נועם ירושלמי על זרעים קסד

וע"כ מביא ראי' מהא דתנן אנשי הר צבועין הביאו ביכוריהם קודם לעצרת ולא קיבלו מהם אע"ג דתנן קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר וכן בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קיבלו ממנו אע"ג דתנן אם באו תמימים יקרבו משום שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה וה"נ אתי כמ"ד פסחן של נשים רשות ואפ"ה לא קיבלו ממנו משום שמא יקבע הדבר חובה. ודע שהק"ע שגה בזה בפירושו לפסחי' (פ"ח ה"א) ששם איתא נמי זה הירושלמי ואתי כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה כו' א"ר יונה ואפי' כמ"ד פסחן של נשים רשות שני' היא שהדבר מסויי' שלא יקבע הדבר חובה וכתב הק"ע ואתי' כו' אמתניתי' קאי דתנן שחט עלי' אבי' או בעלה דמשמע מן הסתם אין הנשים שוחטות לבדן אלא עושה אותן טפילה לאנשים אתי כמ"ד נשים רשות וכדמסיק ושגה בזה דעיקר הענין הוא בירושלמי דהכא אמתניתין דחלה אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן כו' וכמו שביארתי והק"ע שגה בזה: מסכת ערלה הנוטע פרק ראשון

דף א' תני אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ כיון שמקצתו נטוע בארץ כאלו כולו בארץ דברי רבי רשב"ג אומר צד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור ר' אבהו בשם ר' יוחנן נעשה כטבל וחולין מעורבין זב"ז (פי' שאמר ר' אבהו דאפילו לרבי דאמר כיון שמקצתו בארץ כאלו נטוע בארץ לא שחייב כולו במעשרות אלא דהוי כטבל וחולין מעורבין זב"ז וע"כ אם מעשר עליהם מיני' ובי' תלוי בזה אי אמרינן דיש בילה והא דפליגי היינו דלרשב"ג אמרינן דצד הנטוע חייב וצד הנטוע בח"ל פטור דהצדדים מחולקים זה מזה ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה אבל רבי סובר דשורשים חיין זה מזה וע"כ אין הצדדים מחולקים וע"כ הוי כטבל וחולין מעורבין זה בזה ובש"ס דילן בגיטין (ד' כ"ב) ובב"מ (ד' כ"ז) אמרינן דמיירי דמפסיק צונמא ומ"ט דרבי דהדרי וערבי ובמאי קא מפלגי מר סבר אוירא מבלבל ומר סבר האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי]

שם ר"ז בשם ר' יוחנן שורש הפטור פוטר מה כרבי דרבי אמר שורשים חיין זה מזה ד"ה הכא שורש הפטור פוטר וכה"ג איתא בירושלמי (פ"ק דביכורים) ר' זריקא בעי קומי ר' זירא מתניתין כרבי דרבי אמר שורשים חיין זה מזה א"ל ד"ה היא הכא התורה אמרה ראשית ביכורי אדמתך שיהיו כל הגידולים מאדמתך] הדא דתימא שורש הפטור פוטר בשורש ישן שהשריש מתוך שלו לתוך של חבירו אבל אם השריש מח"ל לארץ לא בדא

ונראה לי שהפי' הוא דדווקא בביכורים אם השריש מתוך שלו לתוך של חבירו ע"כ שורש הפטור פוטר כמו דכתיב גידולי אדמתך שיהא כל הגידולים מאדמתך אבל לענין אם השריש מח"ל לארץ לא בדא (פי' דזה יהיה תלוי בפלוגתא דרבי ורשב"ג אי מחולקין הצדדים אי לא דלרשב"ג אמרינן דצד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור ולרבי הוי כמעורבין זה בזה החיוב של הביכורים עם הפטור של הביכורים ועיין בתוספות גיטין (ד' מ"ז) בד"ה טבל כו' דאיך יכניסם בעזרה

עוד בירושלמי שם שורש הפטור פוטר והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ויפטר צד החיצון לצד הפנימי (פי' כיון דשורש הפטור פוטר) ר"ז אמר כו' ראוי הוא לחשוב עליו ולחייבו (פי' כיון דצד החיצון לסייג ראוי לחשוב עליו שיהא לאכילה (כמו דאמרינן שם נטעו שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל בא במחשבה (פי' וחייב) וכה"ג אמרינן בש"ס דילן בסוטה (ד' מ"ג) לעולם ילדה בילדה וכגון דנטע הך קמייתא לסייג ולקורות דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומ"ט ילדה בזקינה דבטילה ומ"ט ילדה בילדה לא בטילה התם אי ממליך עלה לאו בת מיהדר היא הכא אי ממליך עלה בת מיהדר היא דהא מעיקרא לפירא קיימא מידי דהוי אעלו מאליהם דתנן עלו מאליהם חייב בערלה: אך לכאורה קשה לפי מה שביארתי דהא דשורש הפטור פוטר זהו דווקא אם השריש מתוך שלו לתוך של חבירו משום דכתיב גידולי אדמתך עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך אבל מח"ל לארץ לא א"כ מאי פריך לפטור צד החיצון לצד הפנימי הא בכה"ג לא אמרינן דשורש הפטור פוטר

ע"כ נראה לי לבאר הירושלמי שאח"ז ומתוך זה יתבאר הירושלמי הזה והוא דאמרינן אח"ז שם בירושלמי ר' יוסי כרשב"ג (פי' ר' יוסי דאמר דאפי' הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה) סובר כרשב"ג (דסובר דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל צד הנטוע בארץ חייב וצד הנטוע בח"ל פטור וסובר ג"כ דמחלקינן הצדדים ולא אמרינן דשורשים חיין זה מזה) אפי' יסבור כרבי ערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוים לדעתי' עכ"ל הירושלמי (פי' דמשני דהא דר' יוסי אפי' כרבי דס"ל דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דהוי כאלו נטוע בארץ וכמו שביארתי דס"ל דלא מחלקינן הצדדים והוי כטבל וחולין מעורבין זה בזה ואפ"ה מודה לר' יוסי דהפנימי למאכל והחיצון לסייג דהפנימי חייב והחיצון פטור והטעם הוא משום שערלה תלוי' לדעתי' ומעשרות אינם תלוים לדעתי' (פי' דהא דחיצון לסייג הוא משום דדעתי' ומחשבתי' שיהיה החיצון לסייג והפנימי למאכל וע"כ אעפ"י דס"ל לרבי שורשין חיים זה מזה אעפ"כ מחלקינן הצדדים דאמרינן דכך היה דעתי' מתחילה דאעפ"י שינקו אהדדי אפ"ה יהיה הפנימי למאכל וצד החיצון לסייג. ולא יהיה מגר זה לזה)

אבל בפלוגתא דרבי ורשב"ג בהא דמקצתו נטוע בארץ ומקצתו נטוע בח"ל פטור דהא דח"ל פטור הוא מצד דח"ל פטור בעצם מדין תורה וכמו שאומר הירושלמי דמעשרות אינם תלוים לדעתי' וע"כ קאמר דהוי כאלו כולו נטוע בארץ ולא שחייב כולו אלא דהוי כאלו טבל ומעשר מעורבין זה בזה ולא נוכל לחלק הצדדים כיון דשורשים חיין זה מזה משא"כ בחיצון למאכל ופנימי לסייג ועיין לעיל מה שביארתי בזה על הירושלמי (בספ"ה דכלאים)

וע"כ פריך בירושלמי שורש הפטור פוטר והיינו דווקא בביכורים ובזה כ"ע מודו דכתיב גידולי אדמתך עד שיהא כל הגידולים מאדמתך אבל בלא"ה אפי' לרבי דאמר שורשים חיין זה מזה אפ"ה לא אמרינן שורש הפטור פוטר דזהו דווקא אם שורש הפטור הוא פטור לגמרי וע"כ פוטר לכל האילן אבל במקום שהפטור והחיוב מעורבים זה בזה לא אמרינן דשורש הפטור פוטר כיון דליכא פטור בלא חיוב וחיוב בלא פטור וע"כ ס"ל לרבי דאילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בח"ל דנעשה כטבל ומעשר מעורבים זה בזה אבל במקום שהפטור פטור לגמרי ע"כ אמרינן שורש הפטור פוטר [וע"כ אמרינן בירושלמי (פ"ג דערלה) ונטעתם פרט לשנטעו עו"ג עד שלא באו ישראל לארץ ר' הונא משום ר' אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר ופי' דכיון שהיה שורש פטור תחילה לגמרי ע"כ פוטר אח"כ)

וע"כ פריך בירושלמי שורש פטור פוטר והתנינן ר' יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי