג') שרשי חטה בוקעין בארץ חמשים אמה שרשי תאנה רכין בוקעין בצור א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה א"ר חנינא אחת לשלשים התהום עולה ומשקה אותה

עוד שם בירושלמי אמר ר' זירא הדא דתימר שרשין אין בהם ממש בהשרישו מח"ל לארץ אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש והוא תמוה דמאי נ"מ. ע"כ נראה לי דיש ט"ס וכצ"ל אמר ר' זירא הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בהשרישו מתוך שלו לתוך של חבירו (פי' והוא מתקנת יהושע שאם את אומר שרשים ממש הן אין לך אדם מביא ביכורים לעולם וע"כ הנחיל אותם באופן שאין לא' חלק בחבירו אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש כיון דח"ל פטור מצד הדין א"כ איך שייך בזה תקנת יהושע ע"כ ודאי שרשים יש בהם ממש אפי' לענין ביכורים נמי אבל משהשרישו מתוך שלו לתוך של חבירו ע"כ הנחיל יהושע להם באופן זה שלא יהיה לא' חלק בתוך של חבירו) וע"ז אומר אבל משהשרישו מארץ לח"ל שרשים יש בהם ממש ודוק

שם רבי לעזר ר' חנינא בשם ר' חנינא בן גמליאל ילדה שסיפקה לזקינה טיהרה הילדה את הזקינה. ר"א אמר ר' חייא בר בא מתניתין אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אעפ"י שהבריכן בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקינה ר"א ברי' דרב יהודא דר' יהודא אמר מתאחה עד שלא תשריש. ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש אמר ר' זעירא לר' יוסי בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתיה דאמר ר"י ותני כן הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה. ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. ולא דמי הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו הואיל וראוי לחשוב עליו ולחייבו אית לך גבי זקינה הואיל וראוי לחשוב עלי' ולחייבו עכ"ל

הנה המפרש מהרא"פ שגה בזה. ופירש שהסיפוק הוא השרשה ע"ש שפי' בדוחק. וע"כ נראה לי לבאר והוא שאומר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא נתאחה מן הזקינה וא"כ כבר נתחייב בערלה. וע"ז משני דר' יהודא היא דר' יהודא אמר מתאחה עד שלא תשריש. וע"כ לא חיישינן שמה השרישה מקודם ר' יוסי בשם ר' יוחנן אמר שרשים אין בהם ממש וע"ז אמר לו בפירש שמעתנא מר' יוחנן או מן שיטתי' והוא דבאמת לא אמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש רק לענין ביכורים כמו דאמרינן בב"ב (דף כ"ו) כי אתא רבין אמר ר' יוחנן א' אילן הסמוך למיצר וא' אילן הנוטע מביא וקורא שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והוא כמו דאמרינן בירושלמי (ספ"ב דב"ב) אמר ר' יוסי ויאות שאם את אומר שרשים עיקר הם לביכורים לא היה אדם יכול להביא ביכורים לעולם. מפני ששרשי' יוצאין לתוך שרשי' של זה ושל זה בשל זה. לפום כן אמר ר' יוסי בשם ק' יוחנן אין שרשים לענין ביכורים כלום ואם כן הא דקאמר ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. הוא רק לענין ביכורים אבל לא לענין ערלה

וע"ז אמר לו ר' זירא לרבי יוסי בפירש שמעתנא מר"י או מן שיטתי' דאמר ר' יוחנן ותני כן הקדיש ואח"כ נטע פטור מן הערלה. נטע ואח"כ הקדיש חייב בערלה ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקינה פטור. וא"כ כיון שאמר ר' יוחנן דאם נטע מתחילה ואעפ"י שהקדיש אח"כ והקדש פטור מן הערלה. אעפ"כ חייב בערלה משום שחל עלי' החיוב מעיקרא וא"כ כשסיפקה לזקינה נמי אם השריש לארץ מקודם א"כ נתחייב בערלה. וא"כ מה קל הסיפוק